שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה פ

שאלה פ מהרב המופלא מהור"ר יודא מילר אב"ד במדינת דייטץ והגלילות וז"ל אשה שמצאה דם אחר תשמיש כשקנחה בעד שלה שלא בשעת וסתה אם יוכל לתלות בבעלה שיצא דם ממנו בשעת הטלת מים נמצא בכלי שהמי רגלים נוטים לאדמימות כמו הכתם שמנאה האשה בעד שלה אחר התשמיש עכ"ל השואל ודבריו סתומים ביותר וכתבתי לו שיפרש שיחתו מ"מ לכאורה אין להתלות בנדון דידן בבעלה וכמפורש בב"י בסימן ק"ץ בשם הרשב"א בתשובותיו שממנו נובע מקור דין זה וזה לשון הרשב"א דאם יצא דם מהאיש מפי האמה דתולה בבעלה ושם כתב בתשובותיו כיון דודאי איכא מכה בבעל שהוא מוצא דם אפילו שלא בשעת הטלת מים ומצאה בשעת תשמיש דודאי תלינן בו וכ"ש במסולקת דמים וכו' עכ"ל משמע להדיא דדוקא רואה מפי האמה ששם הזרע יוצא ממקום שהשתן יוצא כדאמרינן ביבמות פ' הערל איזה פצוע דכה האי עובדא דהוי בפומבדיתא אסתתם גופתא דש"ז ואפיק במקום קטנים וכן בנידה שני נקבי' יש באיש א' מוציא ש"ז ואחד מוציא מי רגלים ואם היכא דלא מצינו דם רק בהטלת מים דודאי יצא ממקום שמי רגלים יוצאים ולא ממקום ש"ז וא"כ אין לתלות בבעל שיצא עם הזרע אבל אם בלא הטלת מי רגלי' לאחר תשמיש בשמקנח מוציא טיפת דם דרך פי האמה אז ודאי יש לתלות בבעלה ומוציא דם לאחר תשמיש כשמקנח וחוזר ומקנח אבל בנדון דידן שלא מצא רק בכלי שמשתין שם נראה כמראה דם בתוך המים נראה דאין לתלות בבעלה כנ"ל לכאורה ותמהני על זאת כל האחרונים שהביאו דין זה בסתם יוצא דם מפי האמה תולין בו ולא דקדקו במקור הדין תשובת הרשב"א הגם דזה אינו קושיא כ"כ די"ל דלמא דוקא בנדון הרשב"א שם שהיתה מסולקת דמים לכך תולין בו אי משום הא לא תברא דודאי טבע לשון הרשב"א מחייבת אף בלא מסולקת רק שלא בשעת וסתה יש להתיר דהמעיין שם בצדק יראה דעיקר דין בנה בהיתר זה הואיל ומצאה דם שלא בשעת הטלת מים תיכף לאחר תשמיש כשמקנח וחוזר ומקנח מוציא דם מפי האמה אבל צד היתר שמסולקת דמים אינו מעיקר יסוד ההיתר ואין אנו צריכן לכל צדדי ההיתר כדרכן של הפוסקים וכמ"ש בתשובת גינת וורדים ח' ט' בא"ה כלל ג' ס' צ"ד סוף דף מ"ם ע"ב דלפעמים מצטרפין הפוסקים טעמים רבים לצדדי היתר אף שאין צורך לכולם לרווחא דמילתא משא"כ בנדון דידן דלא נמצא דם רק בהטלת מים ודאי יש לאסור ותמה אני מה מאוד קצרו האחרונים בנדון זה ותמיה בתר תמיהא קיימת על תשובת מהרי"ט בחלק י"ד דביקש להתיר אף במוצא דם אחר שלשה ימים כשפולטת ש"ז הגם שדבריו עצמן תמוהין דמתחלת דבריו משמע מצדד לאסור ולבסוף מסיק ומסיים להיתר והמעיין בתשובת לשון הרשב"א שהביא הבית יוסף בסי' ק"ץ משמע דזה עיקר יסוד ההיתר הואיל שמצאה תיכף לאחר תשמיש והוא מוצא דם כשמקנח וחוזר ומקנח ודברי מהרי"ט לדעתי הם מוטעים ואין לעמוד על דעתו דעת קדושים מי ימצא בכן יוריני מ"ו דעתו דעת קדושים להיכן נוטה כ"ד ת"ת הק' יודא מילר מדיטץ עכ"ל:

תשובה שאלתו שאלת חכם כמותו ירבה בישראל קבלתי ואשיב על ראשון ראשון על אודות האשה שבדקה עצמה אחר תשמיש שלא בשעת וסתה ומצאה מראה אדום אם יש לתלות בבעלה שיוצא ממנו דם כזו בשעת הטלת מים ומסתפק מכ"ת בדברי תשובה הרשב"א שהביא הב"י אי דוקא תולין בבעלה אם יוצא דם מפי האמה שממנו יוצא ש"ז או אפי' במי רגלים הנה צריך אני להעתיק לשון הרשב"א שם כל לשונו ממש ומשם נרד למקור הדין זה וז"ל שם שאלה מי שיוצא דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמי' בחדש בין ער בין ישן בלא הרגשה ובשעת תשמיש נמצא בעידי איש ואשה טיפות דמים גם לאחר תשמיש כשאיש מקנח וחוזר ומקנח ומוציא טיפות דם דרך פי האמה אם יש לחוש לספק נדה אם תולה בבעלה כמו ששינוי תולת בבנה ובבעלה וכו' ועוד שהאשה חדל ממנה זה זמן להיות לה אורח כנשים תשובה ודאי מסתברא דתולה היא זאת כיון דודאי איכא מכה בבעל שהוא מוצא דם אפי' שלא בשעת הטלת מי רגלים ומצאה בשעת תשמיש ודאי תלינן וכ"ש מסולקת דמים ואפי' דמים טהורים בכי הא לכ"ע וכ"ש האשה וכדתני' בריש התינוק' הרואה מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה וכן נשאת לאחר וכו' ואם יש לה מכה תולין במכתה וכיון שכן אף בנדון שלפנינו תולין בזה שאין לך מכה גדולה מזו לתלות בה עכ"ל תשובת הרשב"א שהביא הב"י והנה יש לדקדק בדברי השואל מתחלה דמייתי ראי' מהא דתולה בבנה ובבעלה ובאמת אין זה ראי' של כלום דהא כל זה לא אתמר רק בכתמי' ששומעין להקל כיון שכתמים דרבנן משא"כ בבדיקה דאוריית' תולין להחמיר ואין לומר דבלא"ה באמת אין ראי' מדברי השואל כי לפעמי' הוא כשואל שלא מדעת תורה והרשב"א באמת מביא ראי' אחרת מהא דתולין במכתה דלא מיירי מכתמים הקלים מ"מ גם משם אין ראי' מוכרחת חדא די"ל דדוק' לענין זה מקילין דלא תהוי מוחזק' ברואת דם מחמת תשמיש כדי לאסו' על בעל' אסו' דלעולם משום עגונה הקילו גם אין הדבר מצוי לראות דם מחמת תשמיש כמ"ש הב"י בסי' קפ"ז אבל מ"מ צריכה ז' נקיים וכה"ג כתבו האחרוני' אף דלא נעלם מאתי הכא דידעינן שמכתה מוציאה דם והיא שלא בשעת וסתה דלכ"ע תלינן במכתה ומותר' לבעלה כהסכמת האחרוני' מ"מ י"ל דהיינו דוקא מכה שבגוף האשה אבל לתלות בבעלה מנ"ל אלא צ"ל דסמך ג"כ אראי' של של השואל דתולין בבנה ובבעל' אע"ג דכתבתי דאין משם ראי' מוכרח' כלל דכתמי' דרבנן מ"מ צריכן אנו לומר דדעת השואל והרשב"א כמו דהולכין בכתמי' להקל משום דאין האשה טמאה דבר תורה עד שיצא דם מגופה מ"מ גם בנדון זה היכ' דלא הרגישה שנפתח מקורה אע"פ שבדקה עצמה ומצאה דם אינה טמא' דאוריית' רק מספק וכדאי' להדיא במיימוני פ"ה מה' נדה דין ה' וז"ל נמצא דם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספק עכ"ל א"כ אף בנדון של הרשב"א דלא הרגישה שנפתח מקורה רק על העד מצאה י"ל דמן הפרוזדור הוא וליכא רק טומאת ספק א"כ היכא דאיכא מכה הוי כס"ס ואזלינן להקל ולא מקרי כה"ג רק ספק אחד אם הוא מן המקור או לא כמו שהארכתי בקונטרס הספיקות שלי ס"ק כ' יע"ש ובספרי מ"י להל' נדה ריש סי' ק"ץ וכה"ג פסק רמ"א להדי' בש"ע סי' קפ"ז סעי' ה' בהג"ה אף שהש"כ שם מפקפק עליו כבר דחיתי כל דבריו בס"ק ך' יע"ש ודברי רמ"א עיקר להלכה וא"כ שפיר פסק הרשב"א בתשובה בזה והעתיקו הב"י לפסק הלכה ומה שמכ"ת מסופק בנדון שלפניו דדלמ' עד כאן לא התיר הרשב"א אלא בזה שדם יוצא מפי האמה מקום שש"ז יוצא משא"כ אם יוצא ממקום קטנים וכו' עד שני נקבי' יש באדם א' מוציא שתן וא' מוציא זרע ע"כ תוכן דברי מ"כ והנה מתחל' צריכין אנו לדון על עיקרו ושרשו של דבר זו דודאי אנו רואין בחוש הראות דבראש הגיד שהוא פי האמה הוא רק נקב אחד לפנינו שמשם יוצאין שניהן הש"ז והקטנים כנראה להדיא לעין כל אף שבתוך הגוף יש לכל אחד דרך וצנור בפני עצמו לצאת וכן הו' להדי' במתני' דמקואות משנה ד' בעל קרי שטבל ולא הטיל את המים כשיטול מים טמא וכת' שם הרמב"ם בפירושו וז"ל וכל בעל קרי אם לא השתין קודם הטהר' הנה בעת שהשתין יטמא כי אז תצא השארת הזרע הנשארת בחלל האמה עכ"ל הרי להדי' שהזרע יוצא עם הקטנים בפעם אחת מפי האמה וכן דרשתי וחקרתי דבר אצל חכמי הרופאים שאמרו שכן הוא ואל תשיבני מהאי מעש' דאי' בש"ס דיבמות דאיסתתם גובת' דש"ז וכו' וא"כ איך נודע הדבר כיון שלפנינו לחוש הראות הכל יוצא מפה אחד מפי האמה אי משום הא לא תברא דיוכל להכיר הדבר אם תמיד עם מי רגלים יוצאין טפות עבות כמו ש"ז בזה נדע שגובת' דש"ז נסתתם וכן הוא דאמרינן שם ברכות המטיל מים משני מקומות והובא ג"כ ברמב"ם פרק א' מה' א"ב י"ל דרואין שיוצאין שני קלחים כל אחד פונה לצד אחר זה פונה לצד זה וזה פונה לצד אחר ומ"מ תרווייהו יוצאין מפי האמה ממקום א' וא"כ זכינו נמי לדין אף שהדם יוצא מפי האמה עם מי רגלים מ"מ חיישינן שנשאר הדם מפי האמ' ויצא עם הש"ז כגוונא דאמרינן לעיל לענין קרי במתני' דמקוואות והוא ברור גם סתימות לשון הרשב"א שכתב שיצא דם עם הטלת מי רגלים דכל שיצא דם מפי האמה דתלינן להקל יעיין מכ"ת בתשובת עבודת הגרשוני סי' כ"ב ובשו"ת ש"י ח"א סי' ס"ו וח"ב סי' ע"ד וע"ז ע"ש ומה שהניח מכ"ת בצ"ע על דברי תשובת מהר"י מטראני בחלק י"ד סי' ל' באמת לשונו שם מגומגם מאוד ויש ט"ס בדבריו כדרכו של הספר זה אבל מ"מ אין סתירה בדבריו דודאי אין תולין רק במכה דלאלתר לא לאחר זמן וזה דוקא באינה רגילה לפלוט ש"ז בזמן מוגבל אחר שמושה אבל אם רגילה לפלוט תוך שני ושלשה ימים לשמושה אמרינן דם שנבלע הוא דם שנפלט כיון שיצא בזמן שרגילה לפלוט וכן מבואר שם מתוך לשונו והוא פשוט וברור נ"ל:

הק' יעקב: שאלה פא מהרב המופלא מחותני מהורר שמואל זנוויל אב"ד דמדינת עלזוס וז"ל אשה שנפלה לה מקורה לבית החיצון זה כמו ה' וי"ו שנים והיתה רואה דם בכל יום ובכל עת ובאה לה להאשה הנ"ל שכל הדמים שיצאו ממנה באו באותו חתיכה ואינה מרגשת דם ממקום אחר ומאותה שעה ואילך לא היתה לה וסת כדרך הנשים רק לפעמים ראשה ואברי' כבידי' עליה ומרגשת כאב כדרך הנשי' בעת הווסת אבל הדמים היוצאין ממנה תמיד מאותה חתיכה שנפל לה בבית החיצון ואינה מרגשת דם ממקום אחר ורוב דמים שהיתה רואה רובן ביום ומיעוטן בלילה וגם מוצאת כתמים לפעמים והאשה הנ"ל תיכף שקר' לה מקרה זו בלתי טהור שאלה לנשים זקנות והמה הגידו לה שתרד לטהרתה בלי ז' נקיים והיא מותרת לבעלה וכן עשתה ע"פ נשים הנ"ל ונתעברה וילדה ואחר ימי הלידה היתה יורדת לטהרתה ונזקקה לבעלה כמקדם אף שראתה דם ובעת עיבורה לא ראתה דם הנ"ל רק לעיתי' רחוקי' אבל כשהיא מינקת רואה בכל עת וכך הי' מנהגה עד שילדה ג' ילדי' ועתה עבר עליה רוח טהר' לשאול פי זקנים וחכמים אם כדין עשתה במה שסמכה על הוראת נשים הנ"ל ואינה רוצה לטהרה עד שיודע לה הדבר ע"פ התורה אשר יגידו לה ואשר יורה לה מה דינה לפי דין ודת תורתינו הקדושה עכ"ל השואל:

תשובה הנה כאשר קבלתי תשובתו עם שאלתו כהוגן וראוין למי שאמרן וראיתי כל דבריו באריכות ואף שאין אני מופנה מכל צד כי טרידנא טובא בטרדת התלמידי' ודיני דיני' בין איש לרעהו מ"מ מפני כבודו הרמה כבוד הרב פניתי מכל צדדים להשיבו בקצרה כי האריכות בזה אך למותר שכבר מבואר הכל לפנינו בב"י סי' קפ"ז מוצא ומקור הדין ולפי משמעות הש"ס וגדולי פוסקי' ראשונים דהא דאמרי' נאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך מעי שממנה יוצא דם ע"כ מיירי דוקא באשה שיש לה וסת קבוע ואזי יכולה לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אבל בשעת וסתה או מל' לשלשים יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תטמא לעולם והרמב"ם שכתב בפ"ח מה' א"ב אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה באותו מקום אע"פ שראתה דם בשעת וסתה טהורה שוסתה מדבריהם יש לפרש ג"כ דוקא במרגשת שהדם בא מן המכה וכמ"ש הש"כ שם בסי' קפ"ז ס"ק ך"ו ודברי הרשב"א החולק הוא דעת יחיד ומה לנו להכניס ראשינו בדברי ראשונים אשר כבר קבעו האחרונים בש"ע אשר אנו נמשכין אחריהן דאין לתלות בשום מכה אלא שלא בשעת וסתה או אפי' בשעת וסתה אם מרגשת ויודעת בודאי שדם זה בא ממכתה כאשר סתם רמ"א בהג"ה בש"ע סעי' ה' וכן הוא בפסקי תוס' דפ' כל היד ונראה דזה ג"כ דעת הב"י בש"ע ולהכי לא כתב רמ"א הלשון ויש חולקין על לשון הב"י חדא מדלא כתב הב"י בש"ע בלשון הרמב"ם שם משמע שדעתו שאין להקל בשע' וסתה בזמן וסת וכן יש לדקדק מלשונו בש"ע דמתחיל' בסעי' ה' כתב דאם יש מכה באותו מקו' תולין בדם מכתה משמע דמיירי שלא בשעת וסתה דאי בשעת וסתה בלא"ה תלינן בוסתה ולא הויא רואה דם מחמת תשמיש וכן מ"ש עוד בסעיף וי"ו נאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום מיירי ג"כ כדלעיל שלא בשעת וסתה וא"כ יפה עשה רמ"א שלא כתב דעתו בלשון פלוגתא אב"י רק דאתי לפרש דעת הב"י ואחר דברי רמ"א נמשכו שאר גדולי האחרוני' בדין זה כמ"ש הש"כ שם ס"ק ך"ו והסכמת הב"ח וכ"כ בתשובת צ"צ סי' פ"ו להדיא ובתשובת פני יהושע בי"ד סי' א' וכן ביצא דם מחתיכה כתב רמ"א בסי' קפ"ח סעי' ג' בהג"ה דטהורה מיירי ג"כ שלא בשעת וסתה וכן כתב הב"ח אף שהט"ז השיג עליו בס"ק ה' וכתב דמיירי אף בשעת וסתה איברא בספרי מ"י להל' נדה השגתי עליו באורך סי' קפ"ח ס"ק ז' ועכ"פ דעת רוב פוסקי' ראשוני' ואחרוני' דבשעת וסתה אין להקל אם לא שיודעת ודאי ומרגשת שדם זה באה מן המכה עצמו וא"כ בנדון שלפנינו שהיא בודאי בחזקת רואה דם נדה שהרי ילדה ב' וג' פעמי' וכל אשה שדמי' מרובין וגם יש לה סימני וסת בגופה ע"י מקרה שאירע בגופה שראשה ואיברי' כבידין עליה כאורח שאר נשים שאז ודאי צריכה לה לחוש לדם הוסת אם לא שמרגשת ודאי שדם זה באה מן המכה ומ"ש מכ"ת תוך תשובתו בלשונו ומה שהדם אינו שותת ויורד כמדת הנשים הוא מחק הנמנע מחמת חתיכה שנפל ומפסיק הדם הזה ובזה שפתיו ברור מללו וכן הוא להדי' בש"ס דנדה דף מ"ם ע"ב אמר אביי משל דר' אלעזר למה הדבר דומה לנותן אצבעו בעין ע"ש גם זה ברור שאלו הית' האשת מבחנת ונזהרת בבדיקה להבחינה במראית הדם היתה יכולה לראות שינוי מראה בין דם וסתה לדם מכתה וכבר הארכתי קרוב לנדון זה בתשובתי ח"א סי' ס"ה מה שהשבתי לבני הרב זצ"ל שתראה האשה הדם תחלה לחכם ב' וג' פעמים ואם יאמר החכם דאינה דומה לדם וסתה יכולה היא שוב לסמוך על עצמה ודלא כתשובת צ"צ דחייש לבדדמי ע"ש ובח"ב סי' ע"ד וע"ה וע"ו כי שם הארכתי בדינים אלו יע"ש ותמצא נחת וא"כ בשעת וסתה ודאי אין לטהרה כפי הסכמת הפוסקי' ואשתומם על המראה ותמה תמה אקרא האיך עושין דבר זה במקום זה זמן זמנים הרבה שסמכו על הוראת רעות נשים שדעתן קלות ומקילו יגיד להם ואם עדיין אותן נשים בחיים ראוי היה לגלות ולפרסם קלונ' ברבים כדי שלא יקלקלו ויזידין עוד לעשות כן להורות במקום שיש להם רב ומורה ואפי' במקום שאין איש לא ישתדלו לדבר בענין הוראת אלו ואצ"ל שהשואלים פשעו והזידו וסמכו עצמן על משענת קנה הרצוץ הרעות נשים כאלה שאל אביך ויגדך זקניך ויאמר לך ולא שאל אמך וזקנות רחמנא לצלן מהאי ופוק חזי מ"ש בעל צ"צ בתשובתו סי' מ"ם וז"ל ומצד המעשה שעשו ע"פ הוראה נמי לא מקרי שוגג דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם שכדאי המה לסמוך על הוראתם וכו' אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר אבל לא נהירן ליה שבילי דהוראה אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעין שאין דינים כאלו מסורין לכל כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונט"לפ עכ"ל ושם לא קאי רק אדין אשת חמיו דרבים הם המקילין אפ"ה חשוב אותו למזיד אע"פ שנשא ע"פ הוראת איזה חכם בעיניו מכ"ש בנדון שלפנינו שלא שאל לרב וידען רק שסמכה על רעות נשים באיסור נדה שהוא בכר' אין לך מזיד גדול וצריכה היא והוא לעשות תשובה גמורה כמבואר ברוקח הל' תשובה ובשאר פוסקים והכל לפי הענין כח איש והאשה ומהותם אך ורק שראיתי שמכ"ת רוצה להפך בזכותם ובהא נחית וסליק באשר שילדה תוך הזמן זה ג' ילדים ולמיחש מיהו בעי שלא להוציא לעז על בית ישראל לעשות ח"ו פסולין וכמ"ש בתשובת צ"צ לענין גירושין באשת חמיו ובאמת אני תמה למה הבי' ממרחק לחמו בנדון דאשת חמיו שאין לו דמיון לנדון זה מכמה טעמים דהתם לסדר גט ברבים ולכופהו על הגט הוא פרסום גדול ויש חשש לעז ממזרות שיאמר שיש פסול בנשואין כיון שכופין לגרש בזה חששו חכמי' ביותר וכדאי' ביבמות פ' כיצד גבי אם עבר ונשא היה נטען כמבואר בא"ע סי' צ"א אבל כאן שהיא נשואה יושבת תחת בעלה וליכא שום חשש ממזרות כלל כי הולד מנדה הוא רק פגום בעלמא והוא ולד כשר אף גם יכולין לעשות תשובה בהצנע לכת ועוד יש לחלק דהתם באשת חמיו אין אסור רק משום מראית עין לדעת הרבה פוסקים מותרת לגמרי רק שאנו מחמירין מש"ה מקילין משום חשש ממזרות על בניה משא"כ בנדון שלפנינו הוא להיפך דלדעת רוב פוסקים היא נדה גמורה ולית כאן חשש ממזרות למה יעכבו תשובתו והדבר מוכרע ממקומו בהל' נדה גופא בסי' קצ"ח בענין חציצה אם האשה שכחה ליטול צפרניה אם שמשה עם בעלה כתב בתשובת מהר"מ מלובלין כיון שהיא חומרא בעלמא אין לטבול שני' כדי שלא יוציא לעז על בניה וכ"כ שם הט"ז ס"ק כ' והש"כ ס"ק כ"א הרי להדי' מבואר מכלל דבריהם היכא דמדינא אסור משום נדה גמורה אין להקל בתשובת' כלל וכל הפוסקים ראשוני' ואחרונים לא הזכירו כלל שיש להקל בתשובתם מפני פגם הבנים ויכולין לעשות בצינעא ואף גם הנשים המורת רוח ראוי להכריז עליה' ויכולין לעשות בדרך נסתר להודיע שיש איזה נשים המורים הוראת בדיני נדה גורמים כמה רעות חוטאים ומחטיאים וגורמים עי"ז כמה אסורים שלא יזידין עוד לעשו' כן בעונש גדול וב"ד וכל ישראל נקיים הק' יעקב: