ליקוטי מוהר״ן – תורה א

**'

בעזרת אל עליון אשר שמים וארץ קנה. ונתן לנו את תורתו ממדבר מתנה. נתחיל להדפיס חדושים נפלאים ונוראים על מאמרי רבה בר בר חנה בזכות זה נזכה לעלות לציון ברננה. אל קרית מלך דוד חנה:

״אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'״ (תהלים קיט א)

דע כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות שאנו מבקשים ומתפללים, והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין – הן ברוחני, הן בגשמי.

כי עכשיו, בעוונותינו הרבים, חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם; אבל על־ידי התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל, כי התורה נקראת ״אילת אהבים ויעלת חן״ (משלי ה יט), ״שמעלה חן על לומדיה״ (ערובין נד ב). ועל־ידי־זה נתקבלין כל התפילות והבקשות.

כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב ״חכמת אדם תאיר פניו״ (קהלת ח א).

וזה בחינת יעקב. כי יעקב זכה לבכורה, שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה, כמו שכתוב ״ראשית חכמה״ (תהלים קיא י). וזה בחינת ״ויעקבני זה פעמים״ (בראשית כז לו), ותרגום אונקלוס: ״וחכמני״; וזה בחינת שמש, כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש; וזה בחינת ״וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום״ (משלי ד יח); וזה בחינת חי"ת – לשון חיות, כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כמו שכתוב ״החכמה תחיה״ (קהלת ז יב) וכו'.

אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נו"ן, שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב ״לפני שמש ינון שמו״ (תהלים עב יז), ופירש רש"י: ״לשון מלכות״. וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש. וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל. ונעשה ״אור הלבנה כאור החמה״ (ישעיהו ל כו).

אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשיו, שביזה את הבכורה, כמו שכתוב ״ויבז עשו את הבכורה״ (בראשית כה לד), דהיינו השכל, כנ"ל, בחינת ״לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו״ (משלי יח ב). וזה בחינת מלכות הרשעה, בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר ״וחפרה הלבנה״ (ישעיהו כד כג) וכו'.

וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא ״מסכן וחכם״ (קהלת ד יג), בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא ״מלך זקן וכסיל״ (קהלת ד יג), בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת ״לא יחפץ כסיל בתבונה״ וכו', כנ"ל.

וצריך כל אחד ליתן כוח לבחינת מלכות דקדושה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע״ (ברכות ה א). ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדושה? על ידי התורה שהוא עוסק בכוח (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם: "לעולם ירגיז" וכו', "אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה"). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ״אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש״ (קידושין ל ב), כי על־ידי התורה נותן כוח למלכות דקדושה.

ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ, חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח, ונתחבר ונתקשר ה-ח וה-נ, ונעשה אור הלבנה כאור החמה. וכשזה קם, זה נופל. ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה, כמו שכתוב ״כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם״ (הושע יד י). היינו על ידי דרכי ה', היינו התורה, על ידי זה הצדיקים – שדבקים במלכות דקדושה – הם נתחזקים ומקבלים כוח על ידי זה. ״ופשעים יכשלו בם״, בחינת מלכות הרשעה, בחינת היצר הרע שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל.

ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות, כי עיקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן, ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו, כאלו אין בליבו מקום שיכנסו הדברים בלבו, מחמת שאין להמבקש חן שיכנסו הדברים בליבו של זה שמבקשין ממנו. אבל על ידי התורה, שעל ידי זה נתחברין ונתקשרין ה-נ וה-ח כנ"ל ונעשה חן, ועל כן נקראת התורה ״יעלת חן״ (משלי ה יח), ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו, כמו מי שמדבר דברי חן שנכנסין הדברים בלב המתבקש, דהיינו זה שמבקשין ממנו.

וזה בחינת ת. היינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת ח"ן, על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה, כמו שכתוב ״והתוית תו״ (יחזקאל ט ד), כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה, כי על ידי החן נתקבלו דבריו. נמצא, שבחינת הח"ן חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו, כדי שיכנסו דבריו בליבו ויקבל בקשתו. והחקיקה ורשימה – זה בחינת ת"ו כנ"ל.

וזהו ״דברי חכמים בנחת נשמעים״ (קהלת ט יז), נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל וה-ת' הנ"ל, ועל ידי זה נעשה אותיות נח"ת, ואז נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו כנ"ל.

ועל כן יעקב, שהוא בחינת השכל כנ"ל, על כן זכה לחן, כמו שכתוב ״כי חנני אלקים״ (בראשית לג יא) וכו'. ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב ״הילדים אשר חנן״ (בראשית לג ה) וכו'. ובנימין לא היה אז, ועל כן ברכו יוסף בחן, כמו שכתוב ״אלקים יחנך בני״ (בראשית מג כט). ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן, כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב, כמו שכתוב ״אלה תלדות יעקב יוסף״ (בראשית לז ב), כי הוא היה עיקר תולדותיו. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן נאמר ביוסף ״בכור שורו הדר לו״ (דברים לג יז), "בכור" הוא בחינת השכל, כנ"ל. וזהו "שורו", לשון הסתכלות, כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל. וזהו "הדר לו", תרגם אונקלוס "זיו ליה", לשון אור. כי השכל מאיר לו בכל דבר, אפילו במקום שהיה אפל וחשך מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.

וזה פירוש מה שאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג א): " ". פירש רשב"ם: אש לבנה, ומלאך מזיק הוא. "ומחינן ליה "אהיה אשר אהיה".

"גלא" הוא היצר הרע. "דמטבע לספינתא", הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב, כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדושה. "ומתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא", כי מתחילה היצר הרע ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצווה, וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא, אש לבנה; אף על פי כן מלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והתורה היא בחינת ואו (ז). כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד.). וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו, והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כלה שמותיו של השם יתברך, הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות'. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל: (ח):

וזהו: ״אשרי תמימי דרך״ (תהלים קיט א). אשרי - לשון הסתכלות. תמימי דרך - בחינת ״יעקב איש תם״ (בראשית כה כז); שהוא בחינת השכל כנ"ל. הינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שהוא בחינת "יעקב איש תם", זה זוכין על-ידי התורה: וזהו: ״ההולכים בתורת ה'״. כי על-ידי שלומד תורה בכח, על-ידי-זה נותן כח למלכות דקדשה בחינת נו"ן, לקבל מן השכל, שהוא בחינת חי"ת, ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל, ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל, וכל התפלות והבקשות נתקבלים: קטגוריה:לקוטי מוהר"ן

[https://my.schooler.biz/s/21824/likutey-moarn/1 שיעור על תורה א' - בליקוטי מוהר"ן]

ראו גם: