שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה קח

שאלה קח מפה מהמופלא כהר"ר נתן כ"ץ בן מהר"ז נר"ו על על דבר המזוזות שכתבו הסופרים ואין מניחן כדי לגול ובאמת הוא פשוט בש"ע ר"ס רפ"ח דבתחלתה ישייר כדי לגול על מה סמכו בזה: תשובה הנה באמת בש"ע בי"ד סי' רפ"ח סתם דין זה וכאש' אל העיון ראיתי שהוא מחלוקת ישנה בין הפוסקים ומקור דין זה הוא דבש"ס פ' הקומץ דף ל"ב ע"ב ועושה ריווח מלמעל' ולמטה כמל' אטבא דספר' וכתבו התו' ומן הצדדים לא פירש ושמא כיון דכורך מסופה לתחלתה צריך להתחיל כדי לגול בהיקף כעין ס"ת עכ"ל התוספ' וכ"כ הרא"ש בשינוי לשון קצת ועל זה בנוין דברי הטור והש"ע שכתב ובתחלתה ישייר כדי לגול והא דמדמי לס"ת נ"ל מטעם דאמרינן במתני' פ"ק דמגילה אין בין ספרים לתפילין ומזוזות וכו' אך אי משום הא.

אין ראיה מוכרחת דא"כ למעלה ולמטה נמי ניבעי רווח גדול כמו בס"ת אלא ודאי דהאי אין בין לאו דוקא ולהכי כתבו התוספו' והרא"ש בלשון ספק ושם בי"ד סי' רפ"ח כתב בשם סה"ת שא"צ לשייר בתחלתו כדי לגול כיון שהשם של שדי צריך להיות מבחוץ מכווין נגד ריווח שבין פרש' לפרש' ואם היה בתחלתו כדי לגול היקף יהיה השם מכוסה עכ"ל אכן בהג"ה כתב אם יעשה נקב בגוויל המקיף נגד שם של שדי יהיה טוב ונכון עכ"ל הב"י וא"כ לכאורה קשה על הב"י בש"ע ורמ"א בהג"ה שלא הגיה דבר זה שיש לעשות נקב בגליון ואולי ס"ל דדעת סה"ת שלא יעשה תקון כזה דאין דרך זה דרך כבוד ונוי לעשות נקב הוד במזוזה ודוגמא לדבר כת' בש"ע סי' ער"ה סעיף א' בהג"ה גם במרדכי הל' קטנות והלכות תפילין כתב וז"ל ומתוך כל זה אומר הר"ץ שאין נראה לו צורך להניח במזוזה ותפילין כדי היקף אחרי שאין להם עמוד וגם כי אין העם קורין בהם ואין יד הכל ממשמשין בם כמו בספרים וס"ת ועוד דמזוזה נוהגין העולם לכתוב שדי מבחוץ וא"כ על כרחיך אין שם היקף כלל עכ"ל המרדכי גם הרמב"ם ושא' גדולי פוסקים שלא כתבו רק לשייר גליון למעלה ולמטה דמשמע שמן הצדדים אין צורך להניח כלום כמשמעות סתמא דש"ס וגדולה מזו מצאתי בב"י בא"ח סי' ל"ב שמעיד עצמו על המנהג שלא נהגו לשייר במזוזה בתחלתו כדי לגול ומיישב בזה שלא יסתרו דברי הטו' הרא"ש אהדדי שבה' מזוזה כתבו שיש לשייר בתחלתו כדי לגול ובתפילין פסקו שא"צ להניח וכתב שם לתרץ בז"הל ומתוך שראה הרא"ש דבמזוזה שנתפרש בה בגמרא שיעור רווח למעלה ולמטה לא נהגו העולם להניח כלל בתחלה עכ"ל הרי דב"י בעצמו בא"ח מעיד על המנהג קדמונים בימי הרא"ש שלא הניחו גליון כלל ושכח דברי' אלו בי"ד סימן רפ"ח ואף שהב"ח שם בא"ח ראיתי שחולק אדברי ב"י בזה ומחלק בין תפילין למזוזות כיון שבתפילין גוללין בתוך קלפים חלקי' ומצופין לכך אין צריך שמירה יותר להניח כדי לגול משא"כ במזוזה ע"ש וזה ג"כ לדידן אינו דהא ג"כ יש לו שמיר' מעולה שמניחין אותו תוך שפופרת וזכוכית על השם ובר מן כל דין כיון דעיקר הדין זה להניח גליון מהצדדים נלמד מדין ס"ת דבעינן שיעור כדי לגול היקף או עמוד ומבואר להדיא ברמב"ם ריש פ"ט מהל' ספר תורה שכל השיעורי' אלו רק למצוה מן המובחר ולא לעיכובא ע"כ הנח לישראל מנהגם אם אינם נביאים וכו' כי יש להם על מה שיסמכו גדולי פוסקים וא"ת מה בכך נחמיר לכתחלה ויניח כדי לגול זה אינו דהא יש לחוש שיכסו שם של שדי ואי ינקב הגוויל יהיה גנאי כמו שכתבנו לכן שב ואל תעשה עדיף והיכי דנהוג נהוג ופוק חזי מה עמא דבר נ"ל הקטן יעקב:

קט מעשה בא לפני פה מיץ בעגל שנמצא בו קוץ תוך חלל הגוף והטרפתי אותו ונמלח צד אחד של עגל זו עם שאר בשר הרבה ומ"מ לא היה ס' נגדו והיה בדב' הפסד גדול מאוד לצורך סעודת מצוה ברית מילה ויומי תחלת תעניתם שא"א למכור הבשר כלל וגם אין מקום ליקח בשר אחר והכשרתי הבשר מטעם ספק ספיקא ספק אחד שמא לא ניקב אחד מאיברים הפנימים ואת"ל ניקב אחד מאיברים הפנימים שמא קי"ל כראבי"ה וסייעתו דס"ל דכל מליח' סגי בקליפה וכ"כ רמ"א בסי' ק"ה סעיף י"ט בהג"ה ושתי ספיקות אלו הוי בגוף אחד כיון דאין אנו באין לדון רק על מה שנמלח עם העגל והם באין שני ספיקו' כא' כמבואר בקונטרס הספיקות שלי ובש"ך סי' ק"י וספיקא דפלוגתא עדיף מספיקא דגוף המעשה כמ"ש שם במחודשי' סעיף א' וכבר מבואר בסי' צ"א דכל דבר הצריך קליפה אם עבר ובשלו בלא קליפה או שא"א לקלוף דמותר דיעבד ואף דיש מקום לומר דאין זה מקרי ספק גמור כיון דרוב הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' ס"ל דצריך במליחה ס' אם הוא שומן ואפילו בדבר שאיכא למיחש לדבר שמן והכי קי"ל כמבואר בסי' ק"ה ע"ש בב"י מ"מ במקו' הפסד גדול כזה וסעודת מצוה הורתי להקל כנ"ל הקטן יעקב: