טור אבן העזר – סימן פב

נדרה שלא להניק בנו - אינו חל, שהרי חייבת להניקו עד שישלמו לו כ"ד חדשים.

ואם היא אומרת אני אניק והוא אינו רוצה שתניק כדי שלא תתנוול - שומעין לה שהחלב מצער אותה.

ואם הוא אומר שתניק והיא אינה רוצה - אם אין בני משפחתו רגילין להניק שומעין לה, ואפילו בני משפחתה רגילין להניק.

נתגרשה - אינה חייבת להניקו, אלא אם כן מכירה שאינו רוצה לינק מאחרת אז כופין אותה ונותן לה שכרה ומניקתו. ובתוך ג' יום ללידתו ודאי הוא בחזקת שאינו מכירה ואין צריך לבדוק אם מכירה, ואפילו אם נראה כאילו אינו רוצה לינק מאחרת, אקראי בעלמא הוא ולא בעי בדיקה. ומבן ג' ואילך אם אינו רוצה לינק מאחרת, צריך לבדוק אחריו אם הוא מכירה כופין אותה, אבל אם רוצה לינק מאחרת אפילו בן שנה אין כופין אותה. ואם אינו רוצה לינק מאחרת כלל, אפילו קטן הרבה כופה ומניקתו מפני הסכנה.

ולאחר שיגמל הנער - יש אומרים שברשות האב, אם ירצה יקחנו אצלו ואם ירצה יניחנו עמה, דהא דאמרינן בת אצל האם, היינו דוקא באלמנה לא שבקינן לה בהדי קרובי אביה שראויין ליורשה אבל בגרושה שבקינן לה אצל אביה. והרמ"ה כתב בשם הגאונים דהוא הדין נמי בגרושה, וכן כתב הרמב"ם: שלמו כ"ד חדשים וגמלתו אם רצתה המגורשת שיהיה בנה אצלה אין מפרישין אותו ממנה עד שיהיה בן ו' שנים גמורים אלא כופין האב ונותן לו מזונות אצל האם, ולאחר ו' שנים יוכל לומר האב אם הוא אצלי אני נותן לו מזונות ואם הוא אצל אמו איני נותן לו, והבת אצל האם לעולם אפילו אחר ו' שנים, כיצד היה האב ראוי לצדקה מוציאין ממנו בעל כרחו וזנין אותה אצל אמה, ואפילו ניסת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה משום צדקה, עד שימות האב ותיזון מנכסיו בתנאי כתובה והיא אצל אמה, ואם לא רצתה האם שיהיו בניה אצלה אחרי שגמלתן אחד זכרים ואחד נקבות הרשות בידה ונותנים אותן לאביהם או משלכת אותם לקהל אם אין להם אב והם מטפלין בהן.