טור חושן משפט – סימן ה

מעשר תקנות שתיקן עזרא, שיהו בית דין יושבין בשני ובחמישי.

והאידנא קביעות כל הימים שוין. וכן כתב הרב רבי יהודה ברצלוני: אף על פי שעיקר קביעות של בתי דינין בשני וחמישי, אם יש שום עיר שצורך לישב בה בית דין בכל יום, מושיבין בה בתי דינין בכל יום, הכל לפי צורך השעה.

דבר תורה כל הימים ראוים לדין, אבל חכמים אסרו לדון בשבת ויום טוב, משום גזירה שמא יכתוב. ואם עבר ודן בהם בין שוגג בין מזיד, דיניו דין.

וכן בערב שבת ויום טוב אין דנין, שטרודין להכין לצורך שבת ויום טוב. ואם הזמינו לבעל דין לבוא לבית דין, אין צריך לבוא. ואפילו אם הזמינו בערב שבת ויום טוב לבוא אחרי כן ולא בא, אין קונסין אותו.

וכן אין קובעין זמן לבוא לדין בניסן ותשרי, מפני טרדת המועדות. אבל אם הזמינו בניסן ותשרי לבוא אחרי כן ולא בא, קונסין אותו. וכתב הרמ"ה: הא דאין קובעין זמן בניסן ותשרי, הני מילי לבוא מעיר לעיר, אבל מי שהוא בעיר קובעין לו זמן ודנין אותו.

אין דנין בלילה. במה דברים אמורים בתחילת דין, אבל אם התחילו לדון ביום גומרין בלילה.

זמן ישיבת הדיינין, מהבוקר עד חצי היום, מכאן ואילך אין צריכין לישב.

אין יושבין בדין סמוך למנחה גדולה, דהיינו מתחילת שעה שביעית עד שיתפלל. וכתב רבינו תם דוקא בתחילת דין, אבל בגמר יכול להתחיל סמוך למנחה גדולה.

ואם התחילו אפילו תחילת דין סמוך למנחה גדולה, כגון שהתחילו בעלי הדינין לטעון, או שנתעטפו הדיינין, אין מפסיקין אפילו לכשיגיע מנחה קטנה, ובלבד שיהא להם שהות להתפלל אחר שיגמרו הדין. אבל אם התחילו סמוך למנחה קטנה, דהיינו מתחילת שעה עשירית, מפסיקין.

ולרב אלפס אפילו לגמר דין אין להתחיל אפילו סמוך למנחה גדולה, וכן מסקנת אדוני אבי ז"ל.