שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה פד

שאלה פד בראובן שיש לו בה"מ שמחזיק בו עשרה לומדים ומספיק אותם ומינו שמעון בן אחיו להיות גבאי בבה"מ הנ"ל לאחר מותו להיות לו רשות לקבל לומדים ולדחות אותם רק זאת התנה עם שמעון בן אחיו אשר הלומדים ממשפחתו הן מצד אביו או מצד אמו יהי' להם הקדמה ללומדים אחרים רחוקי' אשר לא ממשפחתו המה הקרוב קרוב קודם ובאם שאינן ראוין לכך הן לר"מ או לאחד מן המנויים תשעה לומדים אז אין להם קדימה ללומדים אחרים עכ"ל והנה נשאלתי משמעון הגבאי הלז אם א' מבני המשפחה הנ"ל נותן בתו לת"ח אם אותו הלמדן בעל בתו בכלל משפחתו הוא אשר לו הקדימה הנ"ל מפני קרובת אשתו כמו א' מבני משפחתו נגד אחרים אשר לא ממשפחה המה:

תשובה הנה ודאי לא נעלם מאתי מה שעלתה בהסכמת ראשוני' ואחרונים שאין להשיב בדיני ממונות לשואל לבדו וכן קבלתי מאבותי ומבית חמי הגאונים שלא להשיב במקום שיש רב ומורה מרא דאתרי כי יש לחוש לריב ומצה ח"ו מ"מ שלא להשיב פניכם ריקם אשיב שני' ושלשה דברים מה שעלה במזלג דעתי בתחלת רעיוני להלכה ולא למעשה כלל רק לישא וליתן עמכם לפום רהיטא עפ"י הסברה ומושכל הראשון הנה מעיקרא דדינא לא ידעינן מה קמבעי' להו במ"נ אם רצון הגבאי לדחות הלומדי' ישנים בבה"מ הלא רשות בידו כאשר התנה המקדש בצוואתו אף גם שאין זו משנת חסידי' לדחות א' מן הלומדים אשר נשא לבו אותו בחכמה להיות מתושבי בה"מ ולפנות מכל עסקיו להיות עובד ה' ושונה פרקו אדרבא שהיו מן הראוי להיות נוצר תאנו יאכל פריו וכ"ש אותן שהוקמו ע"י המקדש עצמו בלי אמתלא ראוי מ"מ כל תנאי שבממון קיים ה"ה בכה"ג היכן שקיבלם לזמן והתנה שיכול הגבאי לדחותם ודאי סמך עצמו על הנאמנות של הגבאי שודאי לא ידיחם על חנם רק עשה כן כדי לזכום במצוה שלא יתרשלו בעבודת ה' ולהתמיד ולומר מי אדון לנו לכך עשה וצוה כן ובאם רצון הגבאי להניח' רק עלה על דעת הקרוב ממשפחתו שהוא מוקדם אף לדחות הישיני' דכבר היו לעולמים בלי אמתלא ראוי זה ודאי לא יעלה על דעת אדם להשיג גבול רעהו אשר בכח עמל בו ולא גרע במ"ש בח"מ סי' רל"ז והוא מתוס' דקידושין שיש שאסו' למלמד להשכיר עצמו בבית בעל הבית שיש לו מלמד אחר אם לא שהבעל הבית אומר שאינו רוצה המלמד שלו וא"כ אם אמר כן במלמד שאף שלאו כל אדם זוכה ללמוד מכ"ש בנדון כזה שישיבה קבועה קבעה והמקדש ללומדים אלו ללמוד בבית מדרשו וגם לשון הצוואה לא משמע כן דשם נאמר לשון להקדים ולהקדים לא שייך אלא בקיימו שניהם כדמוכח בש"ס בדוכת' טובא אבל לא לדחות נפש מפני נפש ומי דחינן גברא מפני גברא רק אם יהיה מקום פנוי אזי יקדימו הקרוב קרוב קודם וזה פשוט ואינו צריך לפני' אכן מה שעלה על דעת השואל בתשובתו שאין בכלל משפחה נושיא אשה ממשפחתו לא כן מחשבותי ודאי אם יש מקום א' פנוי וקיימו שניהם דהיינו קרוב מצד התולדה תולדה דשאר וקרוב דע"י התחתנות קדושין קרוב דשאר עדיף אבל אם אין כאן רק רחוק וקרוב אפי' ע"י התחתנות ודאי יש להקדים לקרוב ולכל דבר מקרי קרוב אפי' ע"י אשתו ופוק חזי מה עמ' דבר דגם לענין שמחה כל השייכים לאותו משפחה לובשי' בבגדי שבת בשעת שמחתם וכן הוא לענין אבילות כמבואר בי"ד סי' שע"ד דכל המתאבלין עליו מתאבלין עמו אפי' ע"י קורבה אשתו בהרבה מקומות וכן הוא בא"ע בסדר גיטין וחליצה וכן אמרינן בעל כאשתו ואשתו כבעלה ואשתו כגופו והיינו רק סוף הדמיון מ"מ קרובי' דשאר מצד התולדה ודאי עדיפי' מקרובי' אלו אבל גם אלו נכללים בכלל משפחה ולא כדעת המישב ראשון וכן הוא בשרשוי בערך שפחה ובערך סיפוח דלכך נקרא משפחה ע"ש דבוקי' והתחברו' והתחתנות יחד זה לזה ע"ש כדכתיב ספחני נא אל אחת וגו' וכן מבואר בפי' רש"י בפ' נח למשפחותם יוצאי' מן התיבה פירש"י איש ואשתו מכל זה יש ללמוד דכוונת הנודר אף על משפחה ע"י התחתנות רק הקרובים דשאר מצד התולדה עדיפים וקודמים וזה נדחה ג"כ הראי' שמביא המשיב הראשון מהא דלא משני בש"ס דב"ב דפריך ומשפחת אם אינו קרויה משפחה והא כתב ויהי נער מבית לחם יהוד' ממשפחת יהודא והוא לוי אלמא מלוי אתא ממשפחת יהודא אלמא מיהודא אתא אלא לאו אבוה מלוי אמו מיהוד' ש"מ משפחת אם וכו' עכ"ל ולענ"ד לק"מ משום דאפשר לתרץ עדיף מיני' שניה' בקרובה דגופו חדא מצד אב וחדא מצד אם גם בלא"ה דליכא אח' רק רחוק וחדשי' מקרוב באו דעת הנודר דגם הגבאי יקדימו להקרוב ע"י התחתנות כיון שהגבאי בן אחיו א"כ הם קרובי' עמו ג"כ ובודאי מבשרו אל תתעלם להקדימו לנכרי הבא מחדש ובנ"ד דאינו ג"כ דהנודר עצמו הושיב להב"המ קרובי' ע"י התחתנות ש"מ דבהכי ניחא לי' להקדימו לנכרי כנ"ל הק' יעקב: