תשובות הגאונים – שערי תשובה – סי' סב

סי' סב וששאלתם והלכתא אסור לתפור בגד צמר בחוטי פשתים ואפי' כרים וכסתות דקי"ל תפירה כאריגה דמיא והלכתא כרבי שמעון דאמר אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהן ואמר הגאון ז"ל שרי בכרים וכסתות ואלו הן תורף דבריו והלכתא בגדים של מלבוש ושל כסות כיון שאיסורן מן התורה אפילו לתפרן בחוטי פשתן אסור אבל בכרים וכסתות שאיסורן מדרבנן אם תפרן בחוטי פשתן אין בכך כלום ומרדעת של חמור הרי הוא ככרים וכסתות ואמרו רבותינו ז"ל לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל אמרו חז"ל אסור לעשות כן שמא תכרך נימא אחת על בשרו ואפילו וילון גזרו ביה רבנן מפני שהשמש מתחמם כנגדו והא דאסר רחמנא צמר ופשתים דוקא צמר אילים דגמרי' לה מציצית אבל מידי אחרינ' לא והרב ברגלוני ז"ל כתב לית לן להדורי אדאורייתא ודרבנן אלא למילף ולמידע הי דאורייתא והי דרבנן אבל לענין איסורא כולה אסירי וכדאמרי' בכמה דוכתי כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה כי אין התורה מפורשת אלא במה שפירשו רז"ל וכדגרסי' לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' וכתיב לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל הילכך אסור לתפור שום בגד של צמר בחוטי פשתן ושום בגד פשתן בחוטי צמר ולא לחבר שום בגד צמר בצמר עצמו אלא במינו אא"כ מחברו בקנבוס או במשי וכדתנן בכלאים אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים וכ"ש נמי לחבר שום מלבוש של פשתים בצמר ולא לעשות ערדילים לזה כגון חוליא הקרוי אטרש ואפי' לתפרן במשי והוה ליה כשתי תכיפות דהויין להו חבור מפני שהתכיפה במחט הויין תכיפה ואפילו היא ממשי הפשתן והצמר להיותן שתי תכיפות הילכך אסור מכל פנים: רבינו חננאל ז"ל כתב הכי בפירושו בתחילת יבמות בענין מלת שעטנז נפקא כך הוא לפי שהכלאים בג' מדו' שוע או טווי או נוז שוע לשון שעיעו' כדמתרגמי' ועל חלקת צואריו על שעיעות והוא שטורפין צמר ופשתים זה עם זה ועושים מהם לבדים ועושים מהם כמו לבוש ותנן הלבדים אסורין מפני שהן שועים טווי הוא שני פנים או שטורפין צמר ופשתים וטוין אותם או שטווין צמר לבדו ופשתים לבדו וחוזרין ושוזרין שני החוטין זה עם זה: נוז גם הוא שני פנים או באריגה או תכיפה במחט ולא מצינו ללשון הזה עיקר אלא באגדה דויקרא רבה מלך שלוז לבו עליו ונטל צפורן לחתור על אביו ומפרשין אותו לשון סיבוך כאדם שהוא מסתבך ואעפ"י שבתורת כהנים הסיע ר' אליעזר את הנוז ופי' דבר המליז את ישראל לאביהם שבשמים כלומר מרחיקין מלשון אל יליזו מעיניך הדרך הראשון עיקר ותמהי' על האי דכתב רבינו חננאל או שוע או טווי או נוז דהא גרסינן במסכת נדה והלכתא כמר זוטרא דאמר עד שיהא שוע וטווי ונוז דכולהו בעי' כחדא: