טור אבן העזר – סימן נו

ארוסה שתבעה הארוס לינשא - נותנין לה י"ב חדש משעת תביעה לתקן עצמה ותכשיטיה, אפילו אם ניסת לאלמן. וכשם שנותנים לה זמן, כך נותנים לבחור י"ב חדש אפילו נושא אלמנה.

עשתה ו' חדשים לפני הראשון ומת ונתארסה לאחר - נותנין לה י"ב חדש גם לשני ואין משלימין לה על ששה חדשים הראשונים שעשתה בפני הארוס הראשון.

ולאלמנה נותנין זמן שלשים יום.

במה דברים אמורים שנותנין לבתולה י"ב חדש משעת תביעתה, שנתארסה בקטנותה או בנערותה ולא תבעה עד שבגרה, אבל בגרה יום אחד ואחר כך נתארסה, או אפילו נתארסה בנערותה ואחר כך בגרה, אין נותנין לה י"ב חדש אלא מיום שבגרה.

ואם עברו עליה י"ב חדש בבגרותה ואחר כך נתארסה - אין נותנין לה אלא ל' יום כמו לאלמנה. ופירש רש"י משעת קדושין. והרמ"ה פירש משעת תביעה, וכן כתב אדוני אבי ז"ל.

ואם לא עברו עליה י"ב חדש שלמים בבגרותה קודם הקדושין, משלימין לה י"ב חדש משעת הבוגרת. ואם שלמו לה י"ב חדש בתוך ל' יום של שעת תביעה, משלימין לה שלשים יום משעת תביעה.

הגיע הזמן שנתנו לה ואין הארוס כונס - חייב במזונותיה. ואם מעכבו אונס, כגון שחלה הוא או היא או שפירסה נדה או שהגיע זמן באחד בשבת שאינו יכול ליכנוס כדלקמן, אינו חייב לזונה.

אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה, ואם תבעה הארוס שתנשא, בין היא בין אביה יכולין לעכב. אבל פוסקין על הקטנה להשיאה לכשתגדיל, ופירש רש"י דוקא בלא קידושין, אבל אין לקדשה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה. כתב הרמב"ם: ואם רוצה לכנסה כשהיא קטנה כונס ואין ראוי לעשות כן.