שו״ת שבות יעקב – חלק ב – שאלה יא

שאלה יא באחד שאירע לו אבילות ביום א' שהוא ח' לחדש ולא קידש הלבנה במוצאי שבת עם הציבו' מאיזה סיבה איך ינהוג עצמו בקידוש לבנה:

תשובה אף דלכאורה נראה שאין מקדשין הלבנה אלא כשהוא בשמחה כמבואר בא"ח סימן תכ"ו ומהאי טעמא היה נ"ל לומר הטעם דנשים פטורות ממצוה זו ואין מקיימין אותה כלל אף ע"ג דהן מקיימין כל מצות עשה שזמן גרמה ועיין בשל"ה שכתב הטעם לפי שהן היו הגרם פגם לבנה ולפי זה י"ל הטעם כפשוטה כדאיתא בעירובין דף ק' עשרה קללות נתקללה חוה עטופה כאבל לכך אין מקדשין הלבנה ומה"ט י"ל ג"כ הא דאיתא בש"ס גבי מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיח' בידה חכמים ונדחקו רש"י ותוספ' שם דמהיכי תיתי למחות ולפ"ז י"ל דהא קמ"ל דלא תימא שיש למחות בידה כיון שהיא עטופה כאבל לא תניח תפילין ואף ע"ג דכל ימי אבילות חוץ מיום ראשון מניחין תפילין מ"מ מבעי ליתובי דעתו כדאית' בי"ד סי' שפ"ח גם בשעת הבכי לא יניח תפילין ונשים דבשעת התפילה דמעתה מצויה וגם אינה יודעת ליזהר ביתובי דעתה (כמ"ש התוספ' שם בעירובין דף צ"ו ע"א ע"ש) א"כ י"ל דכל זה בנשי' שאינה מצויה על קידוש לבנה כיון שהוא מצות שזמן גרמה משא"כ באכשי' לבטלם ממצות שנצטוו ודאי דאין לבטלם וכן פסק בתשובת שער אפרים סי' צ"ה שיש לקדש הלבנ' אף בימי אבלו אבל מתוך לשון השואל שם מבוא' דוקא אם כשכלה ימי אבילות כבר עבר זמן שאין יכול לקד' אבל לא כשיש עוד זמן לקדש אפשר דיכול להמתין אכן במ"א סימן תכ"ו כתב דאם אחר ימי אבילות הוא יותר מיו"ד בחדש יש לקדש הלבנה בתוך ימי אבלו ולמד כן מדברי תרומת הדשן שפסק כן לענין להמתין עד מוצאי שבת אכן באמ' בדרכי משה שם מבואר להדיא דבט' באב שיש להמתין עד מוצאי שבת נחמו אם ט"ב חל בחמישי בשבת אף שמוצאי שבת הוא ליל י"ב בחדש א"כ ה"ה וכ"ש בנדון שלפנינו שהוא אבילות חדשה אין לקדש הלבנה עד אחר שלשה לבכי שהוא ליל י"ב בחדש אליבא דכ"ע אבל במוצאי ט"ב נוהגין לקדשו אם אין מפסיקין כהסכמת אחרונים ומ"מ מנהגי' לטעום מידי מקודם נ"ל הקטן יעקב:

שאלה יב על מה סומכין העולם שמולחין אורקס חיין בשב' דהוי לכאורה כמעבד דאסור וכ"כ המ"א בסימ' שכ"א ס"ק ז' דאסור:

תשובה הנה בודאי ראוי לצדד על מנהגי' של ישראל ובפרט שראיתי גדולים נהגו בה היתר ואעתיק תחילה לשון המגן אברהם שכתב וזה לשונו ונ"ל דה"ה דאסור למלוח אורקס חיים דהא רגילין לעשות מהן כבשים ועוד המליח' מועלת בהם והוי כצנון וה"ה כל כיוצא בזה עכ"ל ולי נראה טעם מנהגן של ישראל הוא פשיטא לדעת הרמב"ם מפני שנראה ככובש כבשים ומש"ה ביצה מותר למלוח שאין דרכן לכבוש א"כ גם חתיכת אורקס קלופים אין דרכם לכבוש רק כובשין אותם כשהם שלימין עם קליפתן ואף לדעת רשי' נראה ג"כ דאין איסור דהא גרסינן בשבת דף ק"ח ע"ב תני רבי יהודא בר חביבא אין מולחין צנון וביצה בשבה (פרשי' שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תקון) רב חזקיה משמיה דאביי אמר צנון אסור וביצה מותרת ופסקו הפוסקים הלכתא כחזקי' וצ"ל הטעם דחזקי' דשרי בביצה הלא גם ביצה מתוקן ע"י מלח ומה"ט אוסר ר' יהודא גם בביצ' ודוחק לומר דפליג במציאות אי מלח מתקן ביצה או לא ותו דא"כ איך פסקינן כחזקי' הא לפנינו דמלח מתקן הביצה ואי אפשר לאכול תפל מבלי מלח אלא פשוט צ"ל דדעת רשי' אליבא דחזקי' דהמלח לאו מקרי תקון שאסור בשבת אלא היכא שמשנה טעמא כגון צנון שחורפא לא מעלי וע"י מלח נעשה מתוקן גמור ונשתנה חורפא וכן כל דברים מרורי' שנעש' מתוקנים ע"י מלח משא"כ ביצה שאין לו חורפא או מרירות רק שמולחין כמו שמולחין כל דברים שאוכלים עם מלח לא מקרי עבוד לכן הביצה מותר א"כ ה"ה באוגרק"ס קלופים וכיוצא בו וזה כוונת הש"ס שם בהא דאמר רב נחמן מריש הוי מלחכא פוגלא וכו' דאמר שמואל חורפי מעלי ע"ש גם הט"ז בסי' שכ"א ס"ק א' וס"ק ה' כתב דלדעת רש"י אין לאסור במליחה אא"כ דבר חריף או מר שמשנה טעמו עכ"ל הרי להדיא כמו שכתבתי ואף שראיתי בתשובת פנים מאירות סי' ט"ז שהשיג מאוד על הט"ז בזה וכתב דלא במשנה טבעם וטעמם תליא מלתא אלא בתיקונם תליא מלתא וכן מוכח מפרשי' שפירש דמלח מעבדן ונעשין קשין והוי תיקונם משמע דעיקר הטעם הוא לפרשי' משום תקונם ע"ש דבריו באורך ובאמת לא דק בזה שמה שמפרשי' כן היינו אליבא דר' יהודה משא"כ אליבא דחזקיה דהלכתא כוותיה נ"ל הטעם כדעת הט"ז וכמ"ש ומ"מ להניחם זמן הרבה נראה דאסור כמו בבשר גם הט"ז אוסר בשלאט"ן למלוח אותו ולשהות זמן הרבה א"כ ה"ה באוגרק"ס כי נראה מדברי הש"ע שחושש לדעת שניהם להחמיר כרש"י והרמב"ם ובשוהה זמן הרבה אסור לדעת הרמב"ם דהוי ככובש כבשים ואולי גם המ"א דאוסר היינו כששוהן אותם זמן מרובה או כשמולחין אותם עם קליפתן שהם מרים ועל ידי המליחה ממתקים אותם שיכולין לאוכלן ואם נותן עליו מעט שמן מותר כדאיתא שם במתני' וכ"כ המ"א הנלע"ד כתבתי הקטן יעקב: