תשובות הגאונים – שערי תשובה – סימן לט

סימן לט שאלה ששאל רב נחשון בר ברכיה ז"ל מרבי' האיי ז"ל הא דגרסי' שלחו ליה למר עוקבא זימרא מנא לן דאסיר שרטט וכתב ליה אל תשמח ישראל אל גיל בעמים ובתלמו' ירושלמי מצינו דאיבעיא להו מהו לכתוב תרין תלת מילין מן פסוקא ופשט ממעשה דמר עוקבא דשלח לריש גלותא ישראל אל תשמח בעמים אל גיל ור' מונא נמי שלח כתב לר' הושעיא ראשיתך מזער ותסגא מאד אחריתך על איזה מהן נסמוך אם נאמר כי אלו מארץ ישראל לא כתבי הפסוקים כמו שהן מפני שלא שרטטו ולמה לא שרטטו וכתבו הפסוקים אלא הפכום ועו' דאינו דיש מן הגאונים ז"ל מנקד על הפסוקים ויש שאינו מנקד כלל והמנקד מאין יודע שהניקוד כשרטוט יפרש לנו רבינו:

והשיב אנו על תלמו' שלנו סומכין ומאי דפסיק הכא לא חיישי' למאי דאית התם ודאי לגלויי מלתא דמסתמא הכא או דלא מפרשא הכא ולא מכחשא נמי סמכי' עלה אי נמי מילתא דפרושא ולענין נמי דשנו מן התם פסוקי ואקדמו ואחרו מיחזיא מלתא דלאו משום שרטוט אלא משום שלא יכתבו פסוק בצורתו ויהא משולח בידי גוים והרי מצאנו שאף משם כתבו בלא שרטוט פסוקי כמות שהן דאמר רב יוסף מאן לימ' לן דרבי אביתר דסמכא הוא ועו' הא הוא דשלח לרב יהודה בני אדם העולים משם לכאן קיימו בעצמם ויתנו הילד בזונה וגו' ומאן נינהו זעירי ורבה בר בר חנא וכתב ליה בלא שרטוט ואמ"ר יצחק שתים כותבי' שלש אין כותבין במתני' תנא שלש כותבי' ארבע אין כותבי' א"ל אביי אטו כל דלא שמיע דר' יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי אבל הא גמרא הוא וגמרא לא שמיע ליה ואנן קא חזינן גאונים ז"ל מן יומי דרבנן סבוראי דכתבי' בכל אתרוותא פשוטי ודיאסקי וכתבי פסוקי כמו שהן ומשרטטי' או מנקדי' והכי' קא עבדי' דמנקדינן כשרטוט חשוב מאי שמעתא בהדיא שהנקו' כשרטוט לא דאפי' לא חזי לנא אלא מיהו עמא דבר למעשה ודכוותא הכי עבדין:

לרבינו שרירא זצ"ל

וששאלתם קהל שהחרימו וכ' הכי הוא קהל שהחרימו על דבר ונתחרטו ילכו אצל חכם ויתיר להם את החרם כמו שעושין בשבועה:

לרבינו האיי זצ"ל

סימן מא וששאלתם עיקר הנדוי היא השמתא שמשמתין ב"ד מי שחייב שמתא ואין לדבר קצבה אלא כפי מה שרואין הקהל וב"ד בין בשמתא בין בזולתה ומי שהחרימוהו הקהל חייבין למול את בנו וקוברין אותו אבל מניחין על ארונו אבן זכר לסקילה ואם רצה ליכנס לבית הכנסת מרחיקין ממנו ארבע אמות מכל צד:

סימן מב וששאלתם מי שהוא בנדוי ולא התנו לדבר עמו אדם אין על המדבר כלום ואם הזהירו שלא לדבר עמו אדם אין ראוי לדבר עמו והמדבר עמו מגונה הוא אבל אין עליו דין ואם שמתו מי שמדבר עמו המדבר עמו משומת כמותו: