תוספתא – תענית פרק ג

(א) מעשה בחסיד אחד, שאמרו לו: התפלל, שיֵרדו גשמים. התפלל —-וירדו גשמים. אמרו לו: "כשם שהתפללתה עליהן, שירדו – כך התפלל עליהן, וילכו להם".

אמר להם: צאו וראו— אם עמד אדם על קרן העופל משקשק את רגליו בנחל קדרון – אנו מתפללין שלא ירדו גשמים. אבל, בטוחין אנו שאין המקום מביא מבּוּל לעולם; שנאמר: ״ולא יהיה עוד המים למבול״ (בראשית ט טו): רבי מאיר אומר: מבול של כל בשר – אינו מביא, אבל, מבול בשר – מביא. כיצד? נפל לים ומת, טבע ספינתו בים ומת – זה הוא מבולו.

רבי יהודה אומר: מבול של מים – אינו מביא, אבל, מבול של אש וגפרית – מביא, כדרך שהביא על סדום. שנאמר: "וי״י המטיר על סדום ".

רבי יוסי אומר: מבול של מים – אינו מביא, אבל, מבול של דבר באומות העולם, לימות המשיח – מביא. שנאמר: ״ויקח את מקלו את נועם ליגדע אתו להפר את בריתו אשר כרת את העמים״ (זכריה יא י) מהו אומר? — ״ותופר ביום ההוא״ (זכריה יא יא).

(ב) עוּבּרות ומניקות מתענות תשעה באב ויום הכיפורים ושלש תעניות שניות של ציבור, ושאר תעניות לא היו מתענות. ולא שינהגו עצמן בתפנוקים, אלא: אוכלות ושותות כדי קיום הוולד.

(ג) הרי שהיה מתענה על חולה ונתרפא, על צרה ועַבְרה – הרי זה משלים את תעניתו.

הרי שהיה מתענה, ושכח ואכל ושתה – הרי זה משלים תעניתו.

הנכנס לַעִיר, וּמְצָאָן שהן מתענין – הרי זה משלים עמהן.

(ד) איזו ? — ״הודו לאלהי האלהים – כי לעולם חסדו; הודו לאדוני האדונים – כי לעולם חסדו״ (תהלים קלו).

ג