טור אורח חיים – סימן קנג

מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל לא מבית המדרש בית הכנסת, שקדושת בית המדרש יתירה על קדושת בית הכנסת.

בני העיר שמכרו בית הכנסת - יכולים לקנות בדמיה תיבה. מכרו תיבה - יכולים ליקח בדמיה מטפחת. מכרו מטפחת - לוקחין בדמיה חומשין. מכרו חומשין - לוקחין בדמיהן ספר תורה.

אבל איפכא - להורידן מקדושתן - לא. ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה, אין יכולים לשנות המותר לקדושה קלה.

וכן אם גבו מעות לבנות בית המדרש או בית הכנסת או לקנות תיבה או מטפחת או ס"ת, ורצו לשנותן מלצורך שגבו אותן, אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה. אבל אם עשו בהן הדבר שגבו אותן בשבילו, משנין המותר לכל מה שירצו.

והא דבית הכנסת נמכרת - הני מילי של כפרים, שאין באין שם אנשים ממקומות אחרים, שלא נעשית אלא לבני הכפר לבד, אבל של כרכים שבאין שם אנשים ממקומות אחרים, אפיל בנו אותה משלהם, אינה נמכרת, אלא א"כ תלו אותה בדעת היחיד, אז יעשה בה היחיד מה שירצה. ומ"מ המעות נשארין בקדושתן.

ואם בנו בית סתם והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת, דינו כבית הכנסת. ומיהו אינו קדוש עד שישתמשו בו אפילו אם בנאוהו תחילה לשם בית הכנסת.

וכשמוכרין אנשי כפר בית הכנסת, יכולין למכרה ממכר עולם, והלוקח יעשה בה מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית הטבילה ובית הכסא.

והא דאמרינן שהמעות נשארין בקדושתן ואין הלוקח יכול לעשות בו אלו הד' דברים, הני מילי בשלא מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל אם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, עושין במעות מה שירצו, וכן הלוקח יעשה בה אפילו אלו הד' דברים.

וכן כל יחיד בשלו, יכול למוכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה אפילו ס"ת.

בית הכנסת או לבנים או עצים מבית הכנסת ישן שסתרו, יכולין ליתנן במתנה, דמתנה כמכר. וכן יכולים להחליפם באחרים והן יוצאין לחולין. אבל אסור למשכנן או להשכירן אפילו על ידי שבעה טובי העיר, שעדיין נשארין בקדושתן, שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו.

לבנים חדשים שנעשו לצורך בית הכנסת - אין בהן קדושה.