שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה עד

שאלה עד בדבר אשה אחת שיש לה וסת קבוע אך שמקרוב נולד לה מקר' בלתי טהור שמרגשת קצת כאב ורואה תוך ימי וסתה טיפי דמים ואינן דומין לראיית וסתה ואומרת שיש לה מכה בתוך גופה ואינה יודע' שמכתה מוציא דם והורה איזה מורה להקל כיון שיש לה וסת קבוע אי טב הורה או לא:

תשובה ודאי בכל כהאי גוונא לא מהדרינן עובדא כי יש לו על מה שיסמכו ה"ה הרשב"א בתורת הבית הארוך והוציא כן מהתוס' וכ"פ רמ"א בהג"ה וכן דעת הב"ח בספרו ובתשובתו ואף שבתשוב' מהר"צ כתב בסי' מ"ו וז"ל שאף מפרשי הטור ז"ל ס"ל דלהרשב"א אף שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם בשום פעם אפ"ה תולין בה הדבר תמוה מאוד בעיני שהרי אף בכתמים הקלים שנינו בסוף פ' הרואה כתם דף נ"ח אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה הרי דלא תלינן אפי' כתם אלא במכה שהי' יכולה להגלע וא"כ היאך תיסק אדעתין למימר ברואה ממש שאף בסתם מכה שתולה בו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכו' ע"ש שהאריך בשביל זה להוציא דברי הרשב"א מפשטן ובאמת אחר העיון היטב ראיתי שאין כאן אפי' קצת תימא על הרשב"א וסייעתם ושלא להשוותם ח"ו לטועה בדבר משנה כולי האי ובאמת לא העתיק לשון משנה כצורתה כי הא לך לשון מתני' שם מעשה באשה אחת שבאתה לפני ר' עקיבא אמרה לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה היתה ביך אמרה לו הן וחיתה אמר לה שאין יכולה להגלע ולהוציא דם אמר לה הן וטהרה הרי משמע להדיא מתוך מתני' זו דמתחלה שאמר לה שמא מכה היתה ביך לא אמר לה שמא מכה יש בך שהדם שותת ממנה אלא ודאי כל שיש בה מכה תולה בה כתם אלא כשאמר' שחיתה המכה אח"כ הוצרך לשאול לה שמא יכולה להתגלע וכן מבואר להדיא מלשון הטור בסי' ק"צ והובא שם בש"ע סעי' י"ח ע"ש ותו דהא התם מיירי במכה שבגופה במקום גלוי מבחוץ שיכולה לראות אם יצא מהם דם וכהא דתניא התם היתה לה מכה בצוארה שתוכל לתלות תולה וכו' ומשום הכי בעינן דיכול להתגלע ולהוציא מהם דם דאל"כ אם היתה בה דם היינו רואין כיון שהוא מבחוץ במקום גלוי משא"כ במכה שבתוך גופה אינה צריכה לידע שמוציאה דם ולכאורה היה נראה ג"כ קצת ראיה לדבר ממתני' דריש פ' התינוקת דבפי' אומרים עד שתחיה המכה מדלא קאמר עד שתפסוק דם המכה מכלל אף שלא ידע שהמכה מוציאה דם עדיין מ"מ כל שלא חיתה תלינן בה ואף דלא קי"ל הלכה כב"ה דהא רק קי"ל בועל בעילת מצוה ופורש התם טעמא אחרינא אית ביה וכמו שהאריך הרא"ש שם והרשב"א והוא רק מנהג חומרא בעלמא אבל היכא דלא שייכא טעמים הללו היה נראה להקל היכא דאיכא מכה אף שאין יודעין שמוציאה דם איברא משום הא לא אריא דשאני מכת דם בתולים שהכל יודעין שדרכה להוציאה דם כל שלא חיתה המכה ועוד י"ל דאתי לאשמועינן כל שחית' המכה אף שיכולה להתגלע ולהוציא דם לא תלינן להקל נמי דכתמים דלעיל מ"מ עכ"פ לא קשה מידי אדברי הרשב"א כמו שכתבנו גם מה שמדחיק שם בתשובת מהר"צ הנ"ל ליישב קושית הרא"ש ומהר"ם מלובלין בהני תרי עובדא דמייתי התם במעש' באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וכו' תטיל למים ולע"ד נראה דמעיקרא לא קשה מידי כי התם דאשה לא היה לה וסת כלל באותה פעם כי היתה בחזקת מעוברת ולבסוף הפיל' כמין קליפות הללו לכן דקדק הש"ס וקאמר לשון מפלת ומש"ה טמאוהו אם נימוחו כי אין פתיחת הקבר בלא דם משא"כ באשה שרואה דרך ראיה שלא בשעת וסתה אם יש לה מכה תולין במכתה לכל חד מהפוסקים כדאית ליה עוד ראיתי בתוך אותו תשובה הנ"ל שמודד במדה גדושה להקל בכתם שנמצא אחר שנתייבש אדום בקצותיו בלי ראיה כלל והשיג על הב"ח ודבריו אינם מוכרחים להקל נגד הב"ח גם מדברי הש"ך והט"ז סי' קפ"ח מבואר כן אלא שסברי שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לו להורות כשבא לפניו לח דאיתחזק ריעותא לא מחזקינן ולא שכיח שישתנה אבל אם אירע שנשתנה יש לטמאו' וכן משמע להדיא מסוגיא דש"ס סוף פ' כל היד כיון דחדא דהדר נשתנה אמר האי טמא יע"ש הרי שלא כדבריו שכתבו להקל מטעם שבהתחברו אל הפשתן וכדומה ישתנה וכו' ע"ש ומה שהביא שם ראי' מהאי דיש מותרות אין ענין כלל לנדון זה דהתם חיישינן שתתגנה על בעלה משא"כ בנדון זה שעשאה על פי הוראת חכם והרי הש"ך והט"ז הביאו ראיה ברורה לדבריהם מהאי דבני מעיים בסי' נ"ד דאין צריך לשלקן לראותן אם ישתנה ואם נשתנו דטריפה ולא אמרינן אולי יאכל העוף ע"פ הוראת חכם שהורה קודם שנתבשלו הבני מעים ואחר כך כשיתבשלו ישתנה המעים נמצא שיאכל איסו' למפרע אלא ודאי דכל שעשה בתמימות ע"פ הוראת חכם לא חיישינן שיבא תקלה על ידו במילתא דלא שכיח משא"כ התם במידי דשכיח חיישינן לשמא תתגנה על בעלה כלל הדבר מי שרוצה להקל נגד גדולי אחרונים כאלו עליו מוטל להביא ראיות ברורות לדבריו לדחות דבריהם גם מה שהשיג עלי על מה שכתבתי בספר שבות יעקב כבר נשמרתי מקושיא זו בספרי שבות יעקב חלק ראשון בלוח הטעות דף י"ב ריש ע"ד שכבר הקשה לי גדול אחד כה"ג והשבתי לו דלק"מ דבשעת תשמיש אין כאן הרגשה כלל וכדאי' להדיא בנדה דף נ"ו ע"ב ע"ש ולענין גוף הנדון שלפנינו חלילה לי להקל להורת לכתחלה במקום שגדולי ראשונים ואחרונים מחמירין גם בתשובת צ"צ כתב דאין להורות להקל בכה"ג וכה"ג מבואר תוך תשובתי חלק ראשון סי' ס"ו אך אי הורה המורה לא מהדרינן ובפרטות שבנדון דידן אין דם ראייתה שוה לדם האשה ויכולין לסמוך בזה על האשה כמו שכתבתי שם בתשובתי סי' ס"ז וכה"ג כתב מהר"צ שם סי' נ"ו ואף הרוצה להחמיר לא יחמיר יותר ממה שכתב הט"ז דבעינן שיודעין שדרך מכה כזו להוציא דם סגי וכן היכא דאיכא שעת הדחק שאשה אינה יכולה לטהר עצמה כלל לבעלה מכח ראיות כאלו ועסקה זמן מה ברפואת ולא הועילו לה כדאי הוא הרשב"א וסייעתו לסמוך עליו בשעת הדחק ואפשר דגם החולקים עליו מודים בכה"ג שהרי מה"ט כולם הקילו ברואת דם מחמת תשמיש כדי שלא לאסרה על בעלה וא"כ ה"ה בנדון שלפנינו נ"ל הקטן יעקב שאלה עה מהרב המופלא אב"ד מראטרדם מהר"ש נר"ו וז"ל ע"ד אשה זקנה שפסקה מלראות שנתקלקלה חדרי בטנה ויש לה מכה באותו מקום והיא מרגשת המכה והיא כמו חצי אגרוף ולפעמים נופלת המכה למטה יותר מהרגיל להיות ואז אינה יכולה להלוך כדרכה כמו בעלי שבירה שאינן יכולין לילך בלא חגורה אף אשה זו צריכה פתילה עגולה עשויה משעוה שתהא תחובה תמיד באותו מקום שלא תפול המכה למטה ואם תלך איזה זמן מה בלתי פתילה זו אזי המכה הנזכרת תפול למטה ואי אפשר לאשה לילך אמנם אינה מרגשת כאב ויסורין אין לה גם אינה יכולה לומר שהמכה ודאי אינה מוציאה דם ואשה זו אי אפשר לטהר לבעלה מחמת כתמים שנמצאים תמיד במראה אדמומית או בשעת הבדיקה מוצאת קצת מראה אדמומית תוך מראה לבן ושאלתי לגדול א' והשיב לי וז"ל ואף בכתמים אין בנו כח לטהר אשה זו לבעלה ומה נמלצו אמרי פי יושר דברי פי חכם חן הוא הגאון המופלא הרב החסיד מהר"ש אבוהב בתשובה סי' ק"ע וז"ל עמדתי ואתבונן על אודות האשה שלקתה בחדרי בטנה וכו' ברפיון קשרי האם ויציאתה לחוץ ומידי צאתה תזיע כמו טפת דם וכיון שכפי' הצעת המעש' לא נמצא המכה באם עצמ' וכו' איני רואה טעם מספיק להתירה לבעלה מפני שהדברים נראם שהדם בא מחמת מקור הרפיון ההוא שמתפשט בגידין ובוורדין וחולשת כוחם להחזיק בתוכם אותם הליחות והמותרת דם ולא יגרע מפני זה איסור משום דם נידות שהרי מן המקור הוא בא ומעיין אחד הוא וכו' הנה כי כן לפע"ד ראוי להחמיר ולאסור עכ"ל:

והוא נדון שלפנינו ואותה בליטה אין שם מכה עליו אלא הוא האם עצמו שסמיכת רפיון נראה כעין בליטה ונופלת למטה ויוצאת חוץ באופן שהאשה הזאת אסורה לבעלה עכ"ל הגדול המשיב ומ"מ עדיין הדבר מסופק אצלי מפני דברי הט"ז סימן רפ"ח ס"ק ה' ובתשובת צ"צ שאלה פ"ו ויורנו אדוני איזה דרך נלך:

תשובה אף שאין דעתי דעת הפעוטת מכרעת להלכה ולמעשה קובעת ומ"מ להפצרת השואל לא אמנע מלחות דעתי בקצרה הנה מתחלה הייתי משתומם על המראה מה שהעתיק בשם תשובת דבר שמואל והוא לכאורה נגד משמעות הסוגיא והפוסקים ראשונים ואחרונים והוא מדברי מהר"ש משאנץ שעשה מעשה רב באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות היה נופל לה בבית החצון ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותה חתיכות היו בבית החצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה להיות רואת כך ואחר זה נמשכו כל הפוסקים וכ"פ הב"י וד"מ יע"ש בסי' קפ"ח סעיף ג' בש"ע ובהג"ה ע"ש וכבר האריך על זה בתשובת מהר"מ מלובלין סי' קי"א להוכיח כן מכמה סוגיות איברא כאשר שמתי עיונא בגוף תשובת דבר שמואל סי' ק"ע וראיתי שהגדול הנ"ל לא העתיק דבריו כראוי לכן כתב מה שכתב כי שם כתב בזה הל' זה לה ימים רבים של צער ברפיון קשרי האם שלה ויציאתה לחוץ ומידי צאתה תזיע כמו דם וכיון שכפי הצעת המעשה לא נמצא המכה באם עצמה כדי לתלות הדם בה ולא דמיא לדין נעקר המקור המובא בגמרא ובפוסקים ז"ל איני רואה וכו' עכ"ל הרי דהוא עצמו מרגיש בדבר זה ומודה בנעקר המקור להתיר כהסכמת הפוסקים אלא שבנדון שלפניו לא היתה השאלה בנעקר המקור רק רפיון קשרי רחם והאם שלה וע"י כן כשיוצאת לחוץ רואת דם בהא מצדד להחמיר אבל בנעקר האם ממש כולי עלמא מודו דיש להקל וכפסק הש"ע וכן פסק בדבר שמואל עצמו להדיא בסי' פ"ז להקל בכה"ג ואם יאמר האומר מאן מוכיח ומי מפיס לומר שנעקר המקור ממש הלא יכולין לתלות שבא רק מרפיון המקור ולא נעקר ממש זה אינו דדבר קל הוא לעמוד על הדבר ולבדוק אותה ע"י נשים בקיאות המילדות שרואים אם נעקר מקור שלה לפעמים מכח חבלי לידה וקורין אותה בלשונינו פארפ"ל שהוא עקירת המקור ממש ואפילו על אחת ישראלית ואחת עובדת ככבים נאמנים על כה"ג כמ"ש בתשובתי חלק ראשון סי' ס"ה יע"ש וכן בא מעשה כזו כמה פעמים לידנו והכשרנו כי ודאי מכה כזאת מוציאת דם וכמסקנת הט"ז בסי' ק"פ סס"ק יו"ד ואף שגם הלום ראיתי בתשובה למהר"צ שהחמיר בזה בסי' מ"ו נגד אחרונים והביא ראיות על זה מסוגיא הש"ס אבל כבר ישבתי כל הסוגית בזה כאשר נתבאר היטב בתשובה שלפני זה ומ"ש מכ"ת שאינה מרגשת כאב הלא אין לך כאב גדול מזה דכשנופלת למטה אינה יכולה להלוך וכבר אמרו חז"ל בפ"ז דאהלות משנה ד' משנפתח הקבר אין פנאי להלוך הרי דזו קישוי וכאב גדול וכ"ש כפי שנתברר מתוך השואל שאשה זאת כבר פסק' מלראות פשיטא שיש להקל וכמ"ש שם בתשובת דבר שמואל סי' פ"ו להדיא ועיין בתשובתי חלק ראשון סימן ס"ח דיותר יש להקל בזקנה שפסקה מאשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה ובצירוף שזו האשה אירע לה מקרה זה כמה שנים ואין רפואה למכתה ותהיה אסורה לבעלה אסורא דלעלם דאין להחמיר ומקרוב נדפס פני יהושע בי"ד סימן ו' מיקל ג"כ בנדון כזה מהאי דר"ש משאנץ ע"ש וכן נ"ל הקטן יעקב: