תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' קכו

סי' קכו ענין עירובי תחומין כגון שהיתה מילה או בית האבל או בית המשתה חוץ לתחום שבת נוטל רקיק אחד של לחם והולך בו ערב שבת או ערב י"ט בחוץ למדינה שהוא שרוי בה ויתרחק ממנה עד שלא ישתייר בינו ובין המקום של מצוה אלא פחות מאלפים אמה ובלבד שלא ירחיק ממדינתו יותר מאלפים אמה ויניח שם העירוב ויאמר שביתתי בכאן שאבוא מחר בכאן ולענין הזכוי שאם רצה לעשות העירוב משל עצמו ולא יטול מאחר כלום נוטל שיעור העירוב ואם הוא שתופי מבואות צרי' שיטול בכדי שיגיע לא' מבני מבוי כגרוגרת אם היו פחות מי"ח ולמעלה יטול שתי סעודות שהם שני שלישי ליטרא של קמח במשקל בבלי ואופה אותם ואומר לאדם אחד זכי בהאי עירובא לכל בני מבוי כי היכי דנשתרי לכלהו לטלטולי בכל מבואה וכיון שנטל אותו אדם אחד זכה בו לכל בני המבוי ולאחר כן מצניעין אותו יפה וכל זמן שאותו עירוב מצוי מותר לטלטל בכל המבוי ומחצר לחצר ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולי' וע"י אשתו אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו וכל העירובין יתכן בהם זכוי ואם נתוסף אדם במבוי חוץ מאותם שהיו שם בשעת העירוב צרי' לזכות בשבילו או ליטול ממנו חלקו וצרי' נמי שיודיע לאנשי מבוי תחילה בשעת הזכוי ודוקא שהיתה אותה חצר בין שתי מבואות הוא שצריך להודיע לאותו ששוכן בה בשעת הזכוי אבל אם לא היה לו פתח אלא במבוי א' א"צ להודיע בעת הזכוי לפי שזכין לאדם שלא בפניו ובעירובי תבשילין נמי יזכה להם שלא מדעתם וכיון שהודיע אותם בי"ט שעירב בשבילם דיו וא"צ להודיעם בשעת הזכוי ודקס"ד דהא דאמר רב חסדא מדברי רבי' הקדוש נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה דכשבת הוא דלאו הכי מלתא דהא ליכא מאן דשרי בשבת ודקא אמרת לא מצינו חולב מאבות מלאכות ולא מן תולדות אשתמע הא דגרסי' בפרק המצניע החולב והמגבן כו' ואמרי רב חמא בר גודיא אקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב משו' מאי מחייב כו' ומההוא נמי דאבא שאול שמעת דחולב הוא חייב משום מפרק דאמר לענין יונק מפרק כלאחר יד הוא טעמא דיונק הוא דמפרק כלאחר יד הא חולב בידו מפרק גמור הוא ומתוך שמלאכת אוכל נפש בי"ט בדברי' שאפשר לעשותן מערב י"ט שרית חולב נמי בתוך האוכל ואע"ג דהוא מלאכה וחולב לתוך הקערה והיא מלאכת משקין לא הותרה בי"ט כ"ש המגבן דהיא מלאכת אסורה וחזינן בפי' דילן כלשו' הזה מודה היה רבי יאודה לחכמי' בזתים וענבים כיון דבני סחיטה נינהו יהיב דעתיה עלייהו והוו מוקצין ואסורי' ולאו הכי הוא דאי משו' מוקצה הוא פירות גופיהו ליתסרו אלא היינו טעמא דהיוצא מהן אסור משו' דכי יהיב דעתה אמשקין דידהו אחשובי אחשבינהו ונפקי להו מתורת אוכל לתורת משקין והוו להו נולד ואסירי וטעמא דנולד דאסיר משום פירות הנושרי' שמא יעלה ויתלוש ומשום משקין שזבו גזרה שמא יסחוט ושאר משקי' דלא יהיב דעתיה עלייהו בתורת אוכל הם ולאו נולד הם:

סי' קכז וששאלתם ההוא מעשה דרבי בנאה דהוה מציין מערתא מאי הוה עביד ומאי הוה חזי רבי בנאה הוה עסיק בציון מערתא כי היכי דליפרסם מקום טומאה דליבדלי כהני מינה והאי מעשה דאיתמר בחלום ראה אותו ולא במראית העין:

סי' קכח וששאלתם על ההוא מעשה דרבה בר בר חנא היכא דנשקא ארעא ורקיעא מאי פירוש כך הוא כי מלך אלכסנדריא בנה מקום במדבר ועשה בו דמות רקיע וגלגל חוזר להראות בו חכמתו וראה אותו רבה בר בר חנה: