שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קלד

שאלה קלד באחד מבני הכפרים שילדה אחת כמו שנה אחר חתנותה מת בעלה והניח אח אחד רווק אשר היא זקוקה לו ואותו אח רגל הימנית הוא עקום מעוקם עד ארכבותיו למעלה דהיינו זה איזה שנים ואינו מהלך על אותו רגל כלל ולא למדחסו לרגלו בענין שא"א לחלוץ כלל באותו רגל בשום ענין ועל רגל השמאלית פשוט שחליצתו פסולה כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' חליצה ובטא"ה סימן קס"ד ובב"י שם והנה מה לי להאריך בדברים אלו הרי הכל פשוט וערוך לפני גאוני ארץ ואלו הי' בא לפני קודם הקידושין הייתי מצוה להתנו' קודם הקידושין כמבואר בתשובתי ש"י ח"א סימן קכ"ז ובחרש וכה"ג ע"ש זה הוא כצועק על מה שעבר כי לא הרגיש אדם בדבר זה וכיון שהיא זקוקה לחלוץ שאין יכול לחלוץ כלל א"כ יהא אסור איסור דלעולם וגם הוא יהא אסור ליש' אשה כמבוא' בא"ה סי' קנ"ט בהגהות רמ"א בשם מהר"י מינץ אע"ג דאפשר לומר דבמקום ביטול מצות פ"ו לא גזרו רבינו גרשון כמבואר הפלוגתא באורך בא"ה סי' א' בהגהות רמ"א יע"ש מ"מ בנדון זה דא"א לחלוץ כלל ואף בזמן הזה וכדי שלא יעגן הוא והיא וכדי לקיים מצות עשה דיבמה יבא עליה נ"ל דמותר לייבם אף בזמן הללו וכן כתבתי בספרי שבות יעקב סימן קכ"ז חרש וחרשת דאין זה בכלל מה שאמרו כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ע"ש מ"ש בשם התוס' מ"מ בנדון כזה פשוט דמותר להתייבם והוצאתי כן מכלל דברי מהר"ם פד"ואה סי' כ"ג אך לפי שהיה דבר קשה עלי לעשות מעשה כזה שהוא דבר תמיהא בעיני העולם להתייבם בזמן הזה והוא דבר שלא נמצא בדברי האחרונים להדיא כדי שלא יאמרו שרי לן עורבא ע"כ כתבתי הדבר לגאוני ארץ המפורסי' בהוראה וגיסי הגאון המפורסים מהר"ד אופנהיי' נר"ו לא השיב לי אותו פעם כי התנצל את עצמו שהי' טרוד מאוד באותו זמן ויש מי שהניח הדבר במסתפק הן ולאו ורפיא בידו ויש מי שעלה על דעתו להתיר לשוק בלא חליצה ויבום לכן הארכתי בתשובה שנית מה שאין דרכי בכך להיות מקצר ועולה אבל לדעתי הוא דבר פשוט נ"ל הק' יעקב: