שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה יז

שאלה יז בח"ה של פסח מלחו על סעוד' ברית מילה בשר הרב' עם תרנגול' ושכחו בשני תרנגולים הזפק במליחה ואח"כ מצאו בתרנוגלים זפק של אחד מהם ובתוכו מצאו כמו סובין וזפק אחד זרקו לאיבוד בלא בדיקה מה דינו של בשר והתרנגולים עוד באתי לשאול למעשה מה שכת' מ"ו בתשובתו שבות יעק' בחלק ראשון סי' כ"א בכלי שנפגם לאחר שני חדשים להקל אם יש לסמוך על זה למעשה כי מסוף דבריו שם משמע שיש קצת לחהמיר לפי שלא מצא לאחד מן האחרונים לחלק בכך:

תשובה על דבר הזפק שמצאו בתוכו סובין ונמלח עם שאר בשר הנה אם נמצא חטה בזפק מבואר הדין בש"ע סי' תס"ז סעיף י"ד ובספרי חק יעק' שם העליתי להלכה בס"ק מ"ח דאפי' היא מבוקעת יש להתיר הכל לשהות עד אחר פסח רק מקום שנמצא יקלוף ובנמצא תוך הציר הוי כמבושל ואסור אף בתשובת מהר"צ סי' פ"ו פסק בחטה שנמצא בתרנגוצת בתבשיל יכפה עלי' כלי עד מוצאי י"ט ואכלו רק שורף החטה ובאמת בטור וש"ע סי' תס"ז סעיף יו"ד מבואר דדוקא בי"ט אחרון של פסח יש לנהוג כן משא"כ מקודם יש לאסור הכל וכן מבואר בריש ס"ס תמ"ז בש"ע בהג"ה אף שכתבתי שם צדדים להקל מ"מ לא מלאני לבי להקל כגד הסכמות הראשונים ואחרונים ואין להקל במה שנתפשט המנהג לאסור וכמו שהארכתי בספרי חק יעקב סי' תמ"ז סעיף קטן ב' ע"ש דברי באורך וכל זה בחטה אבל בסובין ומורסין שנמצא תוך הזפק אף שמבואר בספרי סי' תנ"ד דסובין ומורסין מחמיץ מפני קמח שבה מ"מ הא מבואר בסי' תס"ז בא"ח ובי"ד ס"ס פ"ג דלהרבה פוסקים אפי' בחטה שלימה הוי כמעוכל וכ"ש בקמח וסובין שהוא קל להתעכל כ"ע מודו דהוי כמעוכל ושרוף ועיין בספרי חק יעקב סי' תס"ז ס"ק ל"ט ובספרי מנחת יעקב כלל ט' סעי' קטן ט' בשאר כל השנה אם נמלח הזפק עם המאכל מה דינו ע"ש ועכ"פ נ"ל די בזה להשהו' התרנגולת עד אחר פסח ולהתיר השאר מיד בפרט במקום הפסד מרוב' וסעודת מצוה ומניעת שמחת י"ט ועל דבר הזפק השני שהשליכו מחזוקי אסורא לא מחזקינן אף גם איכא ספק ספיקא דלמא לא היה שם במאכל שום חמץ ואת"ל היה שם דלמא נתעכל ועל דבר מה ששאלת אם יש לסמוך מה שכתבתי בתשובתי להקל בפסח בכלי שנפגם אחר שני חדשים לשימושו דע שבתשובות מהר"צ ראיתי בסי' ע"ה שירד ג"כ לחילוק זה שכתבתי שם בתשובה ועיקר ראייתו מיי"כ ומשם באמת לע"ד אין ראיה כל כך כמ"ש שם בתשובה ובלוח הטעות דבליעת צונן הוא על כן אמרינן דאחר שנתיישן שנים עשר חדש כלה הליחות מהכלי ומהשמרים וחרצנים יע"ש וכן מהתולעים ג"כ אין ראיה כמ"ש שם אך העיקר ראייתי הוא מהאי דחביו' יין שדבקו נסריו בבצק דאיכא ממשות בעין וכמו שהארכתי שם בתשובת אף שבתשוב' הר"צ דוחה ראיה זו דכבוש אינו כמבושל ממש וראיה מהני מאני דקוניא דמפליגינן בין יי"נ דתשמישו בצונן כבר נשמטתי בזה והובא בלוח הטעו' שלי שם וז"ל אפי' בכבוש במאכל הרך דלכ"ע הוי כמבושל גמור ועיין במנחת יעק' שלי כלל ג' ס"ק ד' ע"כ וא"כ אין לדמות זה לכבוש בכלי הקשה וגם ל' הרשב"א שכת' ודוקא אם לא נפסד לגמרי וכו' מבואר להדיא דכה"ג יש להקל כמ"ש שם בתשובה לכן נ"ל להורות כן להלכה ולמעשה הק' יעקב: