טור אבן העזר – סימן ו

כהן הדיוט - אסור מן התורה בגרושה זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן.

לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא. אבל בגרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה צריך להוציא. ולא שנא נתגרשה מן האירוסין או מן הנישואין.

ואפילו ריח הגט פוסל בכהונה. היכי דמי ריח הגט? כגון שאמר לה "הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם", ואף על פי שלא הותרה בזה הגט, אפילו הכי פסולה. אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל.

קטנה שמיאנה בבעלה - מותרת לכהן. ואם גירשה, אסורה. ואם אחר שגירשה החזירה ומיאנה בו, מותרת לכהן, שהמיאון מבטל הגט. ונראה לי דהוא הדין נמי אם אחר שגירשה ניסת לאחר ומיאנה בו, שמותרת לכהן, ואף על גב דקיימא לן מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה, הני מילי לענין שלא תחזור לו, דטעמא משום דמכרת ברמיזותיו ובקריצותיו, אזל ומשבש לה ועבד דממאנת בחבריה והדר אזיל ונסיב לה, אבל לענין להתירה לכהן, אין חילוק בין מיאון דחבריה למיאון דידיה.

יצא קול פלוני כהן גירש לאשתו, והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו, אין מוציאין מידו, שאין חוששין לקלא דבתר נישואין. ואם מת וניסת לכהן אחר, תצא. יצא קול פלוני כהן כתב גט לאשתו, אם קורין באותו מקום לנתינת הגט 'כתיבה', הוי כאילו יצא הקול פלוני גירש אשתו, ואם אין קורין לנתינת גט 'כתיבה', אין חוששין.

יצא קול על אשה שנתקדשה ונתגרשה מיד - חוששין לקול לאוסרה לכהן. ודוקא שיצא הקול בלא אמתלאה, שלא יזכר בו שום צד לבטל הקידושין או הגירושין, אבל אם יש בו שום צד לבטל, כגון שיצא הקול שקידשה או גרשה על תנאי, או שזרק לה קידושיה או הגט ספק קרוב לו ספק קרוב לה, אין חוששין לקול. ואם יש אמתלאה בגירושין ולא בקידושין, חוששין לקול הקידושין לאוסרה לעלמא, ואין חוששין לקול הגירושין לאוסרה לכהן. ודווקא שיצא האמתלאה עם הקול מיד, אבל אם יצא הקול ברור, ולאחר זמן יצא האמתלאה, אינה מבטלת הקול. ואם אחר כך נתברר שהיה קול שקר, מבטלין אותו. וכל קול שלא הוחזק בבית דין, פירוש, כשיצא הקול בדקו בית דין אחריו ולא מצאוהו נכון, או שאינו ברור, כמו שמפורש לקמן בסימן מו, אינו קול לאסור בשבילו.

כהן שגירש לאשתו - לא תדור עמו במבוי. וחוץ למבוי מותר. ואם היו דרים בשכירות או בחצר של שניהם, היא נדחית מפניו. ואם החצר שלה, הוא נדחה מפניה. לוה ממנה קודם שגרשה, לא יפרע לה אלא על ידי אחרים. ואם שניהם באין לפנינו והוא תובעה, מנגדינן להו. במה דברים אמורים? שגירשה מן הנישואין, אבל אם גירשה מן האירוסין, לא. ואם רגילין זה עם זה, אפילו גירשה מן האירוסין נמי.

איזו היא זונה? זו שנבעלה לאחד מן העריות, לא שנא חייבי מיתות בית דין, לא שנא חייבי כריתות, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשוגג, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה עשאה זונה. ובלבד שתהיה מבת שלשה שנים ויום אחד ומעלה, ויהיה הוא מבן תשעה שנים ויום אחד ומעלה. חוץ מבא על הנדה, שלא עשאה זונה אפילו מדרבנן.

אבל הבא על חייבי לאוין, אפילו חייבי לאוין דשאֵר, לא עשאה זונה, כיון דתפשי בהו קידושין, חוץ מהבא על יבמה שעשאה זונה, דאיהי נמי לא תפסי בה קידושין, לפיכך נעשית זונה בביאת זר. והרמב"ם ז"ל כתב: הנבעלת לאחד מחייבי לאוין השוין לכל ואינן מיוחדים לכהנים, או מאיסורי עשה, עשאה זונה. ואדוני אבי ז"ל כתב כסברא ראשונה.

הנבעלת לבהמה, לא עשאה זונה.

גיורת [ו]משוחררת, אפילו נתגיירו ונשתחררו פחותות מבת ג' שנים ויום אחד, הויין כזונות ואסורות לכהונה.

אשת כהן שנבעלה אפילו באונס, אסורה לו ולוקה עליה משום זונה ומשום טומאה. אשת ישראל שנאנסה, אף על פי שמותרת לבעלה, אסורה לכהונה.

אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי או שגגתי ובא עלי אדם אחד, או שבא עד אחד והעיד לו עליה שזינתה בין באונס בין ברצון, אינה אסורה לו, שמא עיניה נתנה באחר, ואסורה לכהן אחר כעדותה אחרי מות בעלה, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא. ואם היא נאמנת לו או העד נאמן לו וסמכה דעתו לדבריהם, יוציא, כדי לצאת ידי ספק.

כהן שקידש אשה, בין גדולה בין קטנה, ולאחר זמן בא עליה, וטען שלא מצא לה בתולים, נאסרה עליו מספק, שמא לאחר הקידושין נבעלה. אבל ישראל שטען טענה זו אינה נאסרת עליו, כאשר יתבאר לקמן בדין טענת בתולים בעזרת השם.

אשה שקינא לה בעלה ונסתרה ולא שתתה - אסורה לכהן משום ספק זונה, בין שלא רצתה היא לשתות או שלא רצה הוא להשקותה, בין יש שם עדות שמונעה מלשתות, בין שהיא מן הנשים שאינן ראויים לשתות. ואפילו קינאו לה בית דין, כל זמן שלא שתתה אסורה לכהונה משום ספק זונה.

אשה שיצא עליה שם שהיא מזנה, אין חוששין לה לפוסלה לכהונה.

פנויה שראוה שנבעלה והלך לו הבועל, או אם באת לפנינו מעוברת ואומרת שלכשר נבעלתי, נאמנת, והיא ובתה כשרות לכהונה, אפילו רוב פסולים אצלה. ודוקא בדיעבד, אבל לכתחילה שבא כהן לפנינו לימלך אין מתירין לו לישא אותה, עד שיהו רוב כשרים אצלה. במה דברים אמורים? כשאומרת לכשר נבעלתי, אבל אם אינה יודעת מי הוא הבועל, או שהיא שוטה שאין בה דעת או אילמת, אפילו בדיעבד תצא, עד שתהיה תרי רובי, רוב העיר כשרים, ורוב שיירא של כשרים הבאה ממקום אחר עוברים שם.

כתב הרמב"ם: דווקא שנבעלה בפרשת דרכים, שאין שם דבר קבוע, אבל ראוה שנבעלה בעיר, או שנתעברה בעיר, אפילו לא שוכן בה אלא עכו"ם או עבד אחד, לא תינשא לכתחילה, שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואם ניסת לא תצא, הואיל ואומרת לכשר נבעלתי, עד כאן. ונראה דאפילו נתעברה בעיר, אם הלך הבועל אליה תינשא לכתחילה, כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים, אלא אם כן הלכה היא אליו. וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי, נראה דתינשא לכתחילה.