דלג לתוכן הראשי
כוונות

תוספתא – נזיר פרק ד

(א) נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת אין חייב אלא אחת מתרין בו ואכל מתרין בו ושתה חייב על כל אחת ואחת וכמה שיעורו בכזית כולן מצטרפין בכזית יין וחומץ כיוצא בהן כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בהן חייב ואם לאו פטור דברי ר' עקיבה ר"א בן עזריה פוטר עד שישתה רביעית יין בין שמזגו ושתאו בין ששתאו חצאים.

(ב) ר"א אומר נזיר שהניח פיו על פי חבית של יין ושתאה כולה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מַתְרין בו ושותה מתרין בו ושותה חייב על כל אחת ואחת וכן היה ר"א אומר נטל אשכול של ענבים ואכל כולו בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת מתרין בו ואוכל מתרין בו ואוכל חייב על כל אחת ואחת אכל הימנו ענבים לחים ויבשים או שאכל הימנו שני חרצנין וזג או שסחט הימנו כזית יין ושתה הרי זה חייב על כל אחת ואחת.

(ג) נזיר שמירט או ששפשף או שתלש בזוג אפילו כל שהוא הרי זה חייב אבל אין סותר אלא בתער וברוב ראשו ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון כשם שב' שערות סותרות בו כך שתי שערות מעכבות בו.

(ד) חומר בתגלחת שהתגלחת אין לה שיעור ועשה בה את המגלח כמתגלח מה שאין כן בשתיהן כיצד לא הותר מכלל היוצא מן הגפן נזיר ששתה יין של תרומה ושל מעשר שני שבועה שאשתה יין ושתה הרי זה חייב על כל אחד ואחד כיצד הותר מכלל תגלחת מצורע מוחלט ה"ז מגלח ואצ"ל מצרעתו אלא אפילו ליתן סימן לנתקו אם פשה ואם לא פשה. בין שנטמא הוא בין שטמאוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון סותר את הכל וחייבין קרבן בין שגלח הוא בין שגלחוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון סותר את הכל וחייב קרבן. בין שנתגלח הוא ובין שגילחוהו אחרים בין בשוגג בין במזיד ובין באונס ובין ברצון סותר שלשים יום.

(ה) אימתי אמרו תגלחת סותרת שלשים יום בזמן שאין לו לספור הא אם יש לו לספור הרי זה אין סותר גילח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וסותר שלשים יום.

(ו) הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה מפני שנקבר הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר הטמא כאן וכאן משלח תחת הדוד הטהור כאן וכאן אינו משלח תחת הדוד וחכמים אומרים טמא כן וכן וטהור שבגבולין אין משלחין תחת הדוד ואין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגלח בטהרה ובפתח אהל מועד שנאמר (במדבר ו) וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו'. ר"ש השיזורי אומר האיש משלח תחת הדוד ואין האשה משלחת תחת הדוד מפני פרחי כהונה כיצד משלחו נותן עליו רוטב ומשלח תחת הדוד של שלמים אם שלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם יצא.

(ז) אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחת מעשה שבא אלי אחד מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי לו מה ראית לשחת שער זה נאה נם לי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מן המעין מים ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש להעבירני מן העולם נמתי לו רשע לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך בדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה הרי עלי לגלחך לשמים המכתי את ראשי ונשקתיו ואמרתי כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל עליך נתקיים זה שנאמר (במדבר ו) איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

(ח) נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל נטמא ביום השביעי שלו וחזר ונטמא ביום השמיני שלו מביא קרבן על כל אחד ואחד דברי ר"א ר"ש אומר קרבן אחד על הכל עד שיביא אשמו הביא אשמו ונטמא אשמו ונטמא חייב קרבן על כל אחד ואחד וחכמים אומרים קרבן אחד על הכל עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ונטמאה חייב קרבן על כל אחת ואחת ואין מתחיל לימנות עד שיביא חטאתו הביא חטאתו ולא הביא אשמו מתחיל לימנות ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבו. מודה ר"ש שאם גלח על חטאתו שלא לשמה ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו.

(ט) הראוי לבא בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה או שהיה אחד מהן רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן מחיר שרוע וקלוט תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ושאר שלמי נזיר שהביאן שלא כמצותן נאכלין ליום ולילה ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע. מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר"א אומר סותר את הכל וחכמים אומרים יביא שאר קרבנו ויטהר מפני שקדש שער בדם

(י) מעשה במרים התורמדית שנזרקו עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת והלכה ומצאתה שמתה ונטמאת עליה אמרו חכמים תביא שאר קרבנה ותטהר מפני שקדש שער בדם.

(יא) מי שנזר שתי נזירות מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים נטמא עד שלא גלח ר' אליעזר אומר צריך להביא קרבן טומאה ר' יוסי אומר אין צריך מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל השניה לא בא.

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?