טור אורח חיים – סימן קד

ולא יפסיק בתפילתו. ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. והני מילי מלך ישראל, אבל מלכי עו"ג פוסק מפני הסכנה אם אי אפשר לו לקצר, אבל אם אפשר לו לקצר, כגון שיאמר תחילת הברכה וסופה ובענין זה יוכל לסיים קודם שיגיע אליו, יקצר. ואם אפשר לו לינצל ממנו במה שיטה מן הדרך, יטה ולא יפסיק בדיבור.

היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו, יטה מן הדרך ולא יפסיק. אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו עד שיגמור תפילתו. וההיא דרבי עקיבא כשהיה מתפלל בינו ולבין עצמו אדם היה מניחו בזוית זו והיה מוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחואות, בתחנונים של אחר תפילה היו.

ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. ודוקא נחש, אבל עקרב פוסק לפי שהוא מועד יותר להזיק. ונחש נמי אם ראה שהוא כעוס ומוכן להזיק פוסק. ואם ראה שור בא כנגדו פוסק, דתני ר' אושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה וממועד כמלא עיניו.

ובכל מקום שפוסק, חוזר לתחילת ברכה שפסק בה. ואם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, ובאחרונות חוזר לרצה.

ואינו פוסק לאמן יהא שמיה רבא וכו' ולא לקדושה וקדיש. וכתב רבינו חננאל שישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ ויהא כעונה, וכן פירש"י בשם ה"ג, אבל ר"ת ור"י כתבו שאין לו לשתוק דכיון דשומע כעונה הוה ליה הפסק, וכ"כ הגאונים.