ספר חרדים – פרק שביעי

פרק שביעי מצות לא תעשה מן התורה התלויות בראש הגויה:

כה איסורי עריות בכרת אי ליכא עדים והתראה כתיב בפרשת אחרי מות שבעה נשים אפי' איכא עדים והתראה אין בהם אלא כרת ואלו הן אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו והנדה שבעה בסקילה הבא על האם ועל אשת האב ועל כלתו ועל הזכור ועל הבהמה והאשה שהביאה בהמה עליה ונערה המאורסה ועשרה בשרפה בתו ובת בתו ובת בני ובת אשתו מאיש אחר בת בתה בת בנה אם אשתו אם אמה אם אביה והבא על בת כהן נשואה דאלו ארוסה נדונת בסקילה החמורה משריפה כבת ישראל אחד אשת איש נשואה והיא ישראלית בחנק חייבי לאוין כ"ה ואלו הן: ג (א) שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: (ב) שלא ישא כהן הדיוט גרושה אפי' היא גרושתו וכן זונה וכן חללה: (ג) לא תהיה קדשה מבנות ישראל לדעת רמב״ם היינו שלא יבא אדם על אשה בלא קדושין ובלא כתובה ואיסור השפחה נפקא ליה מקרא אחרינא: (ד) ולדעת שאר הפוסקים כדכתב המתרגם דבא כתוב זה לאסור עבד לישראלית: (ה) ולא יהיה קדש מבני ישראל לאסור שפחה לישראלי ולדעת רמב״ם בא לאסור בכלל לאו על המשכב זכור: (ו) אל תחלל את בתך להזנותה פירשו בספרי שלא ימסרנה לאדם בלא קדושין ובלא כתובה (ז) בגמ' אמרו אל תחלל את בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן: (ח) שלא יגרש האונס את אנוסתו: (ט) שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו: (י) רמב"ם ורשב"ץ מנו שלא ישא החולץ חלוצתו שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו דדרשו ז"ל במסכת' יבמות כיון שלא בנה שוב לא יבנה: (יא) שלא יחזיר אדם גרושתו לאחר שנשאת או נתקדשה לאחר שנאמר לא יוכל בעלה הראשון וגו': (יב) סיפיה דקרא אחרי אשר הוטמאה לרבות אשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לו בלאו: (יג) שלא ישא ממזר בת ישראל: (יד) שלא ישא ישראל ממזרת (טו) מי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה': (טז) וכן מי שנכרת הגיד שלו שלא נשתייר מן העטרה כלום דסיפיה דקרא וכרות שפכה: (יז) שלא לבא על כותית: (יח) שלא תבעל ישראלית לגוי שנאמר בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך סמ"ק וכתב רבינו יונה ועל הבועל גויה כתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וקנאין פוגעין בו, ובזוהר מחמיר בעון זה יותר מכל אסורי עריות: (יט) ריש פ"ב תנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל והיינו ניאוף בלא שיתוף אחר אלא מיניה וביה ומנאף ופירשו בתוספות דהיינו משפשף מילתו ביד או ברגל ומשחית הזרע וחייב מיתה כער ואונן וכך היו עושין דור המבול ונידון נמי כרוצח ועל עון זה נאמר הנחמים באלים שוחטי הילדים ועל זה נסמך לו לא תנאף ללא תרצח והוא בנדוי מפי חכמי ישראל כך כתב רבינו יונה רמב"ם סמ"ק ואיתא בזוהר דנידון בגיהנם בשכבת זרע רותחת: (כב) שלא לבא על אנוסת אביו דכתיב ולא יגלה כנף אביו: (כג) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו אמרו בתורת כהנים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאה אשה ואלו הן נשים המסוללות: (כד) כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק אי נשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה שנאמר לא תעשו מכל התועבות האלה ואלו הן חקות המתפרצים בתועבות הזמה ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה ובזה הכתוב מדבר ותניא בת"כ יכול יהא עונש כרת על הקריבה ת"ל ונכרתו הנפשות העושות בכרת ואין נענשין כרת על הקריבה אבל לאו יש סמ"ק: (כה) בפרק אין מעמידין אמר ייחוד עריות דאורייתא ואסור להתייחד עם ערוה מן העריות בין זקנה בין ילדה מפני שהיא קריבה המביאה לידי גילוי עריות חוץ האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה אלא הכלה בלבד שפרסה נדה קודם שתבעל לא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין אסור להתייחד עמהן ואעפ"כ גדולי החכמים היו מחמירים על עצמם ומרחיקים הבהמה כדי שלא יתייחדו עמה סמ"ג: (נא נב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה הרי הבועל וגם דנבע בכלל דקרי בי' לא תשכב ואת שניהם ענש סקילה דכתיב בפ' קדושים ואיש כי ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם: (נג נד) שלא לשכב עם בהמה שנאמר ובכל בהמה לא תתן שכבתך וגם אזהרה מלשכב אמרו במס' סנהדרין דמלשון שכבתך משמע גם שכיבתך וענש את שניהם סקילה שנאמר איש אשר יתן שכבתו בבהמה וגו' ולמדו מסיני דחיה ועוף נמי בכלל: (נה) ואשה לא תעמוד לפי בהמה לרבעה ונו' ועונש סקילה דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה דמיהם בם וחיה ועוף בכלל: נו נז) המשהה נקביו בגדולי' עובר משום בל תשקצו ובקטנים עובר משום שתים משום בל תשקצו משום לא יהיה בך עקר כדאמר ר"ל בגמרא דאע"ג דפשוטו של מקרא אמת דברכה הוא עקב תשמעון את המשפטים וגו' ואהבך וגו' נם לשון אזהרה הוא שמור עצמך מהיות עקר ע"י שתשהה מים קטנים, וכן אמרו הרופאים כי השהוי סכנה גדולה לעקרות וצריך שלא ישהה רגע שלא יהיה סבה למנוע מצות פרו ורבו שהוא עון פלילי, רבינו יונה ע"מ: כל עון עריות חמור מאד וגדול מנשוא כתיב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם היינו אחרי מות החוטא הפושע בדיוקן מלכו של עולם שבראו בדמותו בצלמו וצוהו קדושים תהיו כי קדוש אני והוא פגם כדכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי שמיד אחרי שנקבר הרשע מחזירים נשמתו לגופו ושניהם נדונין יחדיו הנפש עם הבשר על ידי מלאכי חבלה ביסורין קשים בחיבוט הקבר אחרי כן מקימין אותו מן הקבר חי ומוליכין אותו לגיהנ' שבארץ בגוף ונפש כמו שהיה בעת שחטא וכמה מלאכי חבלה רודין אותו ומניחין אותו ללקט עצים להביא למדורות גיהנם ואחרי כן משליכין אותו שם ונדון בשפטים גדולים והוא צועק בקול יללה כמבואר במדרשי רז"ל גם כתבו רשב"י ע"ה ופיתגורי"ש הודה בזה ואחרי היותו בגיהנם זמן הקצוב לפי חטאו מחזיר השי"ת נפשו בגלגול ל עה"ז בגלגול עכו"ם דנחשב כבהמה או בבהמה או חיה או עוף שהוא ית' המליכו על כלן כדכתיב תמשילהו במעשה ידך והוא עשה מעשה בהמה הורידו למדריגת בהמה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וירדו לשון ממשלה וקרי ביה לשון ירידה וכתיב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו לשון נדמו מיותר אלא הכי קאמר כיון דבחייו לא נתן לב ליקר תפארת גדולתו שהוא בדמות ה' הנכבד והנורא ופגם דיוקן המלך ונמשל כבהמות ועשה כמעשיהם אחרי מותו יחזור לעולם בגלגול בדמותם וצלמם של בהמות וכך נמצא כתוב למקובלים הנזכר הבא על זכר יתגלגל בשפן וארנבת הבא על בהמה יתגלגל בעטלף הבא על חיה ועוף יתגלגל בעורב, הבא על אשת איש יתגלגל בחמור הבא על עבודת עכו״ם יתגלגל בקדשה יהודית, הבא על הנדה יתגלגל בגוף אשה עכו"ם הבא על אחותו יתגלגל בחסידה האנפה דכתיב בעופות טמאים וזהו רומז בתורה ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא הבא על אמו יתגלגל בחמורה נקבה הבא על חמותו יתגלגל בפרדה נקבה הרגיל להסתכל בעריות יתגלגל בראה דכתיב גבי עופות טמאים ויש גלגולים אחרים בבהמות ועופות טהורים גם טמאים ואפי' בדומם באבני השדה שלכך נאמר בנבל הכרמלי והוא היה לאבן ששב בגלגול דומם על לשון הרע שדבר לעבדי דוד המלך ע"ה וגם בדגים לכן להשיב אותו הנפש למנוחה מצוה לאכול דג בשבת ובפרט בסעודה שלישית ולפעמים יתגלגל בעל לשון הרע בכלב וכן הרגיל לאכול בשר מרפה או המאכילה לישראל וזהו רמוז בתורה דכתיב ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא תשא שמע שוא נמצא קרא דלכלב תשליכון אותו כתוב בין שני העונות הללו בין אוכל טרפה ובין מספר לשון הרע לומר לך שעל שני עונות אלו יתגלגל האדם בכלב כן כתבו המקובלים והוא רמוז בדברי רבותינו שאמרו כל המספר ל"ה ראוי להשליכו לכלבים וזהו שרמז דהע"ה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וסמיך ליה אספרה שמך לאחי וגו' לומר שאיני משתמש בלשוני לספר ל"ה להענש בגלגול הרע הזה אלא אני משתמש בה להללך ולהזהיר את ישראל שיגורו ממך ושיהללוך ודע שאמרו המקובלים שאע"פ כשמתגלגל אדם בצורת אדם אינו יודע בגלגולו ראשון מ"מ כש כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף הוא יודע בגלגולו ראשון ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה והקב"ה רצה להראות לכל האדם דוגמת גלגול מאדם אל בהמה בגדול המלכים אשר מלך בכיפה הוא נבוכדנצר הרשע שבעודו בחיים חיותו הורידו מכסאו והשליכו לשדה והוא הולך על ארבע כבהמה ונדמה לכל הבהמות בצורת בהמה יען שלח לשונו ודבר נגד עליון ואח"כ לקצב הזמן אשר קצף עליו חזר והודיעו שהוא האלהים כדכתיב ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עינו לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתוב ולעילאה ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר וגו' כען אנא נבוכדנצר משבח ומרמם גו' ועל מעשה זה כתיב לעיל ששלח לכל האומות להגיד נפלאות ה' אשר עשה עמו והתחיל ואמר אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה אתוהי כמה רברבין וגו' ואמרו רז"ל אלמלא לא בא מלאך וסטרו על פיו היה אומר יותר משירותיו של דוד, ופירש תיבת כען כלומר מעתה שיסרני וידעתי שבעון לשוני הרע בא אלי כל הצרה הזאת מכאן ואילך לא אשתמש בלשוני זה אלא לשבחו ולפארו בגוים את כבודו, ומעשה היה בקשטלייאה שהיה מזומן לעכו״ם שור לשחוק כמו שהן רגילין להכות בו ולענותו באותו היום בלילה ההוא בא לאדם אחד יהודי בחלום וראה אביו ואמר לו דע בני שבעונותי הרבים גלגלו אותי אחרי מותי בשור והוא השור המזומן למחר ל לעינוי וליסורין קשין בשחוק העם הנזכר לכן בני פדני והצילני שאני אברח דרך מקום פלוני טרם יהרגוני וטרם יטרפוני ואתה תפדני ולא תחוס על ממונך ותשחט השור ההוא ויצא כשר ותאכלנו לעניים בעלי תורה כך הודיעוני מן השמים והרשוני להגיד אליך ובזה תחזר נפשי במעלה מגלגול בהמה לגלגול אדם ואזכה לעבוד את ה' בעזרת האל, ומעשים כאלה רבים ארעו בישראל שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. לכן כל איש יחרד יהיה ירא ורך הלבב בעודו בחיים חייתו בעוד הרשות בידו וידע את אלהיו יכפר עונותיו וישוב חרון אפו ממנו ובצאת נשמתו ינוח וישקוט ויסתופף בצלו בג"ע כי חנון ורחום הוא ומרבה להטיב ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ובתקונים דף קי"ב על עון קין איתא התם ענין הגלגול וזה לשונו בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עילאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וגו' הכא אתרמיז גלגולא דרשיעי' דאתמר בהון ובכן ראותי רשעים קבורים ובאו וגו' ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא והייתי נע דא גלגולא תניינא ונד דא גלגולא תליתאה דא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל אם תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד ליד לא ינקה רע [ויש] לכל ירא ה' ליתן לב לקיים כל המצות ולהשתדל לקיים כל מצוה שאפשר לקיימה שכשם שאדם חוזר בגלגול כשהרשיע והתעיב עלילה כך אפי' צדיק גמור חוזר בגלגול על כל מצוה שהיה אפשר לו לקיים ולא קיימה כמבואר בדברי רשב"י ז"ל בכמה דוכתי וכן מפורש בדברי המקובלים ופימגור"ש הסכים בזה וכבר כתבתי בהקדמת הספר שכל מצוה צריך אדם לקיים בתיקונים וקישוטים כדי שתקובל ברצון לפניו יתברך: ולפי שכתבנו למעלה מצות ואהבת את ה' אלהיך שרשה ועיקרה וענפיה ומצאתי לרב בעל חובת הלבבות שזו המעלה היא תכלית כל מדות הטובות מאנשי החסד הנביאים והפרושים וסופה ואין מדרגה למעלה ממנו ולא אחריו ומפני זה סמכו ביחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואהבת את ה' אלהיך וזרז עליו וחשיב אותו במשנה תורה פעמים רבות כמו שאמר לאהבה את ה' אלהיך וכן כתב רשב״י ואהבת דבעי בר נש לאתקשרא ביה ברחימותא דכל פולחנא עילאה דבעי בר נש למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לך פולחנא כמו רחימותא דקב"ה, וכתבנו שאחד מן הענפים היקרים שבהתהלבות החשק ישיר האוהב שיר ידידות לפניו לכן אשים לפניך קצת שירי אהבה אשר שרנו בשמחה בחברת חבירים מקשיבים, בקשה לחן אגדל אלהי כל נשמה או לחן שעריך בדפקי יה והוא על סדר אלפא ביתא:

אומר שירה לפני יוצרי באימה. בכובד ראש ואלביש סות חרדה. בתוך לבי משכן אבנה לזיוו. קרבן אקריב לו נפשי היחידה. גאון נפשי לפני הוד אורו אשפילה. אראה שמו בחילה אסלדה. דכא ושפל רוח אני לפניו. מחטוא לו יאחזני רעדה. החלב והדם שלי אקריבה. על מזבחו ועבוד עבודה. ואזמר לו כלוי על דוכנו. אודה לשמו בסוד ישרים ועדה. זוחל אשב שואל ממנו עזרה. ננו אשמור ואשדל לעבודה. חוחים אשליך ואלקוט לי שושנים. בשמים ראש וקנמון וקדה. טנא אמלא מכל מיני מגדים אומרה ירח מנחת יהודה. יאיר עלי נורא אור שכינתו. ודבקה בו תמיד נפשי בעודה. כל עצמותי יתרעשו בפחד. לקרוא בשמו ולעבדו שכם אחד. יתקדשו ויעשו אגודה. לך ארצה ישתחוו אפים. וישאו לך אדון לב אל כפים. העבר מהם כל עון וחלודה. מי יתן לי לעוף אבר כיונה. אל הר קדשך אעופה ואשכונה אשק עפר מקום שכינה ירדה. נכספה נפשי וגם כלתה. לשרתך. חביב בכל יכולתה. אתה אורה ונועם זיו כבודה. סתרי את אתבודד בך ברינה. ואתעדן בנועם אור שכינה. תגל נפשי תשיר מזמור לתודה. עוטה אורה והוא נשגב לבדו. והארץ האירה מכבודו. זיו שכינה אשרי הבא לסודה. פאר אתה נורא על ראש עמך. זרע קודש ישראל עבדיך. נחמד אתה מאודם ופטדה. צניף טהור על ראשנו. אהבתך חקוקה על לבנו. שלהבת יה היא העולה על מוקדה. קדושיך בניך בין העמים. מסרו נפשם כמו עולות ושלמים. לרצון שנת עינם נדדה. רצה אותם והשב את שבותם. בנה דביר מקדשך בית תפארתם. גואל אדון שכינה בנודדה. שמך קדש בעולמך מלכנו. שורש ישי תצמיח בימינו. הצולעה קום החזיק נידה תגלה אור מלכותך עלינו. בך נדבק ויעלוז לבנו. עולם ועד לא תהיה בינינו פרידה.

בקשה אחרת על היחוד וחשק האהבה מיוסדת על ארבעה אותיות שבשם. ומתחיל ידיד נפש אב הרחמן וכבר נדפס בשערי ציון פעמים רבות. בקשה אחרת על הדביקות:

אדון הכל הדורש לעם דורשך לא תתפרש מנן ואל נפרוש ממך אדון הכל: לך ידיד נפשינו כל מאוינו אתה שמחת לבנו וכל טובותינו. הן נכסוף נכספנו לשרת פניך אדון הכל: עוצם תשוקתך בלבנו קשורה. וכתר מלכותך על ראשינו עטרה. ברוח נדיבה סמוך עבדך אדון הכל: זכנו לקדש רמ"ח אברינו. לב ורוח נכון חדש בקרבנו. לאור בנועם זיו שכינתך אדון הכל: "רצון עבדך לעשות נחת רוח. לך יוצר הכל ולערוך שיח. מי יתן ותשמח בפועל כפיך אדון הכל:

רהטא. אורך מתוק ערוב עלי שמחת לבי וששוני. אהוב נפשי כל אחלי לבל אמוש מנגד: זממי יומם ולילי למצוא חן לפני כלילי. אנא יוצרי מחוללי האר פנים לעבדך : אנא יוצרי כאור בוקר יזרח שמש. לא יכם ולא ומיש. ולב עבדך תאמץ באש להב אהבתך: אנא יוצרי רחוף זיו שכינה עלי. ובה והיו כל הניוני ואמרי פי ועניני. על דבר כבוד שמך: אנא יוצרי יחיד יחד יחידתי. יסר יצר יקושתי. יצורים יחד יעבדוך. ישיר ישראל ידידך: יצורים יחד וכן ישיר אוהב אלקים הבקשה המתחלת חולת אהבה אני והיא בדפוס וכן בקשות הדומות לאלה ששרו לפני יוצרינו אוהבי שמו הראשונים והאחרונים: פרק ראשון מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בלב ואפשר ל לקיימם בכל יום:

א מסכת ברכות לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו: (ב) שם לעולם יהא אדם ערום ביראה נגד הנחש היה ערום הוא היצר הרע שנאמר כי בתחבולות תעשה לך מלחמה כמו שפירש ר"ל ב"ג: (ג) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני בזוהר מאן דאתעדן על פתוריה אית ליה לאדכרא ולדאג על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאתחריב ובגין ההוא עציבו דאיהו קמתעצב על פתוריה קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתיה ובנה כל אינון חורבי בי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל: (ד) מסכת ברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש פרש"י הכנעה הפך קלות ראש שנא' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה פירוש במקום גילה שם תהא רעדה בבית חתונה או מילה פן יחטא מפני שמחת לבו שישכח: (ה) ולא מתוך עצבות דמילי דעלמא אלא מתוך שמחה של מצוה ששש ועלז שזוכה לעבוד למלך שאין כמותו בעולם כדאיתא במדרש אך מצד שני עצב ומיצר על מה שהכעיסו תחלה: (ו) גם בכלל עבדו את ה' ביראה עבודת הצדקה וכל מצוה ומצוה שעל קיום כולם כתוב עלינו כי לי בני ישראל עבדים ונעבוד כל מצוה במורא ולא בקלות ראש: (ז) מצוה מד"ק שיהא אדם נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד פי' שידמה עצמו נבזה ונמאס אבל לאחרים כל מי שיודע בו שהוא ירא שמים יהיה חשוב ונכבד מאד בעיניו ויכוף ראשו אליו: (ח) שנו במס' אבות והוי שפל רוח בפני כל אדם פי' שכל אדם יהיה בעיניו גדול ממנו ויבוש מפניו ויפחד ממנו רמב״ן: (ט) יחשוב האדם הדיבור קודם שיוציאנו מפיו בתפלה וכן בכל דיבור אשר ידבר לכל אדם ואז לא יחטא שנא' לב צדיק יהגה לענות ופי רשעים יביע רעות רמב״ן ורבינו יונה הרא"ש: (י) וכל מעשיך יהיו לשם שמים ולא מבעיא המצות אלא במילי דרשות שנא' בכל דרכיך דעהו באכילה ושתיה ושינה ועונת אשתו ומשא ומתן ודיבור ושתיקה בכל יכוין לש"ש: (יא) לשמוח ביסורין שנא' שמחה לצדיק עשות משפט וכתיב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וכתיב מזמור לדוד בברחו: יב) תנה בני לבך לי נכסוף נכסף אבינו שבשמים שתמיד נחשוב בו ית' ולא יפרד ממנו דחביבין אנחנו בעיניו כבן יקיר לו וילד שעשועים אשרי המפיק רצונו ית': (יג) מכל משמר נצור פי' רלב"ג משמר מאס' התאוה ושאר כחות כי ממנו תוצאות חיים מן הלב שהוא השכל תוצאות חיי העולם הבא ואיך תטרידם בהבל חיי שעה עבד נוקב מרגליות איך תשימהו לשמור קישואים בפרוטה: (יד) בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען: (טו) לעולם יהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות רך מחמאה מתוק מדבש: (טז) יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך ומורא רבך כמורא שמים: (יז) הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים אבל למילי דעלמא עז פנים לגיהנם ובושת פנים לג"ע: (יח) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה ואתה הולך לרמה ואתה עתיד ליתן דין וחשבון, ובג' דברים אחרים דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין: (יט) הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: (כ) הוי מקבל את כל אדם בסבר פנים יפות ושמחה: (כא) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה: (כב) יהא אדם אוהב שכיניו ומקרב קרוביו ואם עשה כן עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה וחייב אדם לגמול חסד לשכניו ולקרוביו טפי מלשאר בני אדם מבואר בגמרא בבלי ובירושלמי: (כג) יחזיק טובה למטיב לו אפי' מעט ידמה בעיניו שהוא הרבה ואל יהא כפוי טובה שנא' עבד לוה לאיש מלוה וק״ו לנותן ואמרו דהכופר בטובתו של חבירו סופו לכפר בטובתו של מקום: (כד) אז"ל אם רואה אדם ש שעבר עבירה והוכיחו בסבר פנים יפות ולא שב מצוה לשנאו שנא' יראת ה' שנא' רע זהו השונא שהוזכרה בתורה כי תראה חמור שונאך דאלו במילי דעלמא אסור לשונאו: (כה) צוו לומר אדם בלבו על כל ההוה גם זו לטובה ולשמוח ולא לדחוק השעה ואמרו כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו: (כו) צוו שיהא לבו רוחב ארך אפים מן העלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין פי' החסיד ר' יוסף יעבץ יסורי העלבון וג' מדרגות קתני ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: (כז) לערוך מחשבות ביראת ה' תמיד וכתכ רבינו יונה נאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת ה' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסף להפליא העם הזה הפלא ופלא ונאמר מדוע דרך רשעים צלחה קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם וכתיב כי הנה רחקיך יאבדו: (כח) לקנא ביראי ה' להיות כמותם שנאמר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום כלומר באנשי יראי ה' יש לך לקנאות להיות כמותם כדמפרש ראב"ע וכן פי' רש"י בפ"ק דברכות וכדאמרו קנאת סופרים תרבה חכמה וכתיב הן יראת ה' היא חכמה: (כט) צוו שיהא אדם אוהב אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו: (ל) צוו שיהא מחשב עם נפשו כל לילה קודם שישן להתודות על מעשה יומי ויתודה ונקראים עושי זאת מארי דחושבנא ורמזו בתורה על כן יאמרו המושלים בואו חשבון כדאיתא בזוהר: (לא) צוו שיתן עול השכינה תמיד על ראשו ד' אותיות שמו יתברך מאירות יו"ד דחילו ה"א רחימו, וא"ו תורה וענוה. ה"א מצוה ושמחה דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך רמז למלך החי וקיים לעד וכתיב וה' בראשם ולעתיד יגלה לעיני הכל דכתיב וה' עליהם יראה וכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולהכי אמרי לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי וידמה כי הוא מרכבה וכסא לו ית' אדם ט' במספר קטן וכן כסא ודעתו תמיד על אותו האור החופף עליו כל היום דכתיב החכם עיניו בראשו ופירשו באור שעל ראשו עיני שכלו וע"ז אמרו האבות הם הם המרכבה וד' יסודות הם כנגד ד' מחנות שכינה ורמ"ח איבריו כנגד רמ"ח מלאכים דמתלבשת בהם השכינה והאיש אשר אלה לו קדוש יאמר לו כאחד מצבא מרום: (לב) צוו שידבק אדם בדרך טובה ופי' דהיא לב טוב ובזה כלול שיהיה הוא עין טוב וחבר טוב נאמן לחבירו ושכן טוב לשכניו שיהיה רואה את הנולד מהמעשה קודם יעשנו ומהדיבור קודם ידברנו: (לג) ושיתרחק מדרך רעה והוא לב רע בו כלול שלא יהא עין רע וחבר רע ושכן רע ולוה רשע ולא ישלם: (לד) צוה יתברך על יד נביאיו להיות אדם מקוה ומצפה ישועת ישראל ע"י ביאת משיחנו בכל יום כנבואת צפניה דכתיב לכן חכו לי נאום ה' ובנבואת חבקוק כתיב אם יתמהמה חכה לו ופי' במדרש דעל ביאת משיחנו קאמר וקבלו חכמים מפיו: פ"כ מ"ע מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בעין ואפשר לקיימם בכל יום: