שו״ת שבות יעקב – חלק ג – שאלה טו

שאלה טונשאלתי בהיות עוסקי בא"ח סימן קפ"ו על הא דכתב הרמב"ם ריש פ' ד' מהל' בכורי' דהגר מביא וקורא משום שנא' אב המון נתתיך הרי הוא אב כל העולם שנכנסין תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ עכ"ל וכתב הכ"מ שם וז"ל ומ"ש ולאברהם היתה השבוע' תחלה כלומר אע"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו חלק בארץ הגרים מפני שבתחלה קודם שנא' לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש עכ"ל הכ"מ וקשה איך באמת הגר מביא וקורא הא אין לו חלק בארץ והאיך יכול לומר אשר נתת לי ה' ומה"ט כתב הרמב"ם דאשה וטומטום ואנדרוגנוס שהם ספק אשה נמי אין יכולין לומר אשר נתת לי ה' וכן העבד ואפטרופס ושליח מביא ואינו קורא ובאמת אי לאו דברי הכ"מ הייתי אומר דכוונת הרמב"ם במ"ש לאברהם היתה השבוע' תחלה היינו לתרץ דאיך יאמר אשר נשבע לאבותינו הא אברהם לבד הי' אב המון גרים ולא שארי האבות יצחק ויעקב ע"ז מתרץ לאברהם היתה השבועה תחלה ומה שנשבע אח"כ לשארי אבות הוא רק מכח השבועה שבתחלה לכך שפיר יוכל לומר לאבותינו לשון רבים ויש לגרים חלק בהבטחה זו אף שעכשיו לא נתחלקה להם במנין השבטים מ"מ מי שזוכה לעתיד לבא יטול ג"כ חלקו כדאיתא ביחזקאל סוף קפיטל מ"ז ע"ש בפירש"י אבל אי קשיא הא קשיא דהא הרמב"ם סוף הלכו' מעשר שני כתב וז"ל בווידוי מעשר דגרי' ומשוחררים אינם מתוודין מפני שאין להם חלק בארץ והרי הוא אומר ואת האדמה אשר נתת לנו עכ"ל וכבר ראיתי שהרגישו האחרונים בזה ה"ה הרב ר' דוד עראמה בביאורו להרמב"ם פ"ד מה' בכורים וספר קול הרמז ובכ"ג לא"ח בביאוריו להרמב"ם שם ולא מצאתי ישוב' נכון:

אכן נ"ל דצריך עוד לדקדק בדברי הרמב"ם דלמה בסוף הל' מעשר נקט הפסוק את האדמה אשר נתת לנו וכאן בבכורים נקט הפסוק אשר נתת לי ה' ותו קשה דלמה לא כתב ג"כ בהל' מעשר דאשה ואינך לא יתוודו מטעם זה דכתיב אל האדמה אשר נתת לנו א"כ כל מי שהוא נכלל בעדת ישראל אף שאין לו חלק בגוף הארץ מ"מ יכול לומר האדמה אשר נתת לנו היינו לכלל ישראל להכי יכולין להתוודות אף הנשים ואינך כה"ג וכן מוכח דבר זה מסוגיא דב"ב פ' המוכר את הספינה דף פ"א ע"א דקאמר שם אמר שמואל מחייב הי' ר"מ אפילו בלוקח פירות מן השוק והכתי' אשר נתת לי דיהיב לי זוזי וזבני בהו ע"כ ולא מקשה מפסוקים הקודמין כי באתי אל הארץ אשר נשבע וגו' לתת לנו וכן ויתן לנו את הארץ הזאת אלא ודאי דמהני פסוקים אין ראיה כלל דאכלל ישראל קאי רק מהאי פסוקא קשיא לי' דכתי' את האדמ' אשר נתת לי משמע שיש לו עכשיו קרקע ומתרץ ר"מ בדוחק דיהיב לי זוזי וכו' ולפי דמשמעות המקרא משמע שיש לו חלק בארץ בגוף הקרקע להכי לית הלכתא כוותי' דר"מ ואם אין לו קרקע אינו קורא ובווידוי מעשר לא כתיב אשר נתת לי ה' רק אשר נשבע לתת לנו לכך אם הוא בכלל ישראל אף שלא יהי' בתוך חלוקת א"י מ"מ לכלל ישראל נשבע לתת להם מתוודה מי שהוא מתולדתם אף שאין לו קרקע משא"כ גר ומשוחרר שאינו בכלל ישראל אין יכול לומר ומה"ט נמי אפטרופס ושליח אינן יכולין לומר אשר נתת לי ה' כיון שאין הקרקע שלו וכן האשה ע"פ הרוב אין לה קנין בלא בעלה אף שלפעמים יש לה קרקע בירושה מ"מ כיון שרוב נשים אין להם קרקע מה"ט נמי אמרינן בש"ס דגיטין דף ט"ז ולביתך מלמד שבעל' מביא ביכור' אשתו להכי שום אשה או ספק אשה אינו קורא ובנות צלפחד יוכיחו אע"פ שנטלו חלקם בארץ אפ"ה אינם קורין מה"ט והגר אם קנה קרקע יש לו בו קנין כיון שהקב"ה נשבע לאברהם והוא אב המון גוים ונכנס תחת כנפי השכינה יכול לומ' האדמה אשר נתת לי ה' אף שאינו יכול לומר לתת לנו אפ"ה מביא וקורא כיון שיכול לומר אשר נתת לי ה' מה שאין כן נכרי דאין לו קנין בארץ אינו מביא וקורא כל זה נ"ל נכון ליישב דעת הרמב"ם וכן מדוקדק לשונו משא"כ במעשר דלא כתיב אשר נתת לי וגם לנו אינו יכול לומר ואינו מתוודה כלל ודוק היטב והוא נכון וברור כן נ"ל הקטן יעקב: