טור אורח חיים – סימן קפח

שלישית בונה ירושלים. ודוד ושלמה תקנוה, דוד תקן "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה תיקן "על הבית הגדול" וכו'. ולא למימרא שלא ברכו אותם עד שבא דוד ושלמה, דהא דריש להו כולהו מקרא, אלא הם תקנו המטבע לפי מה שניתוספה טובה לישראל, דודאי קודם הכיבוש ובנין הארץ לא אמרו כמו אחר הכיבוש והבנין, כמו שאין אנו אומרים מטבע שטבעו דוד ושלמה, שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשים להמשיך שלות הארץ והמלכות והבית.

ומתחיל "רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", וחותם "ברוך אתה ה' בונה ירושלים" ואומר "אמן", דתניא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא הרי זה מגונה לא קשיא בשאר ברכות מגונה בבונה ירושלים משובח, מפני שהוא סיום הברכות, דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. וטוב לאומרו בנחת שלא יזלזלו בברכת הטוב שמתוך כך יבינו שאינה מן התורה.

וצריך להזכיר בה מלכות דוד, וזהו שאמר "על מלכות בית דוד משיחך". ואין להזכיר בה שום מלכות אחר, לכך אין לומר אבינו מלכינו רוענו. וכן אין לומר "מלכותך ומלכות בית דוד" כו', אלא "מלכות בית דוד עבדך משיחך".

ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה. ופרש"י א"צ לשנות בפתיחתה, דרחם נמי היינו נחמה, והכי קאמר א"צ להתחיל ולסיים בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה, פירוש, דתיקון הברכה דבנין ירושלים קרי נחמה בין שיתחיל רחם בין שיתחיל נחמנו. ורב אלפס כתב מתחיל בנחמה שאומר "נחמנו ה' אלהינו בציון עירך" ומסיים בנחמה שאומר "והעלנו לתוכה ונחמנו בה כי אתה הוא בעל הנחמות בא"י מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים". והקשה ה"ר אפרים דהוה ליה חתימה בשנים וקיימא לן אין חותמין בשנים. ופירש ר"י שיש לחתום "מנחם ציון בבנין ירושלים" דכולה חדא מילתא היא, דציון נמי היינו ירושלים, וכן היה נוהג אדוני אבי הרא"ש ז"ל בפתיחה כרב אלפס ובחתימה כר"י.

ואומרים קדושת היום באמצע, "רצה והחליצנו" פירוש זרזינו כמו ועצמותינו יחליץ. ובר"ח ובחולו של מועד אומרים בה יעלה ויבא. ואם חל שבת בר"ח או בחול המועד אומר רצה והחליצנו ואח"כ יעלה ויבא, ואין מזכיר של שבת ביעלה ויבא ולא של ח"ה ושל ר"ח ברצה והחליצנו.

גרסינן בירושלמי: תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת, רבי זירא שאיל לר' חייא בר אבא מהו למימר אבינו רוענו זוננו, א"ל טופס ברכות כך הוא.

ואם טעה ולא הזכיר של שבת, אומר "בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת".

טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בי"ט, "אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה בא"י מקדש ישראל והזמנים". כתב הראב"ד: צריך לומר "לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה", וכתב עוד שאין לומר בהן לא שם ולא מלכות לפי שאינו ברכה קבועה, ודומה לברכת הזימון שאע"פ שהיא מן התורה אין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבועה. וה"ר ישעיה והר"י כתבו שצריכה שם ומלכות, והכי מסתברא.

ואי מקלע שבת וי"ט בהדי הדדי, כולל ואומר "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וי"ט לעמו ישראל לששון ולשמחה ולזכרון בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים".

והא דסגי בהך ברכה, הני מילי דלא פתח בהטוב והמטיב, אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: י"א כיון שלא סיים ברכת הטוב והמטיב א"צ לחזור לראש ברה"מ אלא חוזר לתחילת בונה ירושלים, ולא מסתבר לי אלא חוזר לתחלת ברה"מ. וכ"כ הרמב"ם ז"ל.

ואם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח, אומר "ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון", ונסתפקו בה בגמרא אי מזכיר ביה שמחה אי לאו משום דר"ח לא שייך ביה שמחה, או דילמא כיון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' אלמא איתקש ר"ח למועד, ולא איפשיטה, הילכך אין לומר בה שמחה.

עוד נסתפקו בה בגמרא אי חתים אי לא. וכתב רב אלפס שאין לחתום, ור"י פסק שיש לחתום ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל. ואי לא מדכר עד דפתח הטוב והמטיב, לא הדר לרישא, דאמר שמואל טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפילה מחזירין אותו בברה"מ אין מחזירין אותו, מ"ט תפילה דלא מצי פטר נפשיה מחזירין אותו ברה"מ דמצי פטר נפשיה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל - פירוש, דבר שצריך ברה"מ, שאפשר שיאכל פירות או ירקות רק שלא יתענה שאסור להתענות בר"ח - הילכך לא מהדרינן ליה. מ"מ כל זמן שלא פתח בהטוב והמטיב לאו חזרה הוא ואומר "ברוך שנתן" וכו'.

וכתב ה"ר יוסף שאם נזכר קודם שפתח הטוב והמטיב, אומר "ברוך שנתן" אפילו בלילה, אע"ג דגבי תפילה אין מחזירין אותו על שכחת החדש בלילה, הני מילי להחזיר, אבל להוסיף ברכה אפילו בלילה נמי.

אם חל ר"ח בשבת והזכיר של שבת ולא של ר"ח, היה אומר ה"ר יוסף שאין מחזירין אם פתח בהטוב והמטיב, אע"ג דהשתא לא סגי דלא אכיל, מ"מ משום האי מיעוטא לא תקנו להחזיר, וגם חיוב אכילה דהאי יומא משום שבת הוא. וכתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל: ויש חולקים בזה ולזה דעתי נוטה, וראיה משום יום שנתחייב בד' תפילות ה"נ כיון דסוף סוף לא סגי דלא אכיל צריך לחזור ולברך. ולכ"ע אם שכח גם של שבת ונזכר קודם שפתח בהטוב והמטיב, כוללו ואומר "ברוך שנתן שבתות למנוחה ור"ח לזכרון", ואם פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש ומזכיר של שבת ור"ח כבתחילה.

וכתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל: ובסעודה שלישית של שבת צ"ע אם מחזירין אותו, לר"ת דאמר שיוצא במיני תרגימא בלא פת - ודאי אין מחזירין אותו אפילו אם אכל פת דדמי לר"ח, ולדברי המפרשים שצריך פת דילפינן מג"פ דכתיב היום גבי מן שהוא במקום פת - לדידהו מחזירין אותו, ע"כ.