שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה קו

שאלה קו ממורה אחד במדינות עלזוס ובתוכה ראיתי שאלת חכם עם תשובתו מה שחידש בפלפולו על אודות האשה ממדינת עלזוס שרואת טיפין דקין מאוד כמו חול ועפר וזה ימי' רבים של צער שהיא גלמודה ופרושה מבעלה הנה לא הי' ביכולתי להשיב תיכף למכ"ת כי הייתי מוטל על ערש דוי ואין כחי עמי לטייל בפרדס של הפוסקי' הראשונים והאחרונים וגם לא אפנויי מופנה מכל צד מטרדות הציבור דמוטל עלי אך באשר שכעת האשה האומללה הנ"ל באתה בעצמה לשאול ממני במעמדה ממש נצבת עמי וזה תוכן שאלתה מפי' דברה אלי שהיא נשואה כמו ששה שנים ולעולם לא הי' לה וסת קבוע רק מימי פסח העבר עד עתה קובעת ווסתה ג' פעמים כל פעם לששה שבועו' ולערך יו"ד או י"א חדשים שא"א לה להיטה' לבעלה כי כל פעם אפילו קודם הטלת מי רגלים נמצאת על עד הבדיקה שלם טיפין שחורי' דק כטיפין של זבוב ואינן נבלעים בבגד רק נקלטים במחט מהבגד וקודם הטלת מי רגלים היא מרגשת קצת כאב מהצדדים ממקום הכליו' ולמטה אבל בשעת הבדיקה אינה מרגשת שום כאב וכמה פעמים סיננה מי רגלים ונמצא הרבה טיפין כנ"ל במי רגלים ובמדינה שדרה שם האשה הנ"ל לא מצוי רופא ישראל ויש בידה כתב מרופא אחד שאינו נימול שהטיפין הנ"ל הן באין מהכליו' ובקיץ העבר היתה עוסקת ברפוא' ומרחצת במי חמין בעיר זולץ ולא עלתה לה רפואה רק נמצאים לה הרבה טיפין כנ"ל מבראשונה ובדקה עצמה במוך ולפעמי' נמצאין טיפין במוך ולפעמי' אינם נמצאי' וצווחת ככרוכיא למצא לה עזר ותרופה למכתה ולהורות לה הדרך שתלך בה לפי דין ודת תורתינו הקדושה עכ"ל השאלה מהאשה הנ"ל ממש.

תשובה הנה שאלתי שני רופאים יהודי' מכאן וכיוונו לדע' א' שהטיפין הנ"ל באין מהכליות אך מעיקרא דדינא פירכא למה לי שאלה וחקירו' הרופאים בזה כלל הלא סתמא דמתני' היא בריש פ' המפלת וז"ל המפלת כמין קליפי' כמין שערו' עפר כמין יבחושין אדומי' תטיל למים אם נימוחים טמאה ואם לאו טהורה ומבואר בש"ס שם דף ך"ב ע"ב תני' נמי הכי תטיל למים בפושרין רשב"ג אומר ממעכתו ברוק ע"ג הציפורן ומבואר בפוסקים ובש"ע סי' קפ"ח סוף סעי' ד' בהג"ה שאם בצפרניו לא נימוחו טהורה ואינו צריך לבדוק ע"י שרייה ועמדתי על בחינה זו ובדקתי בדוק בציפורן הטיפין דקים כמו חול ואפר מה שמצאה האשה הנ"ל ולא נתן ממנו שום צבע לא בציפורן ולא בנייר לבן ולא בבגד לבן רק עמד במראיתו ובתבניתו ואף אם ירצה המתעקש לומר שממרוב דקותו א"א לעמוד על הבחינה היטב לראות אם יש בו לחלוחית ע"י מיעוך או לא זה אינו חדא דהא במתני' הכי סתם עפר והוא עפר נפרד דק מאוד כמבואר בב"י שם בשם הרז"ה ובשאר פוסקים אפ"ה קאמר שיש לבדוק אם נימוח אם לא וגם לא ימלט ששום פוסק ראשון או אחרון הוי לי' להזכיר חומרא זו שאם היא דק מאוד אינו יכול לעמוד על הבחינ' ועוד אף אם נחוש לדבר זה שאינו יכול לעמוד על הבחינה יש לסמוך בודאי על הרופאים דאף קצת האחרונים שרוצין להחמיר שאין לסמוך על הרופאי' היינו משו' דאפש' לעמוד על הבחינה אבל אם א"א לעמוד על הבחינה בודאי יש לסמוך ארופאים וכמו שהארכתי בתשובתי שבות יעקב חלק א' סימן ס"ה כמה ראיו' והוכח' דסמכינן על הרופאים בזה בפרט שרופאי' ישראלי' ואינם נימולים כולם מסכימים לדעת אחד בזה שבאין מן הכליו' וכן משמעות לשון רהיטא דש"ס בנידה דף כ"ב ע"ב בהנהו מעשים שהעלה אבא מטבעין ליבנה וכו' ושאלו לרופאים וכו' ויש לסמוך ארופאים דאל"כ למה שאלו אותן דאף דיש מי שמפקפק לומר דאם יש לסמוך ארופאי' ל"ל הבחינה הרי יש לסמוך ארופאים אלא ודאי דאין לסמוך ארופאי' זה אינו דלישנא דש"ס משמע דהרופאי' עצמם אמרו שיש להבחין כן ועי"ל דאע"ג דלא רצו חכמים לסמוך עליהם עד שיעמדו על הבחינה היינו משום דמתני' קתני בהדיא דאם נימוחו טמאה סתמא משמע בכל ענין אפילו מרגשת כאב כמו מכה דהרי כל שמשנה ראייתה משאר נשים הוא מחמת כאב אפ"ה קתני אם נימוחו טמאה מש"ה לא רצו לסמוך אדברי רופאים כיון שהוא מתנגד לסתמא דמתני' כל זמן שלא בחנו אבל בשאר דברים סומכין על הרופאים והא דמייתי בגמרא הני מעשים כיון שכבר סתם כן במתניתן משום דמעשה רב ולהראות דגם החכמים כיוונו לדברי הרופאים המומחים ובקיאין בזה כי סוד ה' ליראיו.

ומה שכתב מעלות כבודו לחלק בין מרגשת כאב או לא מאחר דהאשה הנ"ל אומרת בעצמה שמרגשת כאב היא נאמנת ובפרטות שהרופאי' מסכימין כן ועוד הלא במתני' ובהנהו שני מעשים לא הוזכר משום כאב משמע אפילו אינה מרגשת כאב יש לסמוך על הרופאים ואיך רוצה מכ"ת לחלוק למרגשת כאב לאינה מרגשת בפרט בנידון דידן היא אומרת שמרגשת כאב ומה שמכ"ת רוצה לחלוק בין נמצאים אחר הטלת מי רגלים ובין נמצאי' אף קודם הטלת מי רגלים לא ידעתי מנא לי מאין יצא לו חלוק זה דהלא בהאי סתמא דמתניתן דריש המפלת והנהו תרי מעשים דר"א בר צדוק לא הוזכר שום דבר מהטלת מי רגלים בספרי תורת השלמים סוף סי' קצ"א כתבתי בנמצא כמו חול וחיצץ אדם בזה במי רגלים טהורה דאין זה דם וכתבתי שם אפילו אם נימוח במים ג"כ טהורה ולא דמי דלעיל סי' קפ"ח סעיף קטן ד' ע"ש דאם נימוחו טמאה דשאני הכא כיון שרואה דם עם מי רגלים וכן פסק הט"ז שם בשם הב"ח ודלא כמשמעות הבדק הבית הנדפס בטורים הנדפסים בק"ק ברלין ומדקתני במתניתן ובהנהו תרי מעשים אם נימוחו טמאה מכלל דלא מיירי דרואה כך עם מי רגלים דוקא ובר מן כל דין גם בתשובת עבודת הגרשוני סימן כ"ב שמחמיר קצת בנדון כזה לפי שאלתו שם ומ"מ מסיק שם וז"ל אם יש לה ווסת קבוע מהני דאין אורח בא אלא בזמנו ויש לסמוך אדברי הרופא וכן פסק בפשיטות בתשובת מהר"ם מלובלין סימן קפ"ז בשם הרמ"א דמסיק שם וז"ל הרי מבואר בדבריו שיש כאן צד אחר להתיר דהיינו שיש לה וסת אעפ"י שידוע שהדם מן המקור תולה במכה שבמקור ואע"פ שאין ידוע אם המכה מוציא דם וכן כתבתי בתשובתי ש"י חלק ראשון סימן ס"ה היכא דיש לה ווסת ויש לה כאב יש להקל טפי ע"ש וכן הארכתי בתשובתי ש"י ח' שני סי' ע"ז יע"ש ותראה שכל דברי כנים ואמתים וגם יש עוד צד להקל כמו שכתבתי בתשובתי ש"י חלק שני סימן ע"ד דהיכא דאיכא שעת הדחק שהאשה אינה יכולה לטהר עצמה כלל לבעלה מכח ראיות כאלו ועסקה זמן מה ברפואות ולא הועילו לה כדאי הוא אפילו הפוסק היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק וזו ג"כ עשתה ע"י מרחץ זולץ ומכ"ש לענ"ד בנדון דידן אין שום פקפוק צד לאסור כלל כמו שבררנו לעיל הרבה צדדי היתר רק היא טהורה לבעלה מחמת ראיות כאילו כנ"ל ומ"מ מאחר שאומרת שווסתה הקבוע מששה שבועות לששה שבועו' לפעמי' הוא יום א' מוקדם או יום אחד מאוחר כשתמצא טיפין כאילו יום אחד קודם ווסתה או יום אחד לאחר ווסתה היא בחזקת טמאה עד שתעקור ווסתה לגמרי ותשנה ווסתה וכשתמצא בפעמים אחרים טיפין כנ"ל שלא בשעת ווסתה היא בחזקת טהורה כנ"ל והוא פשוט כנ"ל הק' יעק' סליק חלק יורה דעה חלק שלישי אבן העזר שאלה קז מעשה שהי' כך הי' אחד שבילדותו הי' משחק עם ילדים אחרים וקשרו לו חוט פשתן על גידו ונתנפח הגיד ועי"ז נפל נקב בתוך הגיד למעלה מהעטרה לצד הארץ עד גובתא דש"ז ואח"כ נתגדל הנער ונשא והוליד עמה בנים וחשיב ירחי ויומי ואינו לו גם האשה היא בחזקת צנועה ולא מצא בה מעל או ערות דבר ועכשיו שלמד הבעל הפוסקים וראה באבן עזר סימן ה' ובמקור הש"ס דיבמות ומכח זה מחזיק עצמו כסריס שאסור לבא בקהל וחושש על בניו חשש ממזרות ורוצה לעגן אשתו מכאן ולהלן ושאל אותי שאלה בבעלים לדון בו אם הוא כשר או פסול בפסול הגוף ואי שפיר עבד לעגן אשתו או לא עכ"ל השואל.

תשובה הנה מקור דין זה מבואר בש"ס דיבמות פ' הערל ד' ע"ה ע"ב נקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה סבר ר' חייא בר אבא לאכשורי א"ל ר' אשי הכי אמר ר' יהושיע בן לוי עטר' כל שהוא מעכבת ע"כ ויע"ש ברש"י ותוספ' מבואר מדבריהם שם שכל שאין הנקב מפולש מעבר לעבר יש להכשיר אותו כמשמעות לשון הש"ס וכ"כ באגודה וכן משמעות הטור בא"ה סימן ה' ע"ש ואף שלא נעלם מאתי דדעת המרדכי אינו כן וכ"כ רבינו ירוחם נכ"ג חלק ד' וכן הסכימו גדולי האחרונים להחמיר ופירשו כן דעת התוספ' וכמו שהאריך בזה הב"ח בא"ה סימן ה' והדרישה שם וכן הסכמת כל האחרונים בש"ע מ"מ נ"ל דהיינו דוקא להחמיר לכתחלה שלא לישא בת ישראל אבל אם כבר נשא ודאי דאין להוציא מספיקא ובאמת פשיטות לשון הט"ס ופרש"י ותוספות יותר משמע דדוקא בנקב מפולש משני צדדים יש לפסול משא"כ בניקב מצד א' אפי' עד גובתא דש"ז יש להכשיר והא דאמרינן שם ונסתם אם חוזר וכו' י"ל ג"כ דמיירי בניקב מב' צדדים אי י"ל דמיירו דוקא בניקב שורה העטרה עצמו וכמו שהאריך הדרישה שם לחלק כן ע"ש דבריו באורך ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ואין לאסרו מספיקא היכי שכבר נשא ומכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ובפרטות דבנדון שלפנינו יש כאן עוד ספק דאף את"ל דניקב מצד א' ג"כ פסול כדעת המרדכי מ"מ לפי דעת הרמב"ם שפסק דניקב ע"י חולי מקרי סריס בידי שמי' וכן הכריעו האחרונים וע"ש בחלקת מחוקק וכן ראיתי במלבושי י"ט כתיבת יד על לבוש א"ה שהכריע כדברי הרמב"ם דע"י חולה כשר והביא ראיה מתוס' דיבמות דף ך' ע"ב וסיים על זה ובפרט שדין זה הוא מהל' רופאי' והרמב"ם היה רופא מומחה עכ"ל וא"כ בנדון שלפנינו לפי משמעות השואל לא נעשה הדבר על ידי אדם בידים רק ע"י קשירות החוט נולד החולה ונתנפח הגיד ועי"כ נפל הנקב הזה תוך הגיד וכן כל חולה ע"פ רוב באה ע"י מקרה רעה והוי כבידי שמי' ואינו נפסל כל שלא בידים ממש ע"י אדם גם מצינו במהרש"ל פא"ט סי' פ' שכתב במקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחי י"ב חדש כשרה וכ"כ הש"כ בי"ד סימן נ"ז ס"ק מ"ח וסיים ודבריו נכונים הם ע"ש וא"כ בנדון שלפנינו נמי נאמר כיון שהאשה היא בחזקת כשרות וצנועות גם בעלה חשיב ירחי ויומי דחזינן מחזקינן כדאיתא בסוף מסכת מכות גבי יהודא שאמר צדקה ממני וכיון דחזינן דילדה מכשרינן ולא אמרינן לא יבדק על בניה מאין הם כיון דאיכא ס"ס להכשיר מהיכי תיתי לפסלם ובר מן כל דין אע"ג דאב נאמן לפסול את בנו מ"מ הא מבואר בש"ס ופוסקים דהיכי דיש לולד חזקת כשרות אינו נאמן ואם יאמר האומר הלא הוא דבר הנראה לעינים ויוכל להבחין על ידי בדיקת הרופאים ומומחין מ"מ י"ל השתא הוא דאיתרע אחר לידת הבנים ודלמא נעשה בידי שמים כלל הדבר בהא נחיתנא ובהא סלקינא דבנדון זה אין להוציא האשה מתחת בעלה ואין לעגנה כלל וכ"ש שלא להוציא לעז על בניו ח"ו שוב ראיתי בתשובת אבן לב חלק ג' סימן צ"א שפסק ג"כ כה"ג בספק כזה דאם נשאת לא תצא גם בתשובת תומת ישרים סימן נ"א ונ"ב ונ"ג וסימן קכ"ה ורי"ב מסיק בשת רוב המורים דכל כה"ג אין לנדותו לגרש אשתו אף שיש חולקין שם מ"מ בנדון שלפנינו דהוי כס"ס אליבא דכ"ע אין להוציא האשה ממנו כנ"ל הק' יעקב: