תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' קיט

סי' קיט וששאלתם הא דגרסי' בפ' ע"פ רב חנינא בר שלמיה ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא והו' קאי עלייהו רב המנונא סבא אמרי ליה חזי אי נגה וקדי' יומא ניפסוק וניקבעה לשבתא אמר להו לא צריכיתו שבתא הוא קבעא אנפשי' דהתם אמר רב כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ילמדנו אדונינו אנא אמר רב שמועה זו והיאך אך פירושא ואם שמצינו בתלמוד ארץ ישראל ביאור כמעט ולהתברר לנו ויש כמו זאת במקומו' אחרים באומר שמועה מפי חכם ואין אנו מוציאין אותה כגון הא דאמרי' בפ' גט פשוט מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר.

והשיב אל יקשה בעיניכם כי הרבה בלא מנין יש בתלמוד שמועות שנאמרו בתוך מעשים וגופה דשמעתי' לא נאמרה בדוכתא אחריתי דזמנין דהדרין ואמרין גופא והוו בה וזמנין דשבק לה ומן ההוא דוכתא בלחוד גמרי' לה ולא צריכיתו לאשכוחה בדוכתה אחריתי ויותר על כן משניות וברייתות דאמרין ת"ר ותניא ולא ידעינן היכא אמירן דלאו כולהו מכילתא מטיין להון וקאמרי' איפשר מילתא ולא אהדר ליה ואהדר ליה במכילתא אחריתי והכא הא שמעתא דאמר' רב המנונא סבא הדא הוא דוכתא ולכך הוזכר מעשה זה כדי שתאמר בו שמוע' זו ולמיקבעה בגמ' ואנו בנעורינו כך הגיע אלינו בעבור ההיא שמעתא באלו מציאות דאיסור ורב ספרא דאדכרי' מאי דתנן אלמנה מוכרת שלא בב"ד ואמר ליה ר' אבא לרב ספרא ולא איתמר עלה אמר רב יוסף אמר רב נחמן אין צריכה לב"ד מומחין אבל צריכ' לב"ד הדיוטו' שמראין דברים הללו דאיתמרא עלה בדוכתא ובדוכתא ליכא מידי והכא בלחוד היא דאיתמר עלה וכמה תמהנו מזאת עד שראינו רוב התלמידים כך הוא וישר בעינינו והא שמעתא דרב דאתאן עלה מיהא אנו למדנו כשם ששבת קובעת מוקצה למעשר כך קובעת שבת לקידוש ופי' הדבר הזה כי העת שספק חשכה ספק לא חשכה אין מעשרין את הודאי וכל מה שהגיעה עונה זאת לא עשר הרי נקבע מוקצה כל השבת כולה ותנן מפנין תרומה ודאי אבל לא את הטבל ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ואין אדם צרי' לקבוע בלבבו על אותה התבואה שהיא מוקצה אלא הגעת העולה שהיא בלבבו של אדם ספק קובעת אותה למוקצה ואין אדם צרי' לבדוק ולחקור כך מעת שרואה אדם ספק חשכה ספק לא חשכה הרי נקבעת שבת לקידוש ואין צרי' לחקור מן הגגות או מראשי דקלים ההגיע עת הקידוש במה שאמר לו לרב המנונא לבדוק להם כדי שיפסיקו לקידוש ויכינו את השלחן אלא מעת שנראית להם כי כבר נקבעה שבת והוקצה הטבל ונתחייבו להפסיק ומביאין את השלחן לקידוש ומה שמצאתם בתלמוד ארץ ישראל בענין שמועה זו אין אנו יודעים מה הוא אלא מה דגמירנא בפירושה הגדנו לכם וסיפא דשמעתא סבור מינה כי היכי דקבעא לקידוש קבעא להבדלה כי הלכה פסוקה היא כשם שמפסיקי' לקידוש כך מפסיקין להבדלה אמר להו רב עמרם הכי אמר רב לקידוש קובעת להבדלה אינה קובעת ולא אמרן אלא לאפסוקי אבל לאתחולי קבעא והכי מפרשי רבנן לאפסוקי דלא מסלקי' שולחן ולהפסיק מלטעום כלום שאין אנו חייבין בשעה שספק חשכה ספק לא חשכה אבל להתחיל בסעודה אין מתחילין אלא בתר דנפיק יומא ומבדיל וכן אמרי' שאינה קובעת להפסיק ולא מחייב לאפסוקי ה"מ לאכילה אבל לשתייה מפסיק לשתייה נמי לא אמרן דמפסיק אלא חמרא ושכרא אבל מייא לא מפסיק:

והנגיד ז"ל אמר ולי אית מדרבנן דאמרי הא דאמור רבנן לענין אכילה דלא מפסיק היכא דאתחיל בשבת קודם ספק חשכה ספק לא חשכה אם לא גמר מן חשכה פורש מפה ומבדיל ואיכא לאקשויי היאך תאמר שאין מתחילין באכילה מספק חשכה וספק לא חשכה והא אנן תנן אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כלן לאחריו דאלמא אוכלין אפי' משחשכה אפילו במוצאי שבת דהא שבת יום גדול קרינן ליה ואפילו עד זמן הבדלה הוא יום גדול ולפי' אפי' משחשכה ופירוק קושיי' כדאמרי התם אין לו שאני הכא נמי אין לו שאני:

רב האיי ז"ל