שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קעו

שאלה קעו אחד ששכר סוס ממי שדרכו להשכיר בעד כל יום זהו' ריינש ושכרו לרכוב בו מהלך שני ימים ושכרו ליתן לו שכירות על עשרה ימים כי אולי יתעכב שם ונתעכב שם באונס גדול שנפל למשכב שם כמו עשרים יום אי צריך לשלם שכרו של כל יום יום משלם או לא:

תשובה דין זה לכאורה מתבאר להדיא בטור ח"מ ס"ס ש"י ובש"ע שם והוא מתשובת הרא"ש וז"ל ראובן השכיר בהמתו לשני ימים לילך ולחזור ובחזרתו ביום השני גדל הנהר עד שהוצרך לעכב יום אחד אם שכרה לימים פשיטא שצריך ליתן לו שכירות כל יום ויום ואם שכרה למקום פלונית ולחזור או ששכרה לשני ימים והזכיר המקום שרוצה לילך שם וידוע שהוא מהלך שני ימים ועכבו נהר אם לא היה רגיל להתגדל פסידא דבעל הבהמה ואם היה רגיל להתגדל והשוכר מכיר הענין הכה ולא המשכיר פסידא דשוכר ואם שניהם ידעו פסידא דבעל הבהמה ומזונת הבהמה והשכירות דין אחד להם ע"כ והנה לכאור' נראה לדמות דין זה לבבא אמצעית שאם שכרה למקום פלוני' וכו' אם לא הי' ראוי להתגדל פסיד' לבעל הבהמה א"כ גם בנדון דידן הוי אונס' דלא שכיח ופסיד' דבעל הבהמ' איבר' כד מעיי' שפיר יראה דדין זה דמי ממש לבבא דרישא אע"ג דשכרו לרכוב בו מקום מהלך שני ימים מ"מ כיון ששכרו על עשרה ימים כי אולי יתעכב שם יותר ודאי דהוי כשכרו לימים וכל מה שנתעכב שם צריך ליתן לו ותו דלא דמי כלל לנדון דהרא"ש דהתם גדל עד שהוצרך להתעכב הוא והסוס משא"כ כאן אם הוא נתעכב הלא היה יכול לשלוח סוסו ע"י איש אחר נאמן דאזלי מהכא להתם והוא עיכב הסוס משום טובתו לחזור עמו לביתו ודאי דצריך לשלם ומ"מ אינו נותן לו שכר רק כפועל בטל וכמ"ש הסמ"ע בסי' ש"י ס"ק י"א וכן נראה מסקנת הב"ח והיכא דתפס המשכיר משל שוכר נראה דאפי' בבבא תניינא ממש פסידא דהשוכר דהא מקור הדין נובע מהא דאיתא בפ' האומנים דף ע"ז אמר רבא האי מאן דאגר אגירא לדוולא ופסק נהרא בפלגיה דיומיה אי לא עביד דפסוק פסידא דפועלים וכתב הרא"ש וז"ל ואי לא עביד דפסיק פסידא דפועלים דכל אונסא דלא מבעי ליה לאסוקי אדעתייהו לא פועל ולא בעל הבית אי נמי תרווייהו אבעי לאסוקי דעתייהו דהמוצי' מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה עכ"ל הרא"ש וכן מבואר בב"י סי' ש"י וסי' של"ד ובב"ח וסמ"ע שם וכיון דלהכי פסידא דבעל הבהמה משום דהוא המוציא ממילא היכי שהוא מוחזק פסידא דשוכר ואל תשיבני ממ"ש הרא"ש והטור והש"ע דמזונות הבהמה כדין השכירות דהיינו שצריך המשכיר לשלם להשוכר דמי המזונות שנתן להבהמה וכ"כ הסמ"ע שם בס"ק י"ג הרי דאף להוציא מבעל הבהמה אמרינן דהוא פסידא דידיה אי משום הא לא תברא דהתם ג"כ השוכר מוחזק בשכירתו ומנכה לו דמי מזונות וגם תפיס הבהמה כל זה נ"ל פשוט וברור אכן ראיתי בתשובת חות יאיר סי' קנ"א שנשאלה לפניו שאלה כזו והמשכיר היה תפש משל השוכר ואפ"ה פסק שהוא פסידא דמשכיר ודימה דין זה בדמיונות רחוקי' אשר לא קרב זה אל זה ובודאי תקפה עליו משנתו שנעלם ממנו מקור הדין בסי' ש"י דברי הרא"ש והטור והש"ע כי הדין ברור מצד הסברא והמופת מדברי הראשונים כמ"ש וכל דבריו שם ממילא מופרכין כנ"ל ה"ק יעקב:

הלכות גניבה וגזילה שאלה קעז נער קטן שלוח ממשתה ושמחה להביא יין לשתות ונתנו לו ממון שיתן והלך הנער ומצא המרתף פתוח ולקח יין הרבה בלא מחיר וגם נשפך הרב' לאבוד ואח"כ נשמע הדבר לבעל היין ותובע לקטן אחר שהגדיל שישלם לו היזקו ודמי יינו אי חייב לשלם או לא:

תשובה אף דלכאורה דין זה פשוט וערוך לפנינו בטור וש"ע סי' שמ"ט וז"ל קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין ואם אינו בעין פטור אף לאחר שיגדיל וא"כ בנדו' דיד' שאי' היין בעי' היה נראה דהוא פטור בכל ענין אכן אחר העיון היטב יראה כמה גדולי דברי ראשונים שלא לסמוך ולפסוק דין או הוראה מספר הש"ע שהוא כספר החתום וסתום מאוד וכמורה הלכה מתוך משנתו ועיקר דין זה הוא ברמב"ם פ"א מה' גניבה דין ח' וז"ל קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל עכ"ל הרי להדיא דדוקא היכא שנאבד אינו חייב לשלם משא"כ היכי דעודו בידו ונהנ' מהממון ודאי חייב לשלם וכמבואר בח"מ סי' רל"ה סס"י ט"ו וכן מבוא' שם בסמ"ע וזה ברור וגדול' מזו נ"ל דאפי' מה שאזיל לאבוד אם רצה לצא' ידי שמי' ג"כ חייב לשלם וכדאית' בא"ח סי' שמ"ג והוא מפסקי מהרא"י סימן ס"ב דקטן שעבר עבירה בקטנותו דצריך לעשות תשובה כשיגדיל ובין אדם לחבירו עיקר התשוב' לפייס חבירו ולשלם היזקו אך שאין כופין על זה בדיני אדם ואף שראיתי בתשוב' בית יעקב סי' ג' שרוצ' להשיג על דברי מהרא"י וכתב שם וז"ל דעיקר יסודו על דברי בה"ג (ונ"ל ט"ס וצ"ל הג"ה אשר"י מא"ז בב"ק כי דברי בה"ג כדעת הפוטרים) שפסק דקטן חייב לשלם כשהגדיל מה שהזיק ולאו ראיה היא דאע"ג דלדעת ההג"ה חייב לשלם מ"מ א"צ תשובה על העבירה כמ"ש לעיל בשם התוספ' גבי גר שנתגייר דאע"ג דבידי שמים פטור משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ בידי אדם חייב א"כ מה ראי' מייתי מהרא"י לענין תשובה מדין חיוב תשלומין שהוא בדיני אדם עכ"ל וכל דבריו אין להם שחר דאדרבא בכל מקום מצינו דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים אבל לא להיפך ומ"ש שם שהוציא כן מדברי התוספ' בסנהדרין דף ע"א ע"ב נראה שלא ירד כאן להבנת התוספ' כלל וז"ל התוספ' שם על הא דאמר רבי חנינא בן נח שבירך את השם ואח"כ נתגייר פטור תימא אי הוי מילתא דר' חנינא כתנאי דפליגי בהחולץ מפני מה גרים מעונין מפני שלא קיימו ז' מצות בני נח אלמא מיענשי ור' יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל ועוד קשה דסוגיא דהכא דלא כחד דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כר' יוס' כקטן שנולד דמי ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים עכ"ל כוונת התוספות לתרץ דהסוגיא דסנהדרין אתיא כמ"ד דפליג אר' יוסי דלא הוי כקטן שנולד דמי לענין זה אלא דלכך גרים מעונין ויסורים באים עליהם לפי שלא קיימו מצות בני נח לדונו בדיני שמים והא דאמרינן בהכה את חבירו או בא על אשת חבירו פטור היינו מדיני אדם אבל ודאי לר' יוסי כיון דפטור מדיני שמים מכ"ש בדיני אדם אפי' עשה כן בישראל ודלא כמו שהבין שם בתשובה כוונת התוספות להיפך גם מהרש"א שם נראה ששגג קצת בזה גם בתשובת חות יאיר סי' ע"ט לא ירד היטב לכוונת התוספות בזה ע"ש ואע"ג דלענין כמה דברים קי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ לענין דין זה קי"ל כר' חנינא וכ"פ הרמב"ם בפ' יו"ד מהלכ' מלכים וכבר חילקו התוספות כה"ג ביבמות פרק הבע"י דף ס"ב ע"א ד"ה ר' יוחנן דלפעמים אמרי' כקטן שנולד דמי ולפעמים לא אמרי' הכי יע"ש ובזה נסתלקו כמה תמיהות שתמה גם בבית יעקב בדברי הראשונים וכמה חילוקי דינים שהעלה שם גם מה שעולה על דעתו שם לתרץ קושית התוס' בדרך אחר דהא דעשה כן בישראל חייב אף רבי יוסי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי היינו מ"מ כיון דערוה לכל מסור ואי לא עביד דינ' לעכו"ם שבא על אשת ישראל אחר שנתגייר אתי למשרי נמי בישראל גמור וכה"ג איתא בש"ס דיבמות דף ך"ב ע"ש דבריו באורך מה שמפלפל עכ"ז בדברי הראשוני' ואחרונים וכל דבריו אינם מובנים לי ואיך עולה על הדעת וכי בשביל גזירה דרבנן כזו נוציא זו למיתה דעד כאן לא אמרו כן בש"ס דיבמות אלא דלא ישא ערוה בשביל גזירה זו אבל לדונו למיתה ודאי דלא עבדינן בשביל גזירה כי האי לכן אין לנו אלא דברי תוספת בזה דאע"ג דפטור מדיני אדם חייב בדיני שמים ומעתה ג"כ נסתלק הקושיא שמקשה על הש"ע בא"ח סי' שמ"ג בהג"ה שכתב טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ובח"מ סי' שמ"ט כתב דקטן פטור ובאמת לק"מ דאע"ג דבדיני אדם פטור כדעת רוב הפוסקים דלא כהג"ה אשר"י בשם א"ז מ"מ פסק דחייב לצאת ידי שמים אך נראה דאף לצאת ידי שמים אין מן הצורך לשלם הכל כמ"ש מהראי"ה עצמו שם בתשובה וז"ל טוב שתקבל איזה כפרה ואני איננו רגיל כל כך להעריך כפרה ותשובה במשקל עכ"ל וכן משמעות לשון רמ"א בא"ח שכתב שיקבל איזה דבר לתשובה על כן המוחל לא יהיה אכזרי ויפוייס במה דיפייס משום תקנה השבים כאלו שרוצים לצאת ידי שמים ובספר חסידים סי' תרצ"ב משמע שחייב לשלם הכל כשהגדיל ואולי ממדות חסידות קאמר או שהיה ממון הגניבה תחת ידו כל זה נ"ל ה"ק יעקב: