שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה כב

שאלה כב בקצב א' שנשאר לו הרבה בשר בע"ש מה שנשחטו לו ביום ד' אחר חצות היום וביום השבת אחר חצות נאסר הבשר לבישול אלא בהודח תוך ג' ימים אי שרי ליה לומר לנכרי. שישפוך עליו מים לשרות בו בשר זו שלא נאסר או לא:

תשובה עיקר מטרין דין זה לא מצאתי בדברי ראשונים כלל וכמדומה שראיתי מרבותי נוחי נפש שהתירו לעשות כן ע"י עכו"ם כיון שאין כאן מלאכה גמורה מותר ע"י שבות אמירה לעכו"ם במקום פסידא וכן נהגתי להורות אך עכשיו מצאתי ראיתי במ"א סי' שכ"א ס"ק דין שפסק שם להחמיר ולאסור אפי' ע"י עכו"ם דלא הוי פסידא כיון דאפשר לאכלו צלי עכ"ל ולע"ד הוא חומרא יתירה דהא המ"א עצמו כתב בסי' שכ"ג ס"ק י"ד דיבש ביבש שנתערב מותר להשליך א' בשבת כיון דאינו אלא חומרא בעלמא לא הוי כמתקן עכ"ל וא"כ הכא דהוי רק חומרת הגאונים ג"כ לא הוי כמתקן וכמבואר בי"ד סי' סט' דמה"ט מקילין בהרבה דברים בבשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה כיון שהוא רק חומרת הגאונים ומ"ש דלא הוי פסידא כיון דאפשר לאכלו צלי אדרבה מטעם זה נראה להתיר ע"י עכו"ם דהא להדיא כתב הטא"ח ס"ס תכ"ט וז"ל סכין שנתקלקל אם יוכל לחתוך בה ע"י הדחק יכול להשחיזה אפי' במשחזת אבל אם אינו יכול לחתוך בה ע"י הדח' אסור להשחיזה דה"ל מתקן עכ"ל וא"כ הכא דאפשר לאכלו ברווחה ע"י צלי פשיטא דלא הוי כמתקן ומותר ע"י אמירה לעכו"ם שהוא שבות וכ"ש היכא שיש חשש איסו' כמבואר בי"ד סי' ס"ט ובספרי מנחת יעקב כלל ז' דאסור לשהות בשר בלי הדחה ג' ימים דחיישינן שמא ישכח ומבשל כן יש לחוש כאן דאתי לבשולי במוצאי שבת גם בספר פרי חדש לא"ח ס"ס ת"ק פסק מה"ט דמותר הישראל לשרות בי"ט מה"ט ובשבת ע"י עכו"ם נ"ל פשוט דאין להחמי' כלל וכ"כ גיסי בספרו א"ז בשם מוח"ז אך שמסיק להתיר אף ע"י ישראל ול"נ כמ"ש המ"א בסי' ש"ז ע"ש ועיין בא"ח סי' ש"ז והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהן ובפרטות בנדון של השאלה שלפנינו נראה דגם המ"א אינו מחמי' דדוקא בנעשה כן ליחיד בביתו שנשאר לו דבר מה בלי הדחה ומליחה בזה מחמיר כיון דליכא פסידא שיכול לאכלו צלי משא"כ בקצב חנווני שנשאר לו בשר הרבה שאם ישהה ג' ימים בלא מליחה צריך לזלזל במכירה כיון שהקונה אינו יכול לאכול מבושל כרצונו ודאי פסידא גמור יחשב לכן נ"ל דע"י עכו"ם בכל ענין מותר וכמ"ש והרוצה להחמיר לעצמו עכ"פ יש להתיר ע"י שבות דשבות שיאמר לעכו"ם שיצוה לעכו"ם אחר לעשות כן וכמבואר בתשובת ח"י סי' מ"ד והובא ג"כ בתשובתו חלק שני סי' מ"ב ע"ש כנ"ל הקטן יעקב: