טור אבן העזר – סימן לד

המקדש האשה, מברך. וכן אם קדשה על ידי שליח, מברך השליח.

מאי מברך - "בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין, בא"י מקדש ישראל". וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ונהגו האידנא לומר "מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין".

כתב הרמב"ם ז"ל: נהגו העם להסדיר אותה על כוס של יין או של שכר, ומברכין תחילה על הכוס ואחר כך מברכין אותה. ואם אין שם יין או שכר מברך בפני עצמו.

וכתב עוד: מברך קודם הקדושין, ואם קדש ולא ברך לא יברך אחר הקדושין דזו ברכה לבטלה היא דמה שעשה כבר נעשה.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב: יש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם הקידושין כדאמרינן כל המצוות מברך עליהם עובר לעשייתן, ויש שכתבו שצריך לברך אחר הקדושין דלמא הדרא בה האשה והוי ברכה לבטלה, ועוד שכל המצוות לפי שמזכירים עשיית המצוה מברך עליהן עובר לעשייתן, אבל כאן אין מברכין "אקב"ו לקדש אשה", וכיון שאין המברך מזכיר עשיית המצוה אין צריך לברך עובר לעשייתן.

כתב רב שרירא גאון: המארס בלא ברכה, חיסר את אירוסיו ברכה שהיא מצוה. והמברך ברכת אירוסין בבית חתנים, ברכה שאינה צריכה היא ועובר משום לא תשא. ורבינו ניסים הורה שאם לא בירך ברכת אירוסין בשעת אירוסין, יברך אותה עם ברכה של נישואין, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב רב שמואל הנגיד שאין ברכת אירוסין צריכה עשרה, ורב האי כתב שצריכה עשרה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.