טור אורח חיים – סימן קכב

תשע עשרה "שים שלום". ותקנוה אחר ברכת כהנים, דכתיב (במדבר ו כז): "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", וברכה של הקב"ה היא שלום, דכתיב (תהלים כט יא): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

ומראש השנה ועד יום הכפורים מוסיפין בה "ובספר חיים", ובמקומו יתבאר בעזר ה'.

ולאחר שסיים י"ח ברכות קודם "אלהי נצור" יכול לענות קדושה קדיש וברכו, ש"אלהי נצור" אינו אלא מתחנונים שלאחר תפילה. ואומר "אלהי נצור". ויש מוסיפין לומר: "מלכנו אלהינו יחד שמך בעולמך". והכי אתמר בהגדה, אמר שמואל: כל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה: "עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך". וכן נהגתי לומר: "אלהי נצור" עד "וקלקל מחשבותם, מלכנו ואלהינו ואלהי כל בשר יחד שמך בעולמך, בנה עירך יסד ביתך שכלל היכלך קרב קץ ביאת משיחך פדה עמך שמח עדתך, עשה למען שמך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך עשה למען מלאכי מרומים עשה למען ימינך עשה למען צדקתך עשה למענך אם לא למעננו, למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענינו, יהיו לרצון אמרי פי" וכו'. וזה לשון רב עמרם שכתב אחר סיום י"ח ברכות: ומכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום, דכתיב: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו"; למי נאה למלל גבורות ה'? למי שיוכל להשמיע כל תהלתו. אבל אי בעי למימר וידוי, אי נמי מידי דבעי, רשותיה בידיה. והכי תקינו רבנן למימר בתר צלותיה: "מלכנו אלהינו יחד שמך בעולמך יחד זכרך בעולמך בנה ביתך שכלל היכלך קרב קץ משיחך פדה צאנך ושמח עדתך עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען מקדשך עשה למען כבודך עשה למען מלכותך עשה למען קדושתך עשה למען גדלך ותפארתך עשה למן היכלך עשה למען משיחך עשה למען צדקתך עשה למענך אם לא למעננו הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא, אלהי עד שלא נוצרתי" וכו' עד "אבל לא על ידי יסורין", "אלהי נצור" עד "צורי וגואלי".