תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' עה

סי' עה וששאלתם לענין מי שנשבע שלא ליהנות לאשתו ולית ליה לשלומי כתובה ולגרשה אי ודאי ידע בנפשיה שגלוי וידוע לפני יוצרו דלית ליה לשלומי כתובתה וכמה דלא שלים מחייב בשאר כסות ועונה הרי הוא כמי שנשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב ושלא להניח תפילין וכיוצא בהן הרי זו שבועת שוא ואע"ג דבעידן דאשתבע אין פשוטן של דברים לעבור על המצוה אלא כיון דקאתי לידיה לעבור על המצוה הרי באה שבועה לידי שוא או ודאי הוה בדעתיה בעידנא דאשתבע דלית ליה לשלומי וכמה דלא משלם לא מחייב בשאר כסות ועונה משתבע אעפ"כ לא עביד מאי דמחייב הרי זו מעיקרא שבועת שוא שחייבין על זדונה מלקות ארבעים ושרי לאוכלה ולאשקויה וכסויה ולמיקם בעונתה ולא צריך התרת חכם אבל אם לא הויין אלין מילי בדעתיה בעידן שבועתו אלא כסבור היה שיכול לעמוד בשבועתו ולבסוף איגלאי ליה דלא יכיל או דחשב דאית ליה שיעור כתובתה וכשתפש במיליה לא אשכח או דחשב דיכיל לגרשה ולמהוי כתובתה עליה בהלואת חוב ולבסוף איגלאי ליה דלית ליה מן דינא למעבד הכי או אנפא אחרינ' כיוצא באלו לאו שבועת שוא היא ולית עליה מלקות אלא לשבועת שגגות דמיא ומתני' בהדיא תנן פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז כו' ולענין מאי דאמריתו או דילמא התם נדר הכא שבועה הא תנן נמי כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועת שגגות מותרות ואע"ג דדומיא מאי דאמור רבנן לענין שאכלתי ושלא אכלתי הכי נמי התירו חכמי' לענין ביטוי שאוכל ושלא אוכל והא נשבע צריך שאלה לחכם ומתיר לו ואע"ג דמן כמה דורות סליקו להו והותרה לשבועה בכי האי מילתא שאני דלאו דבר הרשות הוא ולא מצי קיימי שבועתו ולא מנעי רבנן התרתה ואמרינן אמר רבא אמר רב נחמן הלכה נזקקין לאלהי ישראל ומאי דאמריתון שמתיר ע"י חכם שבעירו או זקן חשוב כך הלכה או חכם מומחה אע"ג דיחיד הוא ואי הדיוטות אינון צריכין שלשה: עוד

לו זצ"ל