טור אורח חיים – סימן קסט

ואחר כך מביאים לפניו לאכול.

וכל דבר שמביאים לפניו שיש לו ריחא ואדם תאב לו, צריך ליתן ממנו מיד לשמש. ומיהו מדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין, דגרסינן בכתובות הכל משהין מפני השמש, פירוש שלא ליתן לו ממנו עד שיאכלו המסובין, חוץ מבשר שמן כל השנה ויין ישן בתקופת תמוז שצריך ליתן לו מיד, ואסיקנא, כללא דמילתא כל דאית ליה ריחא ואית ביה קיוהא צריך ליתן לו, אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי ליה לשמעיה מכל מינא ומינא חד לא ספי ליה אלא מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה.

ומיהו לא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד בעל הבית, דתניא לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו שמא מתוך שהוא טרוד בפרוסה ישפוך הכוס, בין שהוא ביד בע"ה דשמא יסתכל לראות מה שנתנו לשמש וישפוך הכוס.

ואסור ליתן לו פרוסה אא"כ יודע בו שנטל ידיו.

השמש מברך "בורא פרי הגפן" על כל כוס וכוס שיתנו לו, אבל ברכה אחרונה א"צ לברך אלא בסוף. אבל על כל פרוסה ופרוסה א"צ לברך אם יש אדם חשוב בסעודה שאז יודע שיתנו לו כל צרכו, ואם אין אדם חשוב בסעודה צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה.