שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קיח

שאלה קיח מהרב המופלא מהור"ר משה חאגיז מאמשטרדם וז"ל מעשה אירע בעירנו ק"ק קאסיל שאדם אחד נשוי ויש לו בנים עמה קדש אלמנה אחת דרך שחוק והיא קבלה ג"כ דרך שחוק כפי מה שאומרי' הם לע"ע ועל זה נעשה קבלת עדות במותב תלתא ישבו ב"ד חשוב לחקור עדים במעמד המקדש ואבי האלמנה במקום בתו וזה נוסח העדות העיד משה הכהן אחר שנגזר עליו מב"ד בת"ע בא"ל יו"ע וכו' אמר איך יום אחד לפני ערב ר"ה תע"ח נכנס לבית הקצין יאודה חיים מורילו ואח"כ כמו שעה בא הר"ר ידידי' לוצאט והי' מדבר עם האלמנ' מ' גוטלא בת יאודת הנ"ל בהליכה ע"ד לסליחות ודברים אחרים וביד ידידי' הנ"ל היה ב' טבעתים א' עם אבנים טובות וא' משער הסוס ואלמנה הנזכרת אומרה לו שיראה לה הטבעת הנ"ל וידידי' הוציא הטבעת משער הסוס ונתן באצבע קטנה של האלמנה הנ"ל ואמר לה הרי את מקודשת לי ואינו זוכר אם עוד אמר לה איזה דברים אחרים על ענין זה ומשה כהן הנזכר אמר לו אלו היתה הטבעת טובה היתה מקודשת לך להיות כאן שני עדים וידידיה השיב אינו שוה כלום שוב בא טובי' לפני ב"ד ונגזר עליו כנ"ל והגיד איך נקרא ללכת לבית יאודה חיים מורילו הנ"ל ואינו זוכר בפרט איזה יום היה ועמד שם וראה איך ידידי' לקח טבעת שער הסוס ושם באצבע קטנה של מרת גוטלא הנ"ל ואינו זוכר מה שאמר לה רק שמע שאמר מלת לך ועל הדברים האלה התחילו לצחוק עכ"ל מלה במלה ודעת הרב השואל היה לחוש לדעת האוסר:

תשובה וז"ל הנה באמת בתחלת קבלת העדות ראיתי תיוהא גדולה שקבלו הב"ד העדות שלא בפני האשה ואפשר דאף למאן דס"ל בח"מ סי' כ"ח דאם קבלו שלא בפניו בדיעבד הוי קבלה מ"מ בדיני נשים דדמי לדיני נפשות לדעת קצת פוסקים אפשר דאפי' בדיעבד לא הוי קבלה וכה"ג כתב בתשובת מהרש"ל סי' י"א ויעויין בטא"ה סי' י"א ומ"ב אף קצת תשובת אחרונים סברי דלענין קדושין מקבלין שלא בפני בעל דין דכ"ע בעל דבר נינהו לאפרושי ועיין בתשובת דברי ריבות ובלחם רב סי' כ"ג ולפי זה גם מה שאומר העד שני ששמו טובי' שאינו יודע בפרט איזה יום ואי נימא כמאן דס"ל דעדות נשים דמי לד"נ קבעי דרישה וחקירה וקי"ל בד"נ אם אמר א' מהם אינו יודע עדותו בטילה כמתני' דריש פ' היו בודקין אך לפי שראיתי בכל דברי מר ושאר תשובת גדולי רבנים שהעתיק מר מענין לענין באותו ענין שלא הרגישו כלל בדברי אלו בודאי שלא חשו לדעה זו וס"ל עיקר כדעת האומרים דדמי לדיני ממונו' ומה שלא קבלו לכתחלה עכ"פ העדות לפני האשה אפשר דהעדי' היו נחפזים ללכת למד"ה ושלחו לה ולא באה כדאי' בח"מ סי' כ"ח וישים מר עיונו בתשובת ד"ר סי' ה' ע"כ אמרתי שלא לעור' בדבר זה עוד כאשר עתה עת לקצר מחמת טרדת דיני דפסחא ובגוף הנדון ראיתי שכתב מר תוך תשובתו וז"ל שאם באמת הדברים היו מגיעין לידי מדה זו שהיינו יכולין לברר וללבן שאין כאן אלא עד אחד או ודאי היה הפתנח פתוח לפנינו להתיר' בלי ספק כי מי לא ידע בכל אלה עכ"ל ואף שבש"ע שלפני זו הגיה רמ"א להחמי' כדעת הסמ"ג בקידש בעד אחד מ"מ לא היה חושש מר לכלה כיון שהוא והיא מכחישים ואומרים שלהשטות נתכווין ועד אחד בהכחשה כה"ג לאו כלום הוא כמבואר בש"ס ובתשוב' גדולי ראשונים ואחרונים ועיין בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ט"ו ובד"ר סוף שאלה ח' בשם כמה גדולים ע"ש וכ"ש בנדון דידן דאיכא עד המסייע להם שהוא טובי' שאמר ועל הדברים האלה התחילו לצחק וגם שאר אומדנות דמוכח כאשר האריכו המתירי' בתשובותיהם ועל דא קסמיך מר להתיר אלו היה כאן עד אחד אלא שמכ"ת חשש בשני עדים וכתב וז"ל כי החסרון הזכרון לא יחשב לדבר זה כמאן דלית' ובתחלת לשונו כתב מכ"ת וז"ל כיון שנתן הוא ואמר הוא בפני עדים האחד הוא ר"מ הכהן והב' הוא הר"ר טובי' שראה איך ידידיה לקח הטבעת משער הסוס ונתן באצבע קטנה ושמע שדיב' אליה רק שאינו זוכר מה שאמר לה שאין בזה ודאי הכחשה דהא אינו אומר שלא דיבר דבר כי אם לך אלא הרי הוא אומר שאמר ודבר עמה אלא שאינו זוכר כי אם מלת לך אפשר שהיום או למחר יזכור ולא גרע דין ערוה החמורה מדין שבועה החמורה דפסקו דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר עכ"ל דמר בתוספת ביאור בדעתו הרחבה והנה לבבי לא כן ידמה כיון שהעד הב' הוא הר"ר טובי' לא אמר כלל שזוכר שדבר עמה על עסק קידושין רק שנתן לה ואמר לה מי יימר שנתן לשם קידושין או אמר ענין קידושין דלמ' במתנה או בפקדון או לשום דבר אחר נתן לה ואמר או באמת לשחוק בעלמא כאשר טענו הוא והיא והעד מסייע שהתחילה לצחוק ומ"ש מכ"ת כיון שאמר שאינו זוכר אפשר שהיום או למחר יזכור זה אינו כלום כיון שכבר הגיד בב"ד שאינו זוכר אף דאדכורי ליה בב"ד מענין קידושין כאשר אמר העד הראשון ואפ"ה לא אדכר כלל מענין קידושין שוב אינו נאמן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומ"ש מכ"ת ולא גרע דין ערוה החמורה מדין שבועה חמיר' אין זו ראיה מוכרחת דהרי שבועה חמורה ממנו דהרי בכל התורה כולה כתיב ונקה ובשבועה כתיב ולא ינקה ונפרע ממנו וממשפחתו מדברים שאין אש ומים מכלה שבועת שוא מכלה אותו כדאי' ריש פ' שבועת הדיינים ומה"ט אמרינן בש"ס עדים בצד אסתן ותאסר ולא חיישינן לבירור הדברים כל שאין הבירור לפנינו ומה"ט פסק בתשובת הרשב"א והוא בב"י סי' מ"ב ושאר גדולי פוסקים שאם עד אחד אמר שקידש בפני עד אחד שהלך למד"ה שאין חוששין לקידושין ולא חיישינן לבירור הדבר כיון דהשתא מיהו ליתנהו קמן כלשון הש"ס וכן מצאתי ראיתי בתשובת תומת ישרים סימן קפ"ז במידי קדושין שאחד אומר שאינו זוכר קידושין עד אחד לאו כלום הוא וסיים עוד באותו תשוב' וז"ל ועוד דאפי' עדות זה שאמר כמדומה לי לא הוי עדות אפי' יחזור אח"כ ויאמר נזכרתי כל עוד שאמר בפני ב"ד כמדומה לי אין חוששין עוד לו כמו שמבואר בפ' שבועת העדות עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבנו דאין כאן רק עדות עד אחד וא"כ הדין פשוט וערוך לפנינו בש"ע והרוצה להחמיר לחדש לדעת רמ"א יש להצריך גט כמ"ש מכ"ת מעשה רב תוך תשובתו דיש להחמיר בטענת השחוק אכן המיקל וסומך על המקילין בעד א' בצירוף שהוא והיא טוענין שלשחוק נתכוונו ואיכא עד המסייע עם שאר אומדנות המוכיחים לא הפסיד ויש לו על מה שיסמכו כי קשה גירושין לאסרה לכהן ובפרטות לדעת האומרים שיש חשש עגון וכפסק רמ"א כנ"ל הקטן יעקב שאלה קיט מעשה שהיה כך היה בנער אחד פנוי שהיה לו טבעת אחד שקורין רייפי"ל ואלמנה היתה רוצה לקנות טבעת זו מאת הנער וג"כ לה טבעת אחד שאינו שוה כל כך בכן נתנה טבעתה להנער והנער נתן לה טבעתו באופן שהיא תתן לו עוד זהו' א' מה ששוה טבעתו יותר מטבעתה בכן לקחה האשה הטבעת שלו ונתנה באצבעה וכאשר ראה הנער שטבעתו באצבעה אמר הוא לאנשים שבבית דרך שחוק (איך האב זיא מקדש גיוועזן מיט דעם טבעת) ואמרה האלמנה (מיינט הלבין) ואח"כ כשראתה האלמנה שבני ביתו התחילו לשחוק עליו והוא ג"כ נתחרט בדבר ונתלבן פניו התחילה היא ואמרה אני מוחל לך על דבר זה ונשאלתי אם יש לחוש לקידושין:

תשובה נ"ל פשוט דאין כאן חשש קידושין כלל כיון שהעדים וכל בני ביתו ראו וידעו שבתורת חליפין ומכירה בא הטבעת לידה והיא נתחייבת לו אחד זהו' ולא אמר לה כלל לשון קידושין רק דרך שחוק אמר אח"כ לפניה ובני בית שקדש אותה בטבעת זו ואף שהיא היתה אומרת (מיינט הלבין) שמשמעותיה שהיא רצתה בקידושין מ"מ הלא לא דבר לה לשון שמקדש אותה כלל ואין כאן קידושין וכן מוכח בש"ס דקידושין דף ס"ה האומר לאשה קדשתיך הוא אסור בקרובתיה והיא מותרת בקרוביו ומקשה שם הש"ס אי דליכא עדים אמאי אסור בקרובתיה הרי דפשוט לש"ס כל היכא דליכא עדים בשעת קידושין אפי' אם יש לה ממנו שום דבר ג"כ אינו אוסר על עצמו קרובתיה דאל"כ אמאי לא מוקי הש"ס בהכי וכ"ש בנדון שלפנינו שהעדים וכל בני בית ידעו וראו שלא דבר לה הלשון שמקדש אותה רק בתורת חליפין ומכירה בא לידה גם עתה לא אמר לה לשון שמקדש אותה דאז הי' חשש קדושין כגוונא דאמר לה כנסי זה בפקדון ואחר כך אמר לה תהא מקודשת דמבואר בש"ס ופוסקים דחוששין לקידושין משא"כ כאן שאמר שכבר קידש אותה בטבעת זו והכל יודעין ששקר דבר שלא קידש אותה כבר ועיין בב"י א"ה סי' כ"ז שכתב בשם תשובת הרב דוראן והובא בהג"ה בש"ע סימ' כ"ז סעיף ה' דצריך שיאמר לשון המוכיח להבא כגון הרי הן קידושין או קידושין יהיו ע"ש ואף שבח"מ שם ס"ק נ"א מפקפק על זה היינו באומר לשון פועל עומד הן קידושין אבל כאן אומר לשון שכבר קידש אותה בטבעת שנתן לה כבר והעדים יודעין שלא קידש אותה אין כאן חשש כלל וראיה ברורה לזה מסוגיא דש"ס דגיטין דף מ' ע"ב תנו רבנן עשיתי פלוני עבדי בן חורין וכו' נתתי שדה פלונית קנה אמר ר' יוחנן וכולן בשטר וכתב הר"ן וכי תימא בין בעבד בין בשדה אמאי לא מהני אפי' בעל פה באומר עשיתי או נתתי משום הודאות בעל דין יש לומר דכי אמר בדרך הודאה ה"נ אבל הכא בבא לשחררו או.

ליתן עכשיו בלשונות הללו ומשום דלא הוי לישנא מעליא מש"ה לא מהני אלא בשטר דאלימא מלתא דשטרי יע"ש ואיתא תו שם ת"ר האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאות בעל דין כמאה עדים דמי ע"כ וכל הסוגיא זו מוסכם מכל הפוסקים עיין ברמב"ם פ"ד מה' זכייה ובטח"מ סי' רמ"ה הרי להדיא מוכח מסוגיא זו דאם יש עדים שלא כתב ולא נתן לו דלא הוי מתנה מה שאמר כתבתי ונתתי א"כ גם בנדון זה שאמר קדשתי' כבר ועדים מעידן שלא קידש בשעת נתינה רק שנתן לה בלשון מכירה וחליפין פשיטא דאין כאן חשש קידושין ותו יש ללמוד מסוגיא זו דאם אומר בעל פה לשון עבר אפי' לפני עדים נתתי לא מהני אם לא בלשון הודאות בעל דין דמהני ובקדושין דלא הוי כלל חשש קידושין בהודאתו שקידש בלא עדים פשיטא דלא מהני לשון עבר מה שאמר שכבר קידש אותה בטבעת ויש עדים להיפך שנתן דרך חליפין ומכירה אכן בהא מודינא שאם רוצה לקדש אותה בתורת שטר וכמבואר בא"ה סי' ל"ב וכתב בשטר הרי את נתקדשת לי ונתן לה בעדים ודאי יש כאן חשש קידושין כמו במתנה כנ"ל פשוט לפי סוגיא זו וצריכא גט אבל בעל פה דלא מהני גבי מתנה אם לא דרך הודאה פשוט דלא מהני כלל בקידושין כיון שאין נותן לה עכשיו כלום ומה שנתן לה כבר העידו העדי' שנתן לה בתורת מכירה וחליפין אע"פ שנתחייבת לו אחד זהו' זה הוי כמקדשה במלוה דאינה מקודשת בפרט שאינו אומר עכשיו לשון מעליא לקידושין דלא מהני כה"ג במתנה בעל פה אם לא ע"י שטר לכן אין לפקפק כלל בנדון זה דלא הוי קידושין כלל ומ"מ ראוי לקנוס ולעונש הנער כדי שלא יהא רגיל לעשות כן לקדש בלא שידוכין ולהוציא קול קידושין על בנות ישראל נ"ל הקטן יעקב: