שו״ת שבות יעקב – חלק א – שאלה מב

שאלה מב אחד שעמד לקרות המגיל' ונחלש עד שלא יכול לקרות' כולה והעמידו אחר תחתיו לקרותה אי יתחיל בראש בברכותיה או יתחיל ממקום שפסק הראשון כי אין דעת האחרונים שווים בזה כדאית' במ"א סי' תרצ"ב ס"ק ב' ובא"ז ס"ק ד' על כן יורני מ"ר בזה הלכה למעשה: תשובה הנה ראיתי בדברי האחרונים וקצת דבריהם לא נ"ל וז"ל המ"א שם אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד סעי' ה' אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכות הראשון דעשה הברכה בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכן משמע במרדכי סוף מגילה בשם ר"א עכ"ל הנה בודאי מ"ש דא"צ לברך תחלה יפה כיוון וכמ"ש הרא"ש והטור ס"י תקפ"ה וז"ל ודאי בברכה שבירך הראשון כי הראשון מברך בשביל כל הצבור וא"כ ה"ה בזה משא"כ בברכות התורה והפטרה שכל אחד מברך להוצי' את עצמו והוא ברור אך מה שפסק המ"א דצריך להתחיל בראש בזה דבריו לא נ"ל ועיקר כמו שפסק גיסי הרב בסא"ז דמתחיל ממקום שפסק הראשון ואף דיסוד דבריו הוא מטעם שברכה אחרונה לא נתקנה בשביל המגיל' וזה הטעם אפשר לדחות כי הוא אינו מוסכם מכל הפוסקי' כמשמעות הטור סי' תרצ"ב במה שהשיג על בעל הדיברות וע"ש בב"י:

אלא נראה דבאמת המעיין במקור ויסוד דין זה יראה דלית מאן דחולק דאינו מתחיל רק ממקום שפסק הראשון דהא גרסינן בירושלמי בפ' אין עומדין וכתבו הרי"ף פ' בני העיר והובא בטו' א"ח סי' ק"מ וז"ל הקורא בתור' ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון דאי תימא ממקו' שפסק נמצא הראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם ואחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם ע"כ ופי' הר"ן משם ומהר"י פ' אין עומדין הובא שם בב"י סי' ק"מ וז"ל שאם יתחיל ממקום שפסק הראשון לא יצטרך לברך ברכה ראשונ' שהרי כבר בירך אותה הראשון והתחיל לקורא ונמצא שפוסקים שקרא הראשון בירך מתחלה עליהם ולא בירך בסוף נתברכו לפניהם לא נתברכו לאחריהם והפסוקים האחרים שקרא זה נתברכו לאחריהם על ידי זה האחרון ולא נתברכו לפניהם כיון שאינו מברך תחלה לפיכך מתחיל ממקו' שהתחיל הראשון כדי שיברך הוא תחלה ונמצא שנתברכו הפסוקים לפניה' ולאחריהם עכ"ל הרי מבואר להדיא דמה"ט מתחיל ממקום שהתחיל הא' מטעם שיברכו לפניהם ולאחריהם וא"כ לפי מה דפסק המ"א דהשני א"צ לברך וסגי בברכה שבירך הראשון כמבואר בשופר ס"י תקפ"ה כי הא' בירך להוציא כל הציבור ידי חובתן ויוצאין באותו ברכה א"כ מה צורך תו להתחיל ממקו' שהתחיל הראשון די אם התחיל ממקום שפסק הראשון כיון שנסתלק טעם של ירושלמי כמבואר הדין לגבי שופר בסי' תקפ"ה:

ונ"ל דזה כוונת הריב"ש סי' מ"ה הובא בב"י סי' רפ"ד לענין הפטרה וז"ל צריך להתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בס"ת ול"ד לש"ץ שנשתתק באמצע תפלה שמתחיל הב' במקום שטעה זה דהתם כבר יצאו הציבור ידי חובתן מאותן ברכות שקראו הא' משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה עכ"ל כוונת הריב"ש ג"כ כמ"ש כיון דצריך לברך לפניה ולאחריה כדאיתא בירושלמי גבי ס"ת לכך צריך להתחיל בראש ולברך כדי שלא יאמרוה הראשונים נתברכו וכו' משא"כ בתפלה וה"ה בשופר שמברך להוציא הצבור תו אין צריך לברך לפניה פעם שנית וגם המברך לאחריה מוציא את הכל ידי חובתן לית מאן דחולק כמבואר בירושלמי והסכמת הפוסקים והשתא אין צורך לדחות דברי הריב"ש כמ"ש גיסי הרב בסא"ז כי בודאי לא יחלוק הריב"ש על תלמוד ירושלמי שהוא מוסכם מגדולי פוסקים להלכה והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה: ואם יאמר האומר מה בכך שיתחיל בראש אף אתה אמור לו שהרי מאוד הקפידו חכמינו ז"ל על טרחא דציבור' ואטרוחי בכדי ל"ל וכי בחנם טרח תלמוד ירושלמי והפוסקים הטעם בס"ת שצריך לחזור ולהתחיל בראש משא"כ בתפלה שמתחיל ממקום שפסק וה"ה במגילה כנ"ל והוא שיהא הגומר בשעת ברכה שבירך הראשון כדאית' בשופר סי' תקפ"ה סעיף ג' ע"ש וכנ"ל ה"ק יעקב: סליק חלק אורח חיים ובעזר אלהים חיים: חלק יורה דעה דיני שחיטה וטריפות שאלה מג אחד שנכנס למקולין וראה שנים שוחטין שני בהמות ואמ' שראה שאחד מהם עשה שהייה בשחיטה ואינו יודע איזהו והשוחטים שותקים מה דינם של בהמות אלו: תשובה גרסינן ריש פ' שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואינו יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה ומפרש ירושלמי במה דברים אמורים שאינן מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא:

וכ"כ התוס' ריש פ' שני נזירים דצ"ל שהם שותקין שאם היו מכחישין אינו נאמן כדאמרינן בפ' האומר עד אחר בהכחשה מי מהימן עכ"ל תוספת וכן פסק הרמב"ם בספ"ט דנזירות דין י"ו וז"ל היה שני נזירים, עומדים ברשות היחיד והיה אחד מבחוץ רואה אותן ואמר ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע מי הוא וכו' במה דברים אמורים ששתקו הנזירים שניהם או נסתפק להם הדבר וכו' עד אבל אם שתק או נסתפק לו הרי זה מביא קרבן אפי' על פי עד אחד עד כאן לשון הרמב"ם הרי לכאורה נפשוט שאלתך דאף שהעד מסתפק בדבר אצל מי נעשה הדבר אם השוחטים שותקין אסרינן לשניהם מספק ואף שראיתי בתשובת בית יעקב סי' ק"נ שהניח דברי התוספ' בצ"ע דמנלן הא דלמא איירו דוקא אם מאמיני' בלבם לדברי העד ע"ש דבריו באריכות וגרם לו שנעלם ממנו מקור דברי התוספ' שהמה מהירושלמי והוא ג"כ דעת הרמב"ם אכן ראיתי גדולי פוסקים אחרים מתנבאים בסגנון אחר לכאורה וגם התוספ' עצמם נראה שסוברים כן וכאלו סותרין לדעת עצמן וכאשר ג"כ פשוט וערוך לפנינו בטי"ד וש"ע ס"י קך"ז גבי הדין אם אמר לו נתנסך יינך דאם הבעל דבר מכחישו או אינו יודע אינו נאמן ואם שתק שתיקה כה כהודאה דמיא והוא שאמר לו נתנסך יינך בפניך או שאמר לו ידעת ורגלים לדבר דאי לאו הכי לא הוי שתיקה כהודאה דהא דשותק משו' שאינו יודע וכ"כ התוספ' בקידושין פ' האומר דף ס"ה ע"ב ובגיטין דף נ"ד ובכריתות דכ"ג וכן דעת הרא"ש והמרדכי והטור והסמ"ק וסה"ת והגהו' מיימוני ורי"ו נתיב ט"ו והאגודה והא"ז וא"כ דון מינה כל שכן היכי שהעד עצמו אומר אינו יודע איזה מכם א"כ מה זו שתיקה ודאי אין זו הודא' כלל וא"כ דברי התוספ' עצמו סתורי' למ"ש בפ' ב' נזירים איברא ראיתי בשפתי כהן בס"י קך"ז ס"ק ט"ו כתב דהרבה פוסקים חולקים על דין זה מ"מ ודאי כדי המה גדולי פוסקים שכתבתי לסמוך עליהם אף גם מ"ש הש"כ שם שדעת הר"ן פ' האומר כהחולקים זה ודאי אינו דהר"ן פ' האומר האריך לסתור דעת החולקים מכמה סוגיות ושאר כל דברי הש"כ שם אינם מוכרחים אך עיקר סתירתו דדין זה הוא מדברי הרמב"ם ספ"ט דנזירות שהעתקתי בסמוך ולא הרגיש שהתוספת עצמם כתבו כן בפ' שני נזירים נמצא דדבריהם עצמו סתורים אכן אחר שעיינתי היטב ראיתי שיש להשוות דברי התוספת בענין שאין סתירה כלל בדבריהם דגם האי דר"פ שני נזירים אפשר לפרש בדרך זה שכתבו התוספ' פ' שהעד אומר אתם ידעתם שנזרקה הטומא' ביניכם ונולד לכם ספק וא"כ כשהם שותקי' נראה ששתיקתם כהודאה כאלו הם יודעים מהספק וחוששין לחומרא כל אחד מספיקו וצריכן להביאו קרבן ועל דרך זה יש לפרש לשון הירושלמי וזה כוונת הרמב"ם אם שתק או נסתפק לו פי' שהם מודי' לדברי העד שנולד להם ספק בא' מהם אבל אם אמרו הנזירים אינו יודע שאין אנו יודעין כלל מהספק א"כ מכחישים לדברי העד שאמר אתם ידעתם ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכן היכי שהעד אינו או' אתם ידעתם שתיקתם לא הוי כהודאה דהא דשותק משום שאינו יודע נמצא דאין כאן סתירה לדעת התוספת לא מדברי עצמם ולא מדברי הירושלמי והרמב"ם וכיון שכן הסכמת גדולי ראשונים ובטור וש"ע סתם כן לפסק הלכה א"כ גם בנדון דידן זכינו לדין דאם העד אומר אתם ידעתם שיש ביניכם ספק בשחיטה והם שותקי' מטריפנן מספק אבל אם לא אמר אתם ידעתם אז אפי' שתקו אין בכך כלום כנ"ל ה"ק יעקב: