שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קכט

שאלה קכט פנויה שהרה לזנונים וילדה ונתנה ולדה למניקת ואיז' חדשים אחר לידתה נתשדכה אם היא רשאה להנשא לאיש בתוך כ"ד חדש שהם כלות ימי מניקה: תשובה סמוך ונראה לדין זה כבר מבואר בתשובתי שבות יעקב חלק ראשון סי' צ"ה ודין זה מתחלק לכמה אופנים לצדדי הית' הא' שלא התחילה להניק כלל ואינה נכללת כלל בתוך מינקת חבירו כמבואר בתשובתי באריכו' כאש' מבוא' בסמוך בקצר' הב' שיד אבותי' תקיפ' שאין המינק' יכולה לחזו' אף שמבוא' מדברי ראשוני' ואחרוני' שלא מהני רק דוקא בדריש גלות' אף לזה יש חולקים כמבואר בב"י ואף אם לא נסמוך על טעם זה מ"מ יהיה כסניף להיתרא הג' אף שהיא תקנת חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו מ"מ יש להקל במזנה דאף אם לא נתירה בלאו הכי נתבטל תקנת חכמים כיון שהיא מופקרת ושמא תחזור לסורה ותתעבר ותעכר חלבה לכך מותר לעקור תקנת חכמים ולהתירה לישאנה כדי שיהא בעלה משמרה וזהו הסכמת כל האחרוני' דמשום תקנת' דידה מבטלין תקנת חכמים וא"כ ה"ה בנדון הזה וכמבואר בתשובת מהר"י מינץ בסי' ה' וז"ל ומעתה אתחיל לאמר דהכי אית' בפ' השולח ההיא איתתא דהוי בפומבדיתא דהוי קא מעבדי בה אונשי איסורא.

אמר אביי אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כפינן לי' למרי' לכתוב לה גיטא דיחרותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודא משום מילתא דאיסורא אלמא דכופין את הרב לשחרר במילת' דאיסור' לרבינא דהילכת' כוותי' כמו שפסק הרא"ש ואיכא למימר דכה"ג אפי' אביי מודה דעד כאן לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאוריית' כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל המשחר עבדו עובר בעשה וכו' משמע אי לאו הוי עשה אלא חששא דרבנן כנדון הזה במניקת חבירו דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין עכ"ל מהר"י מינץ הרי להדי' דעיקר ההיתר הוא להתיר העשה דלעולם בהם טעבודו מטעם דמפקרת מכ"ש שדוחין תקנת חכמים גבי מינקת וגם שלא התחילה להניק כלל אף שבתשובת בית יעקב סיים להחמיר במזנה ובגרושה אם לא שיש עוד צד אחר להקל עיין שם גם בלא התחילה להניק רבו דעות ראשוני' ואחרונים בזה כי דעת הריב"ש סי' תס"ג ומהר"מ פד"ו סי' ל' ובאמ"י סי' מ"ד ובתשובת מהר"א מזרחי סי' יו"ד ובתשו' א"ש סי' ז' ובצמח צדק סי' נ"ה ובית יעקב סי' קמ"ז ובתשובת גבור' אנשים כולם פוסקי' להחמיר בלא התחילו להניק אכן השלטי גבורים פ' אע"פ כתב שראה מקילין בלא התחילה להניק גם בתשובת אמונת שמואל סימן ד' אף שדעתו מתחילה להחמיר בלא התחילה להניק מ"מ לבסוף סימן ד' כתב וז"ל ראיתי העתק תשובה ארוכה מהר"מ פרוונציאל שהותר באלמנה שלא התחילה להניק ושכבר הורה בימיו הרב מהררן מאיגרא מקרימנא ועשה מעשה נגד החולקים עליו וצירף דעתם להקל גם בתשובת גבורת אנשים העתק בלשון השואל וז"ל וכבר הורה להם הזקן ה"ה מהר"י שהי' אב"ד ור"מ בק"ק הראדנא באלמנה מעוברת שלא תניק הולד ושתנשא לאיש אף שבתשובה הנ"ל מחו על המתירין מאה עוכלה בעוכלא מ"מ אין לדבריו מוכרחים כ"כ וכמ"ש ג"כ בתשובת בית יעקב סימן קמ"ז טעם לדברי המתיר כמ"ש בעל ש"ג דראה מקילין בלא התחילה להניק אף שדעתו להתירה) ואפשר עוד לומר כל שלא התחילה להניק דעת המקילין דאין נכללת כלל בתוך גזירת חכמים מניקת חבירו ומעוברת דלמניקה קיימא ולא גזרינן גבה וכמ"ש הרא"ש פ' אע"פ בגמלתו או שכרה לו מניקת בחיי הבעל גם בתשובת מהר"ם פדו' כתב בלשון השואל בשם הגאון מהר"ן איגר להקל מכח ראיה זו דהרא"ש אך שקיצר מאוד בלשונו ומה שדחה שם מהר"מ פד"ו לפרש דברי הרא"ש בדרך אחר באמת המעיין בהרא"ש יראה שדבריו דחוקים שאינו סובל כלל בלשונו דברי הרא"ש מפשטן הרי להדיא לרווחא דמילתא לצדד להיתרא בלא התחיל להניק כלל ודחינן תקנת חכמים לגבי מינקת במופקרת במזנה כמו שכתב מהר"י מינץ ומצורף לזה דאיכא יד אבותי' תקיפי' והרוצה לעיין יעיין בתשובתי שבות יעקב חלק ראשון סימן צ"ה ושם מבואר באריכות ולית דין צריך בשש להתירה להינשא תוך ך"ד כנ"ל הק' יעקב: