שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קנז

שאלה קנז מתלמיד ותיק אחד הנה ראיתי בש"כ בח"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א שהאריך הרבה בדין מחויב שבועה ואין יכול לישבע דמשלם והוא כלל גדול בדין לענין הרבה דינים וסיים הש"ך שם והעולה בדין שאם התובע עצמו יודע ומודה שהנתבע אינו יודע שלא אמרינן ה"ל מחויב שבועה ואין יכול לישבע שמשלם אי יש לסמוך עליו בזה המעשה: תשובה הנה קטנתי מלהכריע בדבר כזו מ"מ לא אמנע להשיבך בזה מה שנראה לע"ד לפי שכלי שקלתי כל דברי הש"ך בזה וראיתי שהם דברי חריפים ומתיקים וראוים למי שאמרן ואהיה כתני' דמסייע ליה מה דאי' בפ"ק דב"ק דף ו' ע"ב ובהנזקין דף מ"ח ע"ב דקאמ' אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגת ולא ידעינן אי כחושה אי שמנה אכל דמשלם שמינה אמר רבא ומה אלו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה הממע"ה ולכאורה קשה מה מקשה כיון דמודה דכחושה אכל ה"ל מודה מקצת ועל השמינה אמר אינו יודע וכיון שאינו יכול לישבע משלם אבל לפי דברי הש"כ אתי שפיר כיון דגם התובע ידע שהנתבע אינו יכול לידע מה אכלה בהמתו אי כחושה אי שמינ' לא ה"ל כלל מחויב שבוע' ודוק לכן נ"ל עיק' כהש"כ בזה ששפתיו ברור מללו נ"ל הק' יעקב: שאלה קנח ראובן שהלוה לשמעון סך מה והעמיד לו לוי לערב ובתוך הזמן מברר ראובן ששמעון מבזבז נכסיו וביקש ממנו שיפרע לו מיד תוך הזמן כמבואר בח"מ סי' ע"ג ושמעון טוען שאין לכופו לפרוע תוך זמן כיון שיש לו ערב וראובן טוען שמ"מ לא הלוויתי אלא לדעת שניה' ועכשיו שאתה מבזבז נכסיך לא ניחא לי להלוות לך ושלם לי מיד תוך זמנו.

תשובה הנה עיקר דין זה הוא מחלוקת ישנה בין ראשונים כמבוא' בטור וב"י ובח"מ סי' ע"ג ובסי' קל"א דלדעת הרמב"ן וסייעתו אין יכול לכפות ללוה לשלם תוך זמנו אפי' במזבז נכסיו וכן אין הערב יכול לכפות להוציאו מן הערבות מה"ט ויש חולקי' שיכול לכפות לשלם תוך זמנו ולהוציא מן הערבות וע"ש פלוגתייהו באורך ולכאורה היה נראה לומר כיון דהוא פלוגתא דרבוותא יכול הלוה לומר קים לי ואין לכפות אותו לשלם תוך זמנו להוציא ממנו אפ"ה תפסו האחרונים עיקר להלכה ברואין שמבזבז נכסיו שכופין אותו לשלם מיד והטעם צ"ל כמ"ש הב"י בשם תשובת הרי"ף הובא שם בסי' ע"ג כתב הנ"י בשם תשובת הרי"ף וז"ל מבזבז נכסיו אי רוצה ללכת יוכל לעכב עליו שיניח נכסיו כדי פרעון כדי שלא יהא כל אחד הולך ולוה מחבירו ומבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לווין עכ"ל וכיון דהרבה תקנות שנו חכמים ז"ל שלא תנעול דלת בפני הלווין לכך תפסו עיקר כדעה זו דכופין אותו לשלם תוך זמנו וא"כ הבו דלא לוסיף עלה וכ"פ הש"כ בסי' ע"ג ס"ק ל"ד שאין לו בו אלא חידושו משא"כ בנדון שלפנינו שיש לו ערב ואין כאן נעילת דלת כלל דחששא רחוקה יש כאן להפסד הלוה חדא אע"פ שהלוה מבזבז נכסיו מ"מ מסתמא כשיראה שמתמוטט והולך יקמץ מכאן ולהלן שלא יאבדו כל נכסיו ויבא לתכלית העוני כי זה כל האדם ואף אם יבזבז כל נכסיו הלא יש לו ערב ותו ליכא למיחש בנעילת דלת ואוקמה אדינא שאין לכפות לשלם תוך זמנו נ"ל הקטן יעקב: שאלה קנט בעל פליטה אחד שאחד מבעלי חובות המאוחרין החזיק במקום אחד שלו בבה"כ שלש שנים ועכשיו באו בעלי חובות המוקדמים ורוצין לטרוף המנו והמאוחר טוען כיון שהחזיק שלש שנים והמוקדמין שתקו ולא מיחו גם הם מחלו שיעבודם ושאל השואל מה דינו:

תשובה שאלה זו כבר נשאל לפני מהר"מ הובא בהגהות מיימון להל' אישות סי' ה' המתחלת אוהב כסף לא ישבע כסף וכו' והובא בסמ"ע סי' ק"ט ס"ק וי"ו וז"ל וכתב בתשובת מיימון ה"ל אישות סי' ה' דחזקת ג' שנים אינם רק נגד הטוען על גוף הקרקע אבל מי שאין לו בקרקע רק שיעבוד חוב או כתובה לא מהני בזה חזקה ור"ל שיכול לגבות החוב או הכתובה מהלוקח אף שיש ללוקח בו חזקה דיוכל לומר לא חששתי למחות כיון דאין הקרקע שלי ושמא אמצא לגבות מבני חורין ע"ש שהאריך עכ"ל הסמ"ע והאחרוני' העתיקו דבריו לפסק הלכה כן מצאתי בהרבה תשובת האחרונים ופסקו כן בלי פקפוק וחולק כלל אך קצת נ"ל לפקפק ולומר דבעל פליטה כזה שירד לטמיון גמור שחייב לאלפים ואין לו נחלה שדה וכרם היכא יכולין לומר בעלי חובות המוקדמין דשמא אמצא לגבות מבני חורין ולפי ראות עיניו הוא באמת גברא ערטלאי ולא סומכין אניסא דלא שכיחי מ"מ משמע מדברי תשובת מהר"מ שם באורך דלא שייך חזקה כלל נגד שעבוד חוב או כתובה להפקיע שעבודא ואני אוסיף נופך משלי בטעם הדבר דעיקר טעם חזקה שלש שנים תקנו חכמי' שלוקח לא מזדהר תו בשטרו כיון שאכל בשופי שלש שנים ולא מיחה המוכר רואה באספקלריא המאירה שהמוכר סליק דעתו מהמכר הזאת ואינו רוצה שוב לערער על מכירה זו לכך שוב אינו מזדהר בשטרו ומהני חזקתו משא"כ שיעבוד חוב או כתובה כיון שגוף החוב והכתובה נשאר אצל המלוה או האשה רק שהאשה מחלה השעבוד במכירה זו בקנין וכיוצא בו בענין דמהני וכמבואר בא"ה סי' צ' ע"ש מ"מ כיון שהלוקח יודע שהגוף החוב והכתוב' קיים ה"ל להזדהר בשטר זה וכיון שלא הזדהר איהו דאפסיד אנפשיה ואמרינן שלא נעשה המכירה בריצוי הבע"ח או האשה דבלא"ה הוי חזקה שאין עמו טענה ומפסיד הלוקח עד שיברר הריצוי הזאת ולא מהני חזקתו בזה וע"י סברא זו אין אנו צריכין לכמה דחוקי' שמדחיק שם בתשובת מהר"מ בהגהות מיימני ותמה אני שלא הרגיש מהר"מ בחילוק זה שהיא מצד השכל והסברא והא דאמרינן אשת איש צריכין למחו' היינו בנ"מ וצ"ב שהגוף קרקע שלה אבל לא בנכסי בעלה וכן מבואר בתשובת מהר"מ ע"ש ולפמ"ש מהר"מ במרדכי סוף פ' חזקת הבתים דלא עביד אינש לזבין מגמלא אונא וכן פ' בש"ע ח"מ סי' קמ"ב סעי' א' בהג"ה הכי נמי לא חיישינן שהבע"ח מכרה שעבודא על קרקע זו והשט"ח והכתובה נשאר במקומו עד שיתברר ולא אמרינן בכה"ג לא מזדהר אינש בשטרי כנ"ל הק' יעקב: