טור אבן העזר – סימן א

יתברך** שמו של הקדוש ברוך הוא שהוא חפץ בטוב בריותיו, שידע שאין טוב לאדם להיות לבדו, ועל כן עשה לו עזר כנגדו. ועוד, כי כוונת הבריאה באדם כדי לפרות ולרבות, וזה אי אפשר בלא העזר, ועל כן צוהו לדבק בעזר שעשה לו.

לכך חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות, שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, דכתיב: "שופך דם האדם", וסמיך ליה: "ואתם פרו ורבו".

וכאילו ממעט הדמות, דכתיב: "כי בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו".

וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.

וכל מי ששרוי בלא אשה שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא דירה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום.

ואמר רבי אלעזר: כל מי שאין לו אשה אינו אדם.

וכיון שנשא אשה, עוונותיו מתפקקים, שנאמר: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'".

ומצוה גדולה היא עד מאד, שאין מוכרים ספר תורה אלא כדי ללמוד תורה ולישא אשה.

ומצוה על האדם שישא אשה כשהוא בן שמונה עשרה שנים, דתנן - 'בן שמונה עשרה לחופה'.

אבל המקדים לישא כשהוא בן שלוש עשרה - מצוה מן המובחר.

תנו רבנן: המשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אהלך" וגו'.

ואמר אביי: הא דעדיפנא מחבריא, משום דנסיבנא מבר שיתסר, ואי נסיבנא בר ארביסר הוה אמינא 'גירא בעיניה דשטנא'.

אבל קודם שלוש עשרה לא ישיאם, דהוי כזנות.

ובשום ענין לא יעבור עשרים שנה בלא אשה, דאמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל: עד עשרים שנה הקדוש ברוך הוא ממתין לו לאדם שמא ישא אשה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא, אומר הקדוש ברוך הוא 'תפחנה עצמותיו'.

וכתב אדוני אבי ז"ל: רווק שעברו עליו עשרים שנה ואינו רוצה לישא, בית דין כופין אותו לישא כדי לקיים מצות פריה ורביה.

ומיהו מי שאי אפשר לו ללמוד אם ישא אשה, אינו חייב לישא בשנת עשרים.

לשון הרמב"ם ז"ל: ואם עוסק בתורה וטרוד בה, ומתיירא לישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל שכן בתלמוד תורה.

מי שחשקה נפשו בתורה תמיד כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו ולא נשא אשה, אין בידו עון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו.

ואומר אדוני אבי הרא"ש ז"ל: הא דאמר 'ואם אי אפשר לו ללמוד - ילמוד ואחר כך ישא אשה', קצבה לאותו לימוד לא ידענא, שלא יתכן שיתבטל מפריה ורביה כל ימיו, שלא מצינו זה אלא בבן עזאי שחשקה נפשו בתורה. עד כאן.

כיון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצות פריה ורביה.

היה הבן סריס או הנקבה איילונית, לא קיים פריה ורביה.

היו לו בנים ומתו, לא קיים פריה ורביה.

אבל אם מתו והניחו בנים, כיון שיש לו לבן בן או בת או בן או בת לבת, קיים פריה ורביה.

אבל מת אחד מהם בלא בנים ויש לשני בן ובת, לא קיים.

היו לו בנים בגויותו ונתגייר הוא והם, קיים פריה ורביה.

אבל עבד שהיו לו בנים ונשתחרר הוא והם, לא קיים.

ואף על פי שקיים פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אשה.

דאמר רב נחמן: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לו לאדם לעמוד בלא אשה, שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו".

ואמר רבי יהושע: נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו, שנאמר: "בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך".

ואין חילוק בין יש לו בנים לשאין לו אלא לענין מכירת ספר תורה -

שלעולם צריך שישא אשה בת בנים אם יש ספק בידו, אפילו יש לו כמה בנים.

ואם אין ספק בידו לישא אשה בת בנים אלא אם כן ימכור ספר תורה, אם אין לו בנים – ימכור כדי שישא בת בנים.

אבל אם יש לו בנים לא ימכור, אלא ישא אשה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אשה.

ויש אומרים - שאפילו אם יש לו בנים ימכור ספר תורה כדי שישא אשה בת בנים.

ואין חילוק אם יש לו בנים לשאין לו בנים אלא לענין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, שאם אין לו בנים חייב לגרשה כדי לקיים פריה ורביה, ואם יש לו בנים אינו חייב לגרשה.

דרבי יהושע לא קאמר אלא לכתחילה ישא אשה בזקנותו שהיא בת בנים, אבל אינו חייב לגרשה אם אינה בת בנים.

וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

נושא אדם כמה נשים, דאמר רבא: נושא אדם כמה נשים, והוא דאפשר למיקם בסיפוקייהו.

ומכל מקום נתנו חכמים עצה טובה, שלא ישא אדם יותר מארבע נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחדש.

ובמקום שיש תקנה שלא ישא אלא אשה אחת, הולכין אחר המנהג.

אשה אינה מצווה על פריה ורביה, לפיכך אם שואלת גט בטענה שאינה ראויה לבנות ממנו אין שומעין לה, כאשר יתבאר לקמן באלו שכופין אותן להוציא, כדאיתא בהלכות גירושין.