שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה קה

שאלה קה ראובן ששידך את בתו הבוגרת לשמעון בק"ס בחרם וקנס כמשמעות תנאים ראשונים. וביום המוגבל לנישואין נפל חילוק ביניהם בענין כתיבת תנאים אחרונים כי ראובן רוצ' שיכתוב מחמת עידור כתקנת שום וכו' ושמעון טוען באשר ידוע שאין אתה נותן לה משלך כלום רק הכל הוא מה שקבצ' מעת שנעשה בוגרת ממעש' ידי' וכבר מבואר הדין בש"ע א"ה ס"ס קי"ח בהג"ה דכשהן עצמן מכניסין הנדוניה לא תיקנו ומשבגרה אין לאביה רשות בה וראובן משיב כיון שבתו הית' תמיד עד עתה סמוכה על שלחנו על כן יש לו זכות בכל מעש' ידיה ויש בו משום תקנ' שו"ם ילמדינו אדמ"ו הדין עם מי: תשובה אף דהאי מילתא חדתא היא דבעי טעמא וכעת טרידנא טובא מ"מ לא אשיבך ריק' ולהשיב מה שעלה בדעתי לפום ריהטא לפי מיעוט עיוני דגרסינן בפ"ק דמציעא דף י"ב מציאת בנו ובתו הקטני' הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים הרי אלו שלהם אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצא' מריצ' אצל אביו ואינו מאחר בידו ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול ע"כ וכתבו שם תוספת בד"ה רבי יוחנן אומר דקי"ל כר"י לגבי שמואל וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם פי"ז מה' אבד' וכ"פ הטח"מ בסי' ר"ע ועיין בטא"ח סי' שס"ו בב"י שכן דעת כל גדולי הפוסקים אכן לענין עירוב ס"ל לחלק יע"ש בב"י באורך וכ"כ בתשובת מהר"ב אשכנזי סי' ל"ח שכן דעת כל גדולי פוסקים קמאי ובתראי כר' יוחנן.

וכל זה במציאה אכן לענין מעשה ידיה כתב שם בתשובה וז"ל דעיקר הדין תליא בפלוגתא דרבוות' דלדעת התוס' והרמב"ם והרשב"א והרא"ש והרב המאירי ז"ל בן הסמוך על שלחן אביו אפי' שכרו ומעשה ידיו הוי של אב ולדעת הראב"ד והרמב"ן והרא"ה והריטב"א והר"ש משפירא ז"ל שכרו ומעשה ידיו הוי של בן דדוקא במציאתו זכה האב משום איבה ולא במידי אחרינא עכ"ל שם בתשובה הנה מ"ש כן בשם התוספ' והרא"ש לא מצאתי שום הוכחא בדבריהם שס"ל כן רק לענין עירוב ומתנה ס"ל ג"כ אין להם זכיה משא"כ מעשה ידיהם דקאי טרחא בגופיה אפשר דס"ל דלא זכה ליה וכדאיתא סברא זו בריש קידושין דף ד' ע"א וכ"כ הראב"ד להדיא דכיון דטרחו בגופ' לא זכה להו רבנן כמו חבלות אע"ג דסמוכים על שלחנו וכן מסתבר ואף שאין בידי להכריע מכל מקום סוגיא דש"ס פ' החובל דף פ"ד ע"ב דוחקני לומר כן דקתני שם בברייתא דהחובל בבניו ובנותיו של אחרי' גדולים יתן להם מיד ומוקי הש"ס האי ברייתא בסמוכים על שלחנו ואפ"ה גם השבת נותן להם מיד וכמ"ש התוספ' ד"ה וקתני וקאמר הש"ס שם טעמא כי קא קפיד במידי דקחסר אבל חבלה דאית ליה צערא דגופיה ומעלמא קאתי לה לא קפיד.

ואם אית' דמעש' ידיה הוי דאב בסמוכין על שלחנו א"כ ודאי קאי חסר ליה אמאי לא יתנו השבת לו כיון שמעשה ידיה שלו ודי אם נותן לה שאר ארבע דברים וכ"פ הרמב"ם פ"ד מה' חובל והרא"ש והטור סי' תק"ד וכל גדולי הפוסקים דנותן הכל הכל מיד אפי' השבת משמע דמעש' ידים לא הוי דאב אך בחבל בהם אביו משבת פטור משום דודאי קפיד ואיכא איבה יע"ש וכ"כ בפשיטות מהרש"ל שם בב"ק סי' ך"ד לדע' הרא"ש שכתב וז"ל לכך אביו שחבל בבניו דסמוכין על שלחנו פטור משבת לפי שמצינו מעשה ידיה נגד מזונות כגון גבי אשה ועבד ובתה א"כ ה"נ שהוא מזין אותה הוי כאלו היה מעשה ידיה שלו לכל הפחות לענין זה שיפטור משבת ע"ש עוד באורך אך מ"מ אין הדבר מוכרח כל כך דאפשר לומ' דאע"ג דמעש' ידיה דאב בסמוכין על שלחנו אפ"ה בחבלו בו אחרים נותן להם מיד דאם האב רוצה באמת אינו נותן להם מזונת רק יזונו משבת שלהם והעדפה דידהו הוי ואהא לא קפיד האב גם התוספ' שם בד"ה וקתני נראה כמסתפקים בדב' אם מעש' ידי הגדולים הוי דאב בסמוכים אפי' לשמואל ואפשר דלר' יוחנן בסמוכין הוי ודאי דאב גם בהגהות אשרי ומהרי"ח פ' נערה שנתפתתה כתב להדיא דאף מעשה ידיהן בסמוכין הוי דאב וכ"כ הגהות מרדכי פ"ק דמציאה ולפי ששמעתי שיש מתקשין ומתמיהין מאוד בדברי הגהת מרדכי אלו ומשוה אותו לטועה גמור.

ולבבי לא כן ידמה על כן הוכרחתי להעתיקו לך ולפרשו כי ז"ל הגהות מרדכי פ"ק דמציע' יעקב היו לו שלשה בנים גדולים סמוכים על שלחנו ראובן שמעון לוי ראובן עזרו לאביו בצרכיו וכן שמעון לפעמים ולפעמים כותב ספרים ללמוד בהם ולוי אין לו עסק אלא נח ואוכל ושותה לקץ הימים עמדו ראובן ושמעון ונשאו נשים ויאמר שמעון ליעקב דספרים אשר כתבתי או המציאה אשר מצאתי בעודי קטן או אפי' היום שגדלתי תנם לי כי אין רצוני שינחם אחר אחר מותך ביגיע כפי כי לעצמי טרחתי ויען יעקב כולכם עד כה הייתם סמוכים על שלחני וכל מעשה ידכם שלי הוא ולעת מותי אחלק כטוב בעינ' תשובה תנן פ"ח דמציאה מציאת בנו ובתו וכו' ורי"ף פסק כר' יוחנן אך הסמ"ג והלכות גדולות פסק כשמואל דהלכת' כוותיה בדיני ומסתברא טעמיה דשמואל מדכייל במתני' בנו ובתו הקטני' ולר' יוחנן בנו הקטן רצה לומר אפי' גדול וסמוך על שלחנו ובתו על כרחיך ר"ל קטנה בשנים דמשבגרה אין לו רשות בה ואפי' סמוכ' על שלחנו ולא שייך למימ' שיה' לאב מטעם איב' דה"ט לא אתמר כי אם באשתו פ' מציאת אשה וכי היכי דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו הכי נמי לא יוריש יגיעת שמעון ללוי וראובן עכ"ל בתוספ' ביאור קצת ע"ש ותמה המתמה עליו אחד מ"ש אליבא דר"י קטן אפי' גדול אם סמוך על שלחן אביו ובבתו על כרחיך ר"ל קטנה בשנים דאי בבוגרת אין לאביהם רשות בה דברים אלו אין להם שחר והבנה כלל דודאי אין חילוק כלל בין בוגרת לנערה אלא באינה סמוכה אבל בבוגרת שסמוכה על שלחנו אמאי אין לו רשות במציאת' ומעשה ידיה מה לי בתו הלא בנו ג"כ אינו ברשותו ועשהו חז"ל כאלו הו' ברשותו כיון שסומך על שלחנו וה"ה בבתו בוגרת וזה אינו מובן כלל הב' מה דמסיק שם להלכ' שהדין עם שמעון זה אינו דבהדיא משמע ריש פ' נערה שנתפתתה דה"מ כשלא עמד בדין אבל עמד בדין כבר זכה אביו כ"ש היכא שהוא בידו כבר ודאי קנהו אביו וכל דבריו הם דברי תימה ג' מ"ש ע"ש הסמ"ג שפסק כשמואל וזה ליתא דהא להדיא פסק כר' יוחנן על כן אי אפשר להאמין שיצאו דברים אלו מבעל הספר רק איזה תלמיד טועה כתבו עכ"ל דברי המתמ' ושרא ליה מרא כי צריכין אנו לברר דבריה' ראשונים במזרה וברחת בפרטות במקום שאין עליהם תשוב' נצחת כי בודאי מה שפסק הלכה כשמואל הוא נגד רוב גדולי ראשונים וגם הסמ"ג עצמו פסק כר' יוחנן רק בשם הרא"ש כתב דפסק הלכתא כשמואל ויש מחלקין בין דין עירוב למציא' והכי קי"ל כר' יוחנן כמבוא' בח"מ סי' ע"ה וכמ"ש וכן מה שמחל' לדעת ר' יוחנן בין בנו לבתו הו' ג"כ נגד דע' הרמב"ם והרא"ש והטו' ושאר פוסקי' דאינ' מחלקי' בין בנו ובתו הבוגרו' בסמוכי' על שלחנו אבל מ"מ אין דעתו דעת רחוק לומ' שתלמי' טוע' כתבו כי סברתו לדעתו הו' סבר' ישר' ומוכרח' כי קשה לו בדברי ר' יוחנן דאמר לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש דלמה באמת נקט המתני' לישנא דקטן וגדול דאיכא למטעי ה"ל למתני סמוכים על שלחנו ואינם סמוכים אלא ודאי דסבירא ליה לר' יוחנן דמה"ט נקט לשנא דקטן וגדול לפי דבמתני' קתני בנו ובתו בחדא בבא ובבתו על כרחיך ס"ל אין חילוק בין סמוכה לאינו סמוכה דמשבגרה אין לאביה רשות בה אף בסמוכה מציאתה אתה ומעשה ידיה שלה:

וכן אפי' אינה סמוכה כשהיא נערה וקטנ' מציאתה ומעשה ידיה לאבי' וכמ"ש תוספ' פ' נער' דף מ"ז ע"א ד"ה משום איבה יע"ש וכיון שהוצרך גבי בתו למתני קטנה כולל בנו ובתו הקטנים יחד ולעולם בבנו לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש ואם נפשך לומר מה סבר' יש לחלק בין בנו לבתו בסמוכ' על שלחנו י"ל דס"ל לר' יוחנן בבני' דוק' תקנו חז"ל כיון שסמוך על שלחן אביו שיה' מציאתו ומעשה ידו לאביו דליכא למיחש ולמגזר מידי משא"כ בבתו כיון שכל זמן שהיא נערה זכאי בקדושיה ובמציאת' ומעשה ידיה ואי אמרינן דאף כשבגרה וסמוכה על שלחנו יש לאב זכיה אתי למטעי ולומר דיש עוד רשות לקדש אותה ויבא לפגוע בחומר אשת איש על כן אמרו משבגרה אין לה רשות בה כלל ועל כן שפיר כתב המרדכי לדעתו מסתברא מלתא דשמואל מדכייל במתני' בנו ובתו הקטנים ולר' יוחנן צריך לחלק מטעם דפרישת ועוד מטעם אחר פסק כשמואל דלר' יוחנן צריך לומר דלכך בסמוך הוי מציאותיהם לאב מטעם איבה והאי טעמא לא אתמר כי אם באשתו פ' מציאות האשה ואף דבפ' נערה דף מ"ז אית' ג"כ גבי בתו הטעם משום איבה היינו בנערה וכמו שפי' ר"י שם בד"ה משום איבה דאי בעי מסר למנוול ומוכה שחין ודלא כפרש"י יע"ש מ"ש המרדכי תו וכי היכי דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו וכו' אין כוונתן כפשוטו לדמות ממש למה דאמרינן בש"ס דכתובת דף מ"ג ע"א אין אדם מוריש זכות בתו לבנו דהא ודאי לא דמי דהתם מיירו שעדיין הכל ביד בתו אבל היכא דהוא ביד אב דפשיטא שבידו להוריש למי שירצה ואפי' בעמד בדין כדמסיק הש"ס שם ותו דהא עיקר השאלה והפלפול הוא אם שייך כלל לאב או לא אלא נראה דכוונת הגהות מרדכי כך היא בדרך את"ל דאף אי נימא דהלכתא כר' יוחנן דבסמוכין על שלחנו מקנים לאביו מציאתו ומעשה ידיו מ"מ היינו דוקא לצורך אביו מקנה לו אם יוצאים לצורכו אבל אם עדיין הם ביד אביו בעין וירצה להורישו לשאר בניו אדעתא דהכי לא אקני ליה ועל זה קאמ' כמו דאמרינן אין אדם מוריש וכו' בתו לבנו כך אין אדם מוריש יגיעת שמעון ללוי:

אבל אין כוונתו לדמות לגמרי לדין זה דאין אדם מוריש זכות בתו לבנו כי אין ענין כלל לנדון דידי' רק שגר' לישנא דהש"ס נקט אבל עיקר כוונתו וטעמו דאדעתא דהכי לא אקני ליה וכגוונא דאית' בב"ק פ' הגוזל עצים דף ק"י ע"ב ע"ש ובש"ס דכתובת דף מ"ז ע"ב גבי שלא כתב לה אלא ע"מ לכנס' ע"ש בתוספ' ד"ה שלא כתב לה וכו' וכן על כרחיך צ"ל דכן דעת כוונת הגהות מרדכי כי היכי דלא תקשה קושיא גדולה על הגהות רמ"א שפסק כהאי דמרדכי בח"מ סי' ע"ר דאם מת אינו מוריש מלאכת בן אחר לשאר יורשיו ואע"ג דלכאור' עיקר טעם המרדכי דפסק כשמואל ורמ"א פסק שם כדעת רוב הפוסקים דהלכתא כר' יוחנן דמציאותו ומעשה ידו לאביו בסמוכין על שלחנו אלא ודאי דכוונת המרדכי וכמ"ש ואפש' שזה ג"כ כוונ' הסמ"ע שם ס"ק ה' במ"ש הואיל ועדיין בידו והוא מת וכו' יע"ש) נמצא דברי הגהות מרדכי עולים כהוגן מ"מ יהיה איך שיהי' לדעת המרדכי אף מעשה ידיה דמי למציאה והוי של אביו בסמוכין על שלחנו וכן פסק רמ"א בסי' ע"ר מ"מ דעת שאר גדולי' אינו כן וא"כ מידי ספיקא פלוגתא דרבוותא לא נפקא וכמ"ש שם בתשובת מהר"ב אשכנזי ויכול המוחזק לומר קים לי וא"כ כיון שעדיין הנדוניא בידו ואף אם הניחו ביד שליש מ"מ כל זמן שלא נישאת עדיין לא זכה בה הבעל והיא עדיין ברשות אביה כיון שסמוכה על שלחנו ואף אם הממון בידה ממעשה ידיה ואפי' למאן דסובר דלא זכה בהם האב מ"מ עכ"פ האב זכה בהם לענין זה דהוי כיתומים שסמכו אצל בעל הבית וכ"כ הריטב"א פ' הפועלים והובא ג"כ שם בתשובת מהר"ב אשכנזי ובצרוף סברת מהרש"ל שכתבתי לעיל כיון שהו' מזין אותה הוי כאלו היו מעשה ידיה שלה לכל הפחות לענין זה שלא לעזוב לאחרים חילה וגם זה מקרי ותם לריק כחכם במה שנזונת משלו עד עתה ומסתמא גם להבת ניחא שלא לעזוב לאחר חילה והיא היתה ניזונת משל אב לכן נ"ל דיש לכתוב בתנאי' כתקנת שום וכו' כנ"ל ה"ק יעקב: