שו״ת שאגת אריה – החדשות – שאלה ג, קטע 2

וזה נראה לי ראיה נכונה לדעת הרי"ף וסיעתו יותר מכל הראיות המבוארים בדברי הקדמונים לשיטתם ז"ל מכל מקום כיון שמספקי עלינו חבל (הראשונים) שהשיגו על הרי"ף וסיעתו וסבירא ליה דלדידן דקי"ל כר"א בע"ח לחוד לא סגי ל"מ דלא הוי גיטא לאנסובי לעלמא אלא אפילו ריח הגט אין בו ואע"ג דבלאו הכי מבעי לן (לחוש לכל) הסברות ובע"ח לחוד אסורה לאינסובי לעלמא לחוש לסברת החולקים על הרי"ף וסיעתו ואם מת אסורה לכהן לחוש לסברת הרי"ף וסיעתו מ"מ נ"מ אם עבר כהן ונסב (להאי איתתא) דאיתגרשה בע"ח בלא ע"מ אחר מיתת המגרש וילדה בן מן הכהן דאי אמרת דהחולקין על הרי"ף ס"ל דע"ח לחוד לא מהני לדידן דקי"ל כר"א מ"מ ריח הגט מיהו הוה א"כ הולד אם זכר הוא (חלל הוא) לכו"ע ומותר לטמא למתים ולישא נשים הפסולות לכהונה דהא ריח הגט משוי להולד חלל גמור כמש"כ בסי' שלפני זה אבל לפי מ"ש דלהתולקים על הרי"ף וסיעתו אפילו ריח הגט אין בו אם עבר כהן ונסב לה לאחר מיתת המגרש וילדה ממנה זכר לא הוי חלל לדידהו ז"ל ולדידן דמספקא לן הוה ליה ספק חלל ואינו מטמא למתים ואסור לישא נשים הפסולות לכהונה ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל ודינו כדתנן סוף פי"א מס' יבמות גבי מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן ט' לראשון אם בן ז' לאחרון זהו מה שנראה לי בזה ולפנינו יתבאר טעמו של דבר באר היטב בס"ד: