שו״ת שאגת אריה – החדשות – סימן ז וכמה שיעור השרשה, קטע 2

ודע דבשו"ע יו"ד (סי' של"א) כתב בזמן הזה אפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אין חיוב תרומות ומעשרות מן התורה אלא מדבריהם מפני שנאמר כי תבואו ומשמע ביאת כולכם ולא ביאת מקצתן כמו שהיתה בימי עזרא ויש חולקין וסבירא להו דחייבין עכשיו בארץ ישראל בתרומות ומעשרות מדאורייתא אך לא נהגו כן וכתב (על זה) הט"ז דעת הטור שכתב על הרמב"ם דסבירא ליה גבי תרומה נמי דרשינן ביאת כולכם דווקא דזה אינו דדוקא גבי חלה אמרינן כן דגבה כתיב בבואכם ואינו יודע מה קושיא דהא דדרשינן כן בפ"ב דכתובות גבי חלה הא אמרינן התם בלשון זה אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן דכתיב בבואכם בביאת כולכם וכיון דלמ"ד תרומה דאורייתא אנו מוכרחים לחלק בזה בין תרומה לחלה ואמרינן דדוקא גבי חלה הקפידה תורה על ביאת כולכם ממילא למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן כדקי"ל להלכה הוה תרומה וחלה שוין בזה וצ"ע על הטור בזה ע"כ. ואני תמה איך טעה בדבר פשוט כזה הא מאי דאמרינן בפ"ב דכתובות למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא או דרבנן היינו (פלוגתא) אם קדושה שני' של עזרא קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא או לא קידשה לעתיד לבוא וזה מבואר להדי' שם בפרק יוצא דופן דאמר קסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן ופריך וכי סבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן והתניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם ואמר ר' יוחנן מאן תנא סדר עולם ר' יוסי ומשני ר' יוסי תני לה ולא סבר לה ורוצה הגמרא שם להוכיח מדאשכחן דסבר ר' יוסי חלה דרבנן ה"ה נמי תרומה דרבנן בזה"ז ודחי דלמא אע"ג דתרומה דאורייתא חלה בזה"ז דרבנן מטעמא דלאו כולהו סליק וכדאהדר רב הונא בריה דרב יהושע והרי הרמב"ם פסק בפ"ק דהלכות תרומות כמ"ד קדושה שניה דעזרא קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא אלא שפוטר מדאורייתא מן תרומה בזה"ז משום דלאו כולהו סליק ולטעם זה אפילו בימי עזרא וכל ימי בית שני היו פטורין מן התורה מן התרומה כמו מן החלה והא ליתא דדווקא על חלה הקפידה תורה בביאת כולכם ואפילו בימי עזרא היה פטורין מן החלה מן התורה אבל בתרומה היו חייבים מן התורה לכולה עלמא בימי עזרא דתרומה לא תליא מידי בביאת כולהו ומאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן היינו דוקא לאחר חורבן בית שני משום דסבירא ליה לא קידשה לעתיד לבוא והרי בהדיא אמרינן שם אפילו למאן דאמר חלה בזמה"ז לאו דאורייתא מטעמא דלא כולהו סליק מ"מ סבירא ליה להאי מאן דאמר דתרומה דאורייתא ואפילו למ"ד דתרומה בזמן הזה דרבנן ע"כ וודאי אינו מטעם דלאו כולהו סליק דאם כן אפילו בימי עזרא פטורים אלא משום דקדושת עזרא קידשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא הוא דסבירא ליה דתרומה בזמן דרבנן ולאחר חורבן הבית דווקא ותדע דאם לא כן למה לי' לשנויי אהא דפריך ר' יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן מהא דסדר עולם קדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם דר' יוסי תנא לה ולא סבר לה מאי קושיא דאע"ג דירושה שלישית אין להם וקדושת עזרא קדשה לעתיד לבוא מ"מ תרומה בזמן דרבנן משום דלאו כולהו סלקא אלא ע"כ ש"מ דגבי תרומה לא שייך האי טעמא דלאו כולהו סלקא אלא גבי חלה לחוד וטעמא דמ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן היינו משום דלא קידשה לעתיד לבוא וזה וודאי קושיא עצומה על הרמב"ם וכן בטור בהדיא שכתב כמה שכתבתי וכתב הרמב"ם שאינו אלא מדרבנן שאפילו בימי עזרא לא היה דאורייתא כיון שלא עלו כולם ולא היה כל יושביה עליה ונראה לי דלא שייך האי טעמא אלא גבי חלה דכתיב בה בבואכם ודרשינן מינה בביאת כולכם אבל לענין תרומות ומעשרות לא בענין שיהא כל יושביה עלי' ומ"מ איכא למ"ד דהאידנא אינו אלא מדרבנן שבטלה קדושת הארץ משגלה ממנה אבל ר"י פירש שהם דאורייתא דקדושה שניה שקדשה בימי עזרא לא בטלה ע"כ הרי מפרש להדיא להרמב"ם אפילו בימי עזרא לא היה תרומות ומעשרות נוהג בארץ ישראל אלא מדברי סופרים ולמאן דאמר קדושה שניה לא קידשה לעתיד לבוא כתב משגלו אינו אלא מדרבנן ולפירש ר"ל אפילו משגלו נוהג מן התורה דקדושה שניה של עזרא לא בטלה וקידשה נמי לעתיד לבוא ושלש מחלוקת בדבר וכבר הקשיתי קושי' עצומה על הרמב"ם מהא דפרק יוצא דופן והבית יוסף כתב יש קצת הוכחה לדבריו מדאמרינן בפ' הפועלים (פ"ז) דשבע, שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא במעשר והשתא איכא למימר ומה אם בזמן שנתחייבו בחלה לא נתחייבו במעשר בזמן שלא נתחייבו בחלה אינה דין שלא נתחייבו במעשר ע"כ וקשה לי הא דברים אילו מבוארים בפ"ב דכתובות ובפ' יוצא דופן להדיא לרבנן דבי רב ורב הונא פליג עליה והוא סבירא ליה דאע"ג דחלה בזמן הזה דרבנן משום דלא כולה סליק בימי עזרא מ"מ תרומה דאורייתא דלא ילפינן לה משבע שנים שכיבשה. ועוד איך שכח סוגי' זו במקומה בפ"ב דכתובות ובפ' יוצא דופן וממרחק יביא לחמו בפרק הפועלים ויתר דבריו שכ' שם אינם מעלים ואינם מורידין ואין בהם דבר נכון להציל את הרמב"ם ממשיגיו כאשר יראה הרואה. וראיתי להרמב"ם בפ' ך' מהלכות איסורי ביאה שכתב חלה בזמן הזה ואפילו בארץ ישראל אינה של תורה שנאמר בבואכם אל הארץ ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם וכשעלו בימי עזרא לא עלו כולם וכן תרומה בזמן הזה של דברי סופרים ולפיכך אוכלים אותה הכהנים שבזמננו שהן בחזקה ע"כ הדבר ברור שלטעמי' אזיל וסבירא ליה תרומה נמי בביאת כולכם תלוי ולא בביאת מקצתכם כמו גבי חלה אבל לא משום דקדושת שני' של עזרא לא קידשה לעתיד לבוא דוודאי סבירא ליה דקידשה לעתיד לבוא וכדאמרינן כתב עליו הראב"ד אף בזמנינו אין כהן אוכל תרומה אלא תרומת חוץ לארץ וכהן קטן אבל תרומת הארץ לא. דסבירא לן כר' יוחנן אליבא דר' יוסי דאמר ירושה שלישית אין להם ע"כ איהו גם כן לטעמי' אזיל שבפ"ק דהלכות תרומות השיג על הרמב"ם דלמד תרומה מחלה שאינה נוהג אלא בביאת כולכם ואיהו ז"ל סבירא ליה דלא אמרינן הכי אלא גבי חלה אבל בתרומה אין צריך ביאת כולכם. וכן דעת הטור וה"ה שם כתב על דברי הרמב"ם מחלוקת ר' יוסי ורבנן ביבמות פ' הערל (דף פ"ב) ובשאר מקומות ורבנן סבירא ליה דתרומה בזמן הזה דרבנן ושם בפ' הערל נחלקו ר"ל ור' יוחנן וס"ל כר' יוסי דעת רבינו דאע"ג דר"ל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן הני מילי במאי דפליגי אליבא דנפשייהו אבל במאי דפסקי הלכתא בפלוגתא דתנאי, כיון דר"ל סבירא ליה כרבנן וקיים לן דיחיד ורבים הלכה כרבים הלכה כרבנן ע"כ. סבר ה"ה דהיינו טעמא דפסק הרמב"ם דתרומה בזמן הזה דרבנן משום דלא קיימא לן כר' יוסי דאמר ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן אלא כרבנן דסבר להו דקדושת שניה של עזרא לא קידשה לעתיד לבוא דבזה פליגי בפ' הערל וזה וודאי ליתא ונעלם ממנו דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות דפסק כר' יוסי דירושת שלישית אין להם אלא בתרומות ומעשרות סבירא ליה דאינו נוהג, אלא מדרבנן משום דבעינן ביאת כולכם ואפילו בימי עזרא לא הי' נוהגין בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן ומהתימא על הרב המגיד איך עלתה על דעתו כן בהאי דכתב הרמב"ם תרומה בזה"ז דרבנן משום דקדושה שניה של עזרא לא קידשה לעתיד לבוא א"כ למה תלה הטעם דחלה בזה"ז דרבנן משום ביאת מקצתם תיפוק לי' דקדושה שניה לא קדשה לעתיד לבוא ואי משום דס"ל כרבנן דבי רב דאמרי אפילו תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא דילפי לה משבע שכיבשו ושבע שחלקו הרי אף על פי שבטלו קדושת הארץ ותרומה דרבנן מ"מ חלה דאורייתא אלא משום טעמא דלא סלקי כולהו בימי עזרא הוא דהווי לה דרבנן דא"כ דאין הדין חלה נוהגת אע"פ שבטלה קדושת הארץ מאי מהני טעמא דביאת מקצתה, נפטר מן החלה כיון דמצות חלה לאו בקדושת הארץ תליא וכמה שכתבתי הרי שבמקומו הוא מוכרע כדעת הרמב"ם דפסק תרומה בזה"ז דרבנן הוא מטעם דלא כולה סלקי ולא משום דבטלו קדושת הארץ וזה מן התימא על בעל סברא נכונה כהרב המגיד איך לא שת לבו לדייק מדברי הרמב"ם בפרק ך' מהלכות איסורי ביאה שהוא מוכרע דליתא להאי פירש שפי' הוא ז"ל בדברי הרמב"ם ונחזור לענינו מכל מקום מדחזינן להרמב"ם והרא"ש והטור והשו"ע שפסקו שחלה בזמן הזה דרבנן משום טעמא דכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלקא. ואע"ג דחלה נהגה בשבע שכיבשו ושבע שחילקו מ"מ כיון דקדושה ראשונה של יהושע קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא לכולה עלמא וכי קידשה עזרא בקדושת שניה לחלה לא אהני קידוש דידי' כיון דלאו כולהו סלקי אין חלה נוהגת מן התורה ה"ה לשאר דברים שאהני קדושת עזרא מ"מ למ"ד קדושת עזרא לא קידשה לעתיד לבוא אע"ג שהי' נוהגין בשבע שכיבשו ובשבע שחילקו כיון שבטלה קדושת הארץ אין אותן הדברים נוהגין בזמן הזה ואחד מהן הוא איסור קצירה קודם לעומר בא"י וכדכתיבנא: