דלג לתוכן הראשי
כוונות

ליקוטי מוהר״ן – תנינא, תורה פג

מקור: (breslev.eip.co.il) [http://breslev.eip.co.il/?key=260]

תורה פ"ג

[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

א. תיקון הברית והתפילה

עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים שֶׁהִיא הַתְּפִילָּה שֶׁהוּא חַי בִּרְכָן דִּצְלוֹתָא שֶׁהֵם תְּלָת וָוִין, בְּחִינַת חִצִּים וּמְקוֹמָם בַּבְּרִית, בִּבְחִינַת: ״וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ״ (תהלים פט כט). אמונה זה בחינת תפילה, בבחינת: ״וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה״ (שמות יז יב).

ב. קרן דוד, תפילה ומשיח

ואז התחלת צמיחת הקרן משיח, בבחינת: ״אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד״ (תהלים קלב יז) בִּבְחִינַת: ״קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ״ (חבקוק ג ד)

"יָדוֹ" — זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה וּתְפִילּוֹת הֵם שְׁלשָׁה

כִּי כְּלָלִיּוּת מָשִׁיחַ בָּאָבוֹת הַיְנוּ מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר, שֶׁבּוֹ מִתְפַּלֵּל, בְּחִינַת "מֵשִׂיחַ אִלְּמִים" הוּא מֵאֵשׁ, מַיִם, רוּחַ.

ג. שבת – בן חורין ותכלית הידיעה

וְאָז נַעֲשֶׂה בֶּן חוֹרִין הַיְנוּ שֶׁבָּא לִקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בִּמְלָאכָה

כִּי שַׁבָּת זוֹ "שִׁין בַּת" "שִׁין" — תְּלָת גְּוָנִין: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם. "בַּת" היא התפילה, שהן הברכות, בבחינת: "בַּת הָיָה לוֹ, וּבַכֹּל שְׁמָהּ", בחינת ברכות, בִּבְחִינַת: ״וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל״ (בראשית כד א)

וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה וְתַכְלִית הַיְדִיעָה — שֶׁלֹּא נֵדַע. וּבִשְׁבִיל זֶה שַׁבָּת נִקְרָא תַּכְלִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ, ותכלית זה בחינת: ״אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״ (קהלת ז כג). הינו, זה עיקר החכמה - שישכיל שרחוק ממנו החכמה.

ד. המקום והתפילה

וְתַכְלִית זֶה הוּא עִקָּר הַמָּקוֹם, הַיְנוּ בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה, כמו שכתוב: ״כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״ (תהלים קד כד), וְזֶהוּ בְּחִינַת: "הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ", כִּי זֶה עִקָּר הַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת: ״אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ (שמות טז כט).

ה. הגוף הקדוש והתרוממות המזל

וְאָז פּוֹשֵׁט גּוּפוֹ הַמְּצֹרָע, שֶׁהוּא מִמָּשְׁכָא דְּחִוְיָא, וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, הַיְנוּ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן.

כִּי הַמָּקוֹם גּוֹרֵם, בִּבְחִינַת: ״שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם״ (שמות ג ה).

וְעַל שֵׁם הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ נִקְרָא שַׁבָּת, בִּבְחִינַת: ״וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ״ (מלכים ב ה יד) - 'שֶׁנִּרְפָּא מִצָּרַעְתּוֹ', וְנִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן, הַנִּקְרָא בָּשָׂר, בבחינת: ״בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי״ (בראשית ב כג).

וְאָז נִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ, שֶׁהִיא בָּשָׂר מִבְּשָׂרוֹ, וְזוֹכֶה לְעֹשֶׁר, בִּבְחִינַת: ״בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר״ (משלי י כב).

וְנִתְחַזֵּק יִצְרוֹ הַטּוֹב, הַיְנוּ "לֵב בָּשָׂר" ״וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״ (יחזקאל לו כו) יֵצֶר טוֹב — ״מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב״ (משלי יח כב).

ו. אור העיניים והגאולה

וזהו: ״קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד״ (שמות יט יט) 'קוֹל הַשּׁוֹפָר' הַיּוֹצֵא מִגּוּפָא שַׁפִּירָא הַנַּ"ל. וְקוֹל זֶה בְּחִינַת תְּפִילָּה הַנַּ"ל.

"הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" — זֶה מָמוֹן. שֶׁנִּתְחַזֵּק מַזָּלוֹ וְיִצְרוֹ הַטּוֹב כַּנַּ"ל, וְנִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחֹרָה.

כִּי הָעַצְבוּת - מֵחֲמַת דַּחֲקוּת וַעֲנִיּוּת, וְהַלֵּיצָנוּת הִיא "שְׂחוֹק הַכְּסִיל", בְּחִינַת: ״הַטְּחוֹל שׂוֹחֵק״ (ברכות סא ב) הֵן נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּזָּל שֶׁל עֲשִׁירוּת, וְעַל יְדֵי יֵצֶר הַטּוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת: ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״ (קהלת י ב).

##

וּבַיָּמִין הַזֶּה הוּא מֵקִים אֶת הַנּוֹפְלִים לְאַהֲבוֹת וּלְיִרְאוֹת רָעוֹת, הוּא מֵקִים אוֹתָם לְאַהֲבוֹת וְיִרָאוֹת קְדוֹשׁוֹת, בִּבְחִינַת: ״כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָּהּ״ (תהלים קנ ו).

כִּי יְמִינוֹ מַעֲבִיר הַחֹשֶׁךְ מֵעֵינֵיהֶם, וְאָז עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת נִפְלָאוֹת, בִּבְחִינַת ״גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ״ (תהלים קיט יח)

וְנִפְלָאוֹת הָאֵלּוּ הֵן בִּבְחִינַת פֶּסַח, שֶׁהוּא יָמִין, בְּחִינַת: ״כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת״ (מיכה ז טו), ופסח הוא פה סח, בבחינת:נ״תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ״ (מלאכי ב ו) וְנֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם,

כִּי שָׁם כְּתִיב: ״יְהִי מְאֹרֹת״ (בראשית א יד), וְעָבַר חֹשֶׁךְ שֶׁכִּסָּה פְּנֵי תְהוֹם.

##

וְאוֹר הָעֵינַיִם מַעֲלִין גַּם כָּל הַבַּקָּשׁוֹת וּתְחִנּוֹת אֲשֶׁר יִתְפַּלְּלוּ אֶל הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כִּי שָׁם עוֹלִין כָּל הַבַּקָּשׁוֹת, וּמִשָּׁם הָאוֹר עֵינַיִם יוֹצֵא, בִּבְחִינַת: ״וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם״ (מלכים א ט ג).

וְאוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין הַגְּאֻלָּה, הַתְּלוּיָה בַּלֵּב, בִּבְחִינַת: ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי״ (ישעיה סג ד), כִּי עֵינָיו וְלִבּוֹ שָׁם.

וְזֶה בְּחִינַת: ״וַיִּקְרָא לָאוֹר יוֹם״ (בראשית א ה), אוֹר הָעֵינִין מְעוֹרְרִין יוֹם נָקָם שֶׁבַּלֵּב, לְבַטֵּל שְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁל יֵצֶר לֵב הָאָדָם רָע, הַנִּשְׁאָר לוֹ מִנְּעוּרָיו.

וּשְׂאוֹר וְחָמֵץ שֶׁבְּלֵב הָאָדָם הוּא הַמֵּסִית אֶת הָאָדָם, שֶׁיְּהַרְהֵר אַחַר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבַּדּוֹר, וְלוֹמַר: זֶה נָאֶה וְזֶה לֹא נָאֶה, בִּבְחִינַת: ״חָלַק לִבָּם״ (הושע י ב).

"לִבָּם" — הֵם עַי"ן וּבֵי"ת צַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר.

וזהו: ״"אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר"״ (פסחים ב), הַיְנוּ אוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי פְּעָמִים שִׁבְעָה גִּלְדֵי עֵינָא, בָּהֶם בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ.

##

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת, בִּבְחִינַת: ״מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה״ (שיר השירים ח ז).

וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל.

וְזֶה: ״הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ — מוֹחֲלִין לוֹ״ (ברכות יב ב), כִּי ״עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה״ (משלי י יב), כִּי עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּךְ דָּמוֹ, וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם, וְעַל יְדֵי כִּסּוּי הַזֶּה נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא.

[מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

ח. "איבר מן החי" – טעם המצוות

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לִטְעֹם מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא צַדִּיק, אֲזַי הִיא בְּחִינַת "אֵיבָר מִן הַחַי", שֶׁהוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְצָרִיךְ שְׁחִיטָה לְהַתִּירָהּ. עַל כֵּן צָרִיךְ שֶׁיָּבוֹא עָלָיו בּוּשָׁה, שֶׁהִיא שְׁפִיכוּת דָּמִים, בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהִיא מְטַהֶרֶת הָאֵיבָר מִן הַחַי. וַאֲזַי יוּכַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִטְעֹם מֵהַמִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ, בֵּין מִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת, בֵּין מִצְווֹת רַבּוֹת. כִּי הַמִּצְווֹת נִקְרָאִים "מַטְעַמִּים", ״וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי״ (בראשית כז ד) – "מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה", כַּמּוּבָא. וּכְשֶׁנִּשְׁפָּךְ דָּמוֹ עַל יְדֵי הַבּוּשָׁה כַּנַּ"ל, אָז צָרִיךְ לִשְׁמוֹר, שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנּוּ הַחִיצוֹנִים הַיְדוּעִים, שֶׁרוֹצִים לִינּוֹק מִזֶּה הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ. עַל כֵּן צָרִיךְ כִּסּוּי, שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דַּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁפָּךְ בָּאַהֲבָה הַזֹּאת, בְּחִינַת: "כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי", כַּנַּ"ל. וזה בחינת כיסוי דם

ט. שְׁפִיכוּת דָּמִים ונשמות נִפלוֹת

וּבְעִנְיַן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, יֵשׁ דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנִסְתָּרִים הַרְבֵּה, בֵּין שְׁפִיכוּת דָּמִים עַל יְדֵי בּוּשָׁה, בֵּין שְׁאָר שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת, שֶׁאֵין לָהֶן עֲלִיָּה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁל אָדָם גָּדוֹל. וְלִפְעָמִים אֵין לָהֶן עֲלִיָּה, כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ. וזה בחינת: ״זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין כִּזְכֻיּוֹת״ (יומא פו ב) שֶׁעַל יְדֵי הַבּוּשָׁה וּשְׁפִיכוּת דָּמִים הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמְהוֹן בְּאַהֲבָה הַנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת: ״עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה״ (משלי י יב), כַּנַּ"ל, וְנִתְהַפְּכִין הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, וְנִתְעַלּוּ הַנְּשָׁמוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁהֵן בִּבְחִינַת פְּשָׁעִים, כִּי נִתְעַלִּין וְנִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי כִּסּוּי דָּם בָּאַהֲבָה הַנַּ"ל. (עיין בתיקון כא)

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?