טור אורח חיים – סימן קמו

גרסינן בפ"ק דברכות: ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא, ואפילו בין פסוק לפסוק אסור לצאת, אבל בין גברא לגברא שפיר דמי.

גרסינן בפרק ואלו נאמרין: כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפילו בד"ת שנאמר וכפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה שנאמר כי עמדו ולא ענו עוד.

והא דאיתא בפ"ק דברכות: רב ששת מהדר אפיה וגריס, פירוש בשעת קריאת התורה, פירש"י גורס בלחש, דהא דאמרינן שאסור לספר היינו דווקא בקול רם לפי שמונע האחרים מלשמוע אבל בלחש שרי. ובהלכות גדולות פירש: הני מילי דאסור לספר בדליכא י' דצייתי לס"ת, אבל אי איכא י' דצייתי שפיר דמי. ורי"ף פירש דווקא רב ששת שתורתו אומנתו אבל אינש אחרינא אסור.

כתב רב שר שלום: ס"ת בין כשמוציאים אותו בין כשמחזירים אותו למקומו, עומדים מפניו לאלתר ויושבין לאלתר, ואין צריכין לעמוד עד שעונין הצבור יהא שמיה רבה, ולא ראינו מי שנוהג כך, דמה שכתוב ובפתחו עמדו כל העם, אותה עמידה שתיקה היא, אבל לעמוד מפני ס"ת עד שעונין אמן יהא שמיה רבא לא שמענו.