טור אבן העזר – סימן צט

אלמנה שבאת לגבות כתובתה, שמין כל בגדיה בין של חול בין של שבת ומנכין אותם מכתובתה.

אבל גרושה, כיון שמוציאה מדעתו אין שמין לה בגדיה לא של חול ולא של שבת, וכל שכן שגובה מתנה שכתב לה בכתובתה.

וכתב בעל העיטור דוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמוצא אחרת נאה הימנה, אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה. עד כאן. ואפילו לדבריו נראה שאין לחלק בין סרחה עליו למוציאה מדעתו אלא בגדיה שקנה לה, אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם, וכן כתבו הגאונים.