טור אורח חיים – סימן קב

״אני האשה הנצבת עמכה בזה״ (ש"א א כו), מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה. בין מלפניו בין מן הצדדין צריך להרחיק ארבע אמות, שנאמר הנצבת עמכה - שהיה עומד כמותה, ״בזה״ בגימטריא תריסר דהיינו י"ב אמות לשלש רוחות.

וכתבו הגאונים: דוקא כשיושב בטל, אבל אם עוסק בתפילה, כגון בקריאת שמע וברכותיה וכיוצא בו שפיר דמי. ומשמע מדבריהם שאם עוסק בתורה אסור, שלא הזכירו אלא קריאת שמע וברכותיה, והכי מסתבר, אף על גב דחמירא תורה מתפילה, שהרי מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק ממנה לתפילה, בהא תפילה עדיפא, שהטעם שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפילה מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו עול מלכות שמים והוא אינו מקבל, וכשהוא עוסק בקריאת שמע וברכותיה אזל ליה האי טעמא, אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא. ועוד נלמד מן הנדון, שהרי עלי מסתמא לא היה עומד בטל מתלמוד תורה כדאמרינן (ברכות כד:) אסור לתלמיד חכם לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו בלא תלמוד תורה ואפילו הכי היה צריך לעמוד.

ואם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו, היה אומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל שאינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. אע"פ שיש להשיב דהא ילפינן מעלי והוא היה יושב תחילה דכתיב (ש"א א' ט') ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' ואפילו הכי הוצרך לקום, מ"מ אין משיבין את הארי אחרי מותו. וגם כי לשון הגמרא משמע כדבריו דקאמר אסור לישב, דמשמע אסור לישב אצל המתפלל, אבל אם ישב כבר מותר, מדלא קאמר אסור להיות יושב.

ואפילו לעבור כנגד המתפללים אסור בתוך ארבע אמות. ודוקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.