ספר חרדים – פרק שביעי

פרק שביעי הפלי' ה' ללמד לברואיו כי הוא לבדו המושל בכלם ויעבדוהו וירעדו ויבהלו מפניו על דרך שאמרו לאשמדאי שמא דמרך עלך ורגז ופחד והשפיל עצמו עד הארץ כדאיתא במסכת גיטין וזה כי עשר ספירותיו יתברך נכללו בארבע אותיות שמו הגדול כנודע דקוצו של יו"ד רמז לכתר וגופה של יו"ד רמז לחכמה והה"א רמז לבינה והוי״ו ל לששה ספירות וה"א אחרונה רמז למלכות וכשרצה לברא העולם בתחלה בעולם הבריאה ברא ארבעה עמודים רמז כי הם תחת ממשלת עשר ספירותיו וכן בעולם היצירה ארבע מחנות שכינה וכן בעשייה ארבע יסודות רוחניים וגשמיים בסוד אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשייה ונתן שכל באדם שיתן אל לבו דשמא דמריה עליה כי בראו מארבע יסודות שורשן וארבע אותיות שמו הגדול וזהו שאמרו האבות הן הן המרכבה כל אחד לבדו בפרט וכלן מרכבה אחת דרך כלל אברהם בחסד מתגלה היו"ד יצחק בגבורה בו מתגלה הה״א יעקב בו א"ו בה"א אחרונה יגל יעקב בה״א ישמח ישראל בוא"ו כמבואר בזוה' וכשיצאו ישראל ממצרים והקריבן לסיני וזכו להיות מרכבה דרך פרט כל אחד לבדו כך אמר להם בלשון יחיד אנכי ה' אלהיך כי לכל יחיד ידבר כדכתב רמב"ן ר"ל ה' אלהיך מושך עליך בד' יסודותיך כל אות ביסוד שלו יו"ד ביסוד המים ה"א ביסוד האש ואיו ביסוד הרוח ה"א ביסוד העפר וכשהשרה שכינתו ביניהן עשאן ארבעה דגלים כלן יחד מרכבה דוגמת ארבע מחנות שכינה שביצירה חזר לדבר עליהם דרך כלל בפ' קדושים אני ה' אלהיכם נגד אנכי ה' אלהיך איש אמו ואביו תיראו נגד כבד את אביך וכן כולם כמפורש בדברי רז"ל וכשם שעשר ספירותיו מיוחדים כך הכסא שהיא הבריאה, ייחוד א' וכן היצירה כמו שאנו אומרים כל יום עליהם כולם אהובים וכו' כולם כאחד וכו' וכן בעשיי' צוה לעם אשר בחר ואהבת לרעך כמוך לא תקום ולא תטור את בני עמך לא תשנא את אחיך וכו' המצות שבין אדם לחבירו כיון ית' לעשותה ייחוד אחד כדי שיהיו דוגמת של עולמות שעליהם אצילות בריאה יצירה שכלם מיוחדי' ואם חלילה וחס ימצא מחלוקת ופירוד ביניהם לא ישרה בתוכם כדפי' רשב"י על פסוק והוא בא' ומי ישיבנו שדקדק שלא אמר הכתוב והוא אחד אלא והוא באחד שרוצה לומר שלא ישרה במקום פירוד אלא במקום ייחוד ופי' מי ישיבנו על דרך כי הא דאמרו רז"ל כשישראל בשלום זה עם זה אין שטן נוגע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו ושכינתו אינה מסתלקת מביניהם אפילו הם עובדים עבודה זרה זהו פירוש ומי ישיבנו כלומר אין שום עון יכול לגרום סילוק שכינתו מעליהם דוגמת דור אחאב שאף על פי שהיו ישראל עובדים עבודה זרה לפי שהיה ביניהם שלום כשהיו יורדים למלחמה היו נוצחין וכשאין שלום ביניהם נופלים אע"פ שהם צדיקים כדורו של דוד ולכן נתארך גלותינו על עון מחלוקת ושנאת חנם שהוא בינינו ש שעדיין לא הטהרנו ממנו שכל העולמות קשורים זה בזה ובהראות פירוד בתחתון גורם דוגמת פירוד בשלשה אשר עליו ואין לך עבודה זרה גדולה מזו ולכך אמרו בגמ' שפעם א' היה מחלוקת בבית הכנסת של טבריה וקם א' ואמר שבעבור אותו עון יהיה אותו בהכ"נ בית ע"ז מכ"מ וכן היה:

ועוד כי נשמות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד וכולן יחד שם א' להכי נקראו בל' יחיד ע' נפש ובהיות פירוד ביניהם למטה מראין פירוד בכסא הכבוד לכן לעת בא גואלנו יבא אליהו וישים שלום רב בישראל כדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בניב על אבותם היינו שלום כדפירשו ז"ל וזהו שאנו אומרים בתפילת מנחה בשבת שהיא רומזת לימות משיחנו אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שאז בהיותינו אנחנו זרע ישראל גוי אחד בארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד כי שלש תפילות המחולקות בשבת תפלת ערבית שאומרים בה ויכולו רמז לשבת בראשית שבו נברא העולם תפילת שחרית שאומרים בה שני לוחות אבנים הוריד בידו רמז לשבת מתן תורה כדאמרי' בגמ' דכ"ע בשבת נתנה תורה ובמנחה כנגד לעתיד לבוא המזומן לעולם שכולו שבת וכנגד ג' אלו צוה ית' ג' סעודות בשבת בג' היום הנרמזים בפ' אכלוהו היום כי שבת היום היום לא תמצאוהו בשדה:

לכן כל איש ישראל יחרד מלפגום ביחוד העליון על ידי עון שנאת חנם או לשון הרע או מחלוקת חלילה ויתן אל לבו כי כדי לקיים המצוה הראשונה אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי דהיינו אנכי ולא יהיה לך צריך שיהא לו אהבה רבה ושלום וריעות עם כל ישראל נם ישתדל לשים שלום בעולם ותלמידי חכמים לפי שיודעים הסוד הזה נזהרים בו הרבה כדאמרו ז״ל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם וזה כדי לקיים המצוה הראשונה שהיא שורש ועיקר הכל וגם הייחוד עצמו רמזו ז"ל בלשונם זה הקצר דשלום, רמז ליסוד שהוא סוף התשע ספירות והעולם רמז למלכות לפיכך ראיתי כדי להשלים מצות היחוד מצוה להביא כאן משנת הלל הזקן שהיה נאה דורש ונאה מקיים המצות בשלימות וה' יתברך יזכני להיות מתלמידיו ומתלמידיו של אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום:

פרק שמיני תנן בפ"ק דאבות הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה יש לשאול מאי לשון הוי לימא למוד מאהרן ועוד מה בא להשמיענו זיל קרי בי רב הוא לכו בנים שמעו לי וכו' בקש שלום ורדפהו, ועוד למה תלה הדבר באהרן יתלה במצותו ית' שצוה למחות שמו על המים בסוטה כדי להטיל שלום בין איש לאשתו לאשתו שממנו למד ר' מאיר שהיה רגיל לדרוש בליל שבת ופעם אחת נשתהא מעט והיו שומעין דרשתו אנשים ונשים ואחת מן הנשים הלכה לביתה ומצאה את בעלה שהיה מיצר שהנר היה הולך להתכבות אמר לה אנה היית השיבה בדרש של רבי מאיר הוציאה מביתו ואמר לא תכנסי לביתי עד שתלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר צפה הדבר רבי מאיר ברוח הקדש ועשה עצמו חולה ואמר לבני שכונתו צאו ובקשו לי אשה שיודעת להסיר עין הרע הלכו מחצר לחצר עד שהלכו לחצר של אותה אשה שנתקוטט בה בעלה אמרו לה השכנות לכי ותנצל מן מחלוקת בעלך הלכה ועשתה לו כדרך שעושין הנשים ללחך המצח אמר לה עשי עד שבעה פעמים ואחר כך אמר לה לכי אמרי לבעליך הוא צוה פעם אחת ואת רקקת ז' אמרו לו תלמידיו כך מבזין את התורה אמר להם ולא דיו למאיר להיות כרבו שצוה למחות שמו על המים כדי לשים שלום בין איש לאשתו, ויש לפרש לשון הוי ללמד לבני אדם הטועים ואומרים אינו יכול למחול לפלוני שחרף לי ומבעי קשה לא אוכל להפכו ולעולם לא יהיהי לי אהבה עמו ואע"פ שפעמים משלים עם חבירו הוא מן השפה ולחוץ זה דרך רשעים שעברתם שמרה נצח וקצת רשעי ישראל ובא הלל להשמיענו שאין זה אמת אלא הרשות נתונה להפך לבם מרעה לטובה ולהעשות הויה חדשה ובריה חדשה וזהו שאמרו רז"ל שרשעים הם מסורים ביד לבם אבל הצדיקים לבם מסור בידם ומה שאמר שילמדו מאהרן לפי שהיה לו זו אומנותו מתבטל מתלמודו והולך לשים שלום במקומו ורודף שלום למקום אחר כשהיה שומע שיש מחלוקת וכן היה פה צפ"ת הרב רבי יוסף סאראגוסי רבו של הרב ר' דוד בן זמרא שהיה משים שלום תמיד בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו אפי' בין הכותים וזכה לראות את אליהו ובמקום שראהו קרוב לציון התנא ר' יהודה בר אלעי שם חצב לו קבר, ועוד יש לפרש הוי מתלמידיו של אהרן לפי שכמו שיש בעולם הזה ישיבות של תורה כך יש ישיבות בגן עדן ואמר בזוהר בפ' שלח לך שישיבתו של אהרן שהיה אוהב שלום ואוהב את הבריות נקראת מתיבתא דרחימותא ר"ל של אהבה שתרגום ואהבת ותרחם ובהיות אדם עושה כאהרן למדנו הלל שיהיה מישיבתו של אהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה לא אמר אוהב את ישראל אלא את הבריות רמז למה שהיה אהרן מקרב את הגרים הבאים להתגייר וקרבם והכניסם תחת כנפי השכינה בטוב שכלו ובמתק לשונו כדאיתא במסכת שבת פרק במה מדליקין: