שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קעו

שאלה קעו לפני איזה שנים שהי' כאן גזירת המלכות שהי' צריכין לקבל בפרעון חובת כתבים של מלך במקום ענות מזומנים והכתבים הללו הי' הולכין וחסור ממש מידי יום ביום היה ניכוי בהם עד שנתבטלו לגמרי ובתוך כך כל מי שיכול להוציא הכתבים היה מוציא אותם כל האפשר להקדים את עצמו להוציא אותם וראובן נתן כתביו לשמעון להוציא אותם עם כתבים שלו לפי שהוא בעל משא ומתן שיכול להוציאן מהר יותר ושמעון ערבן עם כתבים שלו כי אין קפידא בדבר והוציא הרבה מהן ואח"כ נשארו איזה כתבים והחזירן לראובן וראובן לא רצה לקבלן כיון שערבן עם שלו אולי הנשאר הם שלו. תשובה נראה הפשוט דהדין עם שמעון דאין אדם מפסיד לעצמו להרוויח לאחריני דהא אפי' בשני שותפין כל מקום דאיכא פסידא יוכל לומר לעצמי אני מציל כמבואר בח"מ סי' קע"ו סעי' כ"ח בהג"ה ומבואר שם בש"כ אפי' אמר כן בינו לבין עצמו ג"כ סגי ובנדון זה סתמא כמפורש דמי שאין אדם מציל את חבירו ויפסיד לעצמו כי אבידתו קודמת ואין זו דומה למ"ש בסי' רצ"ב במפקיד שעירבן עם פירותיו ע"ש ועיין בסי' רס"ד סעי' ג' בהגה' דאם לא הי' הבעלים שם הוי כהתנ' והתם ניכר בוודאי ששל חבירו הציל וכ"ש כאן דודאי שלו הציל ולא של חבירו כי אבידתו קודמת לשל כל אדם וגם שלא לנעול דלת בפני ג"ח שהוציא לו לטובתו מה שהי' באפשרו' כן נ"ל הק' יעקב: שאלה קעז אחד שהי' לו שט"ח על אחד מבני המדינה ומסר אותו לשמעון שיקח המעות מבע"ח ולהביא המעות לו ובדרך נאבד מאתו החצי מהמעות גם המשלח צוה לו שאם יהי' חשש אחריות שיקח עוד יהודי הדר שם בשכירות אפ"ה נאבד מידו אם יש לחייבו לשלם כדין שומר שכר או לא:

תשובה הנה סתמת שאלתך כשואל שלא מדעת ולא ידעתי במאי קמסתפק לך מהיכי תיתי עלה על דעתך לפוטרו ראשון שבראשון כיון שצוה שאם יהי' חשש אחריות שיקח עוד יהודי הדר שם בשכירות ומבואר בטור ח"מ סימן שמ"ו בהאומר לשליח צא והשאל עם פרתי כו' דכתב רמ"א ויש חולקין ואומרים דשלוחו של אדם כמותו והוי שאולה בבעלים וכ' הסמ"ע והש"ך שם ומספיקא לא מפקינין ממונא ע"ש זה אינו כיון שהוא עצמו לא דיבר עם השליח עצמו רק שצוה לו שישכיר יהודי אחד דלא הוי שלוחו ממש בזה לית מאן דחולק דלא הוי שאולה בבעלים כי דין שאולה בבעלים גופא חידוש הוא והוא כהלכתא בלא טעמא כמ"ש בספרי שו"ת ח"א סימן י"ט בשם התוס' פרק השואל דף צ"ז ע"ש והבו דלא לוסיף עלה גם אין לדמותו דבר זה לפוטרו מכח תקנת חכמים כדאית' פרק האומנין דף פ"ב גבי חביות ה"נ נימא אין לך מעביר מעות ממקום למקום אם אתה מחייבו לשלם וכמבואר בח"מ סי' ש"ד שאני התם דתקנה קבוע שנו חכמים גבי חביות שהוא מלאכה כבדה ונעשה דוקא ע"פ הרוב ע"י עניים ואביונים והיזק זה מצוי ע"כ פטרו חכמים אבל ודאי בשאר שומר שכר ודאי לא עקרו תקנת חכמים לפוטרו מגנבה ואבדה שחייב ע"פ דת התורה והוא פושע וא"צ לפנים גם אין לפוטרו מטעם דאין דין שומרים בשטרות דהא אנו לא מחייבים בשביל שלא שמר שטרו דהא שמרו כראוי וקיבל דמי' אך על הדמים נעשה שומר שכר והוא ברור ועיין בח"מ סי' ס"ו ובש"ך שם וכן נ"ל דחייב לשלם כדין שומר שכר הק' יעקב: