שו״ת דברי חיים – חלק א – קטע 12

היוצא לנו מזה דנלפע"ד דהבשר מה ששחטו קודם שנתוודע בודאי מותר דהכוונה הי' רק לאסור מאז וכ"כ בהתקנה וז"ל באם יעברו השוחטים ע"ז וישחטו בלא קוויטל אזי שחיטתן אסורה עלינו ועל כל בני קהלתינו כנ"ל אמנם כיון שכבר אין הבשר לפנינו ורק לענין הכלים נ"ל דבודאי מותרים כיון שהבשר מותר לפע"ד ורק אפי' שנימא שהבשר אם הי' לפנינו הי' אסור מ"מ על פליטת כלים לא גזרו מתקני תקנה ולא חמירא תקנה דידהו מחלב של בני ריינוס ויעו"ש בפוסקים דהנוהגים איסור אין כוונתם על הכלים ויעוין בפר"ח א"ח תצ"ו יראה להדיא כן וא"כ הכלים כשרים ושו"ב שעברו בודאי מותרים אם נתבטל התקנה ולא שייך כאן חשוד לא"ד כיון שלא הכשילו לשום אדם שהבשר הי' מותר לפע"ד כנ"ל וגם אפי' אם נתעקש שהבשר הי' אסור דודאי אינם חשודי' על השחיטה משום דלא משמע להו איסורא בזה ועיין בתשו' מהרמ"מ כתב בהדי' שאין לפסול אדם אם יש צד בעולם לתלות ששגג או טעה ורק שראוי לקונסם לפי ראות הב"ד אבל מותרים המה אם הקהל ירצו לבטל התקנה מעתה ואם אולי הקהל אינם רוצים לבטל כדי שלא להפסיד החכירה שעשו לפע"ד יוכלו לבטל התקנה ראשונה ומעכשיו יתקנו [מחדש] ואת השו"ב יזהירו באופן שלא יהי' להם היתר ומי שבקי בדיני נדרים יכול לעשות תיקון זה ע"צ שלא יועיל שום התראה להשו"ב אבל על מה שעברו עד עתה ראוי למחול להם אתרי שקנסו אותם. והנה לא רציתי לפלפל משום נדר בכתב כי לפע"ד אין כאן רק תקנה ותקנת הצבור מהני אפי' בכתב כמבואר לכל מעיין בב"י רכ"ח והרבה האריך בזה בס' חתם סופר וגם מה שכ' כבוד מעכ"ת בשם הב"י אינו ענין לנדר שהאיסור משום התקנה כנ"ל אבל שבועה בודאי אין כאן:

אח"ז עיינתי בס' חתם סופר [יו"ד סי' י"ג] נראה מדבריו באם השו"ב עברו התקנה לא מהני מה שנתבטל התקנה ונשארו פסולים ולא החליט הדבר ולפעד"נ מ"ש נכון כי כן יראה דעת הרמ"א ז"ל והאחרוני' הת"ש והפר"ח והנ"ב נמי מסכים להתיר באם לא הי' ממש [שבועה] או חרם ולכן לדעתי השו"ב כשרים ובפרט ששמעתי שנותנין אמתלא לדבריהם ורוצים לברר האמתלא מפי בד"צ וגם לא נשמע מעולם עליהם ח"ו [דבר רע] ולכן אחרי שראוי לקנסם עכ"פ מפני קלותם ופחזותם בטעות ושוגג אבל לא להעבירם ח"ו ולהתיר הנדר לפע"ד אינו נכון פן יהי' לבוז בעיני ההמון המלעיגים על דברי חז"ל ולכן לפע"ד טוב וכשר הדבר ע"ד שכתבתי אך עצהיו"ט יתקבצו חתימות מאותם שחתמו על התקנה שרצונם להתיר הנדר ע"י פתח וחרטה וישלחו א' מהם לעיר הסמוכה ויותר להם כאשר כן מבואר בחתם סופר בענין כזה והי' שלום: סימן ב

בנידון השאלה אודות השו"ב. הנה לפי הנראה מהוצעת הענין שהוא אינו ירא ד' מרבים אולם לענין להעבירו עפ"י הדין יש לנו לברר כאשר נלע"ד. א' בענין מה שלוקח מן הכשרות תשלומין הרבה ומן הטריפות נגרע ערך שכירתו הרבה למאה בודאי הוא מנהג גרוע וראוי לבטלו ויראו הב"ד לבטל המנהג ההוא וזה א"צ לפנים. ב במה שלא רצה לבדוק הבהמות ישראל כיון שלא שלמו לו כפי המנהג מאז ולא שמע לקול התראה מב"ד הנה באמת לא יפה עשה שלא שמע לקול מוריו אך אין שום חשש איסו' אפי' לכתחלה וכי מי יכול לכופו לבדוק בפחות ממה שנהוג מקדם ואם כי המנהג הוא שלא כדין מ"מ אין ביד אדם לכופו (שלא) לבדוק כלל ואין לומר שעשה מעשה איסור במה ששחט בהמה שלא יאכלו ממנה זה ליתא חדא דמבואר במג"א גבי ימי מנחם אב דמותר לשחוט בלא בדיקה גם כי הוא לא עשה שום איסור בשחיטתו כי אם יתרצו לשלם שכרו יבדוק להם ולכן מטעם זה אין לפוסלו כלל רק מה שהמרה נגד הב"ד ראוי לקנסו. ג' במה שטרף שלא כדין רק להכעיס את בעל הבהמה בזה לפע"ד עבר על כמה לאוין. א דידוע דהשו"ב שלנו מקרי מורי הוראות שפוסקין הדין ולכן אם שיקר ועיות לומר על דבר שידע שמותר ואמר אסור בודאי עבר על לאו דלא תעשו עול במשפט כמבואר במנין המצות להרמב"ם ז"ל סי' רע"ג וגם עבר על לאו דלא תעמוד על דם רעך דז"ל הרמב"ם בס' המצות מל"ת סי' רצ"ג הזהירנו מלהתרשל כו' או ההפסד ויהי' לנו יכולת להצילו כמו שהי' טובע בנהר ואנחנו נדע לשחות ולהצילו כו' וכבר אמרו שמי שיכבוש עדות תכללהו ג"כ זאת האזהרה כי הוא רואה ממון חבירו אבד והוא יכול להחזירו אליו באמרו האמת עכ"ל הרי דאפילו ביכול להציל ממון חבירו ולא הציל עובר על לאו מכ"ש במאבד ממון חבירו בידים ותו אם קבל שכר על השחיטה א"כ במה שהטריף שלא כדין גזל מעות השכירות דלא קיים תנאו שע"מ כן נתן לו הבעה"ב שכירות שישחוט ויורה לו כדין נמצא עבר על לאו דלא תגזול והן באמת שי"ל דלא משמע להו לאינשי לאוין שכתבנו ולכן מקרי רק חשוד לדבר קל דלא חשוד לדבר חמור אך באמת דבר זה הוא לאיסור בפי כל להטריף שלא כדין ונהי שלא נחשב בעיני העולם לאיסור לאו מ"מ כיון דכמה חומרות שיש לנו בשו"ב אשר במדינות אחרות נהגין היתר ועל כמה דברים שאנו מחמירים שחקו גדולי ספרד ומ"מ עלינו להחזיק במנהגינו כאשר האריך התב"ש ז"ל וא"כ אם שוחט חשוד על איסור שפשוט בפי כל עכ"פ לאיסור להטריף שלא כדין ובאמת כי כמה לאוין [עבר] כנ"ל בודאי שאותו החשוד חשוד נמי להתיר דבר שאנו מחמירין בו וא"כ בודאי אין להעמיד איש כזה לשו"ב בתחלה הגם כי אותם הדברים אינם נמצאים לריב וי"ל בזה אין לחוש למיעוטא מ"מ לכתחילה ודאי אין מוסרין לקל כזה לבדוק. אך כ"ז אם הי' נתברר הדבר בעדים ראוי להעבירו אמנם צריך להושיב ב"ד ולגבות עדות בפניו אם יהי' באפשרי. ד במה שיצא עליו כמה קולות ששחט בלילה וגם כי נטל מעות להכשיר ויתר דברי קלות רק שאינו עדות המועיל עפ"י דין מ"מ העלתי בתשובה אחת [ע"ל סי' ד'] דראוי ליראי השם לחוש לקול המוחזק וכמו שמבואר בסוף גיטין ובסוטה והרבה הארכתי בזה וכן ראוי באמת להרחיק משחיטות שו"ב שהכל מרננין אחריו את כ"ז ראיתי להודיע לפע"ד ואתם ידידיי עשו הטוב בעיני ד' ותתאספו כאיש א' חברים ולהסיר המשטמה מלב ורק לעיין בתוכן הדברים וד' עמכם להוליככם בדרך הישרה ולעשות עפ"י מה שכתבתי ובטוח אני בחסד עליון אם תפור המשטמה תבואו על האמת ומתוך דברי הנ"ל יתברר לכם האמת: סימן ג שלום לבני יקירי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כש"ת מ' יחזקאל נ"י אבד"ק שינאווא

אשר שאלת בענין אשר השו"ב והממונה על הבשר כשר אמרו שלא נמצא אז בשר כשר רק לערך עשרים ליטרות והקצב כר בשר כשר הרבה פשוט הדבר כיון שלפי הנראה מהענין הקצב הזה [אינו] עוסק בזה לידע מה כשר ומה טריפה רק מה שאמרו לו הממונה והשו"ב ורק בזה הכחשה ביניהם שהמוכר הבשר היינו הקצב אמר שאמרו לו על יותר מעשרים ליטרות שהוא כשר והם אומרים שלא הגידו לו רק על עשרים ליטרות א"כ פשוט שכיון שהוא אומר רק מפיהם שהראשון נאמן ולפ"ד הט"ז בסי' קכ"ז בסופו מבואר בחמאה להחמיר בכה"ג והש"ך לא חלק עליו רק בחמאה שהוא מדרבנן וגם שהוא בחזקת היתר אבל בכה"ג בבשר במקולין שאינו לא בחזקת היתר ולא בחזקת איסור כמבואר בנ"י יבמות ובס' ח"ד מאריך בסברא זו א"כ בכה"ג ודאי הראשון נאמן יעוין בט"ז ונקה"כ ותבין וגם אפילו בלא זה כגון אם הי' שנים באי' בב"א לפני הב"ד הוי שפיר עד כנגד עד וסלק עדותן כמאן דליתא ואסור מספק כיון שהוחזקו במקולין בשר טריפה נמי ול"ד לריאה דשם נשחטה הותרה משא"כ כאן שהוחזקה טריפה במקולין אך ע"ז י"ל דהבעלים נאמנין יותר אך בת"ר מבואר דלא שייך בכאן להאמין הבעלים יותר יעו"ש אך עכ"פ בנ"ד שא"י הקצב רק מפיהם כמבואר במכתבך בודאי הראשון נאמן יותר גם שהקצב הוא הבעלים הגם שבתשו' רמ"א ס"ו מבואר בחד סברא לומר גם בכה"ג הבעלים נאמנים יותר אך בד"מ לא מביא כלל סברא זו ש"מ דלא ס"ל לדינא סברא [זו] רק לרווחא דמילתא כתבו גבי חמאה וכן מבואר בהדי' בד"מ ובט"ז ובנה"כ ז"ל דבא"ד ולא הוחזקו להיתר לכ"ע אסור ודו"ק. ג' טבת תרט"ז לפ"ק צאנז: סימן ד

בנידון השו"ב אשר הוגבה העדות עליו כפי המבואר בהגב"ע נלע"ד אחרי בינותי בספרים ואשר חנן אותי אלקים אותו אדבר וזה יצא ראשונה נחקורה אם לא יהי' זה השו"ב מושכר לרבים אם מותר לשחוט אצלו ואם אסור:

הנה באמת אם הי' כאן עדים ברורים וכשרים בלא פקפוק על המעשה ששחט בסכין פגים וגם מה ששחט העגל בלא בדיקת סכין תחלה וסוף ועל העגלה בימות החורף וקור הגדול בודאי הי' פסול לעולם דמצטרפי שני העדים לפוסלו. גם עדות מיוחדת כשר לפסול כמבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ד אולם לאשר שלפע"ד שצד השני יפסלו את העד שאמר ששחט בסכין פגום מחשש נגיעה הגם שלדעתי אין כאן נגיעה כלל מ"מ יתעקשו בזה לפוסלו וא"כ לא ישאר רק ע"א וקול פסול ורינון ממעשים מכוערים ומאשר שאינו שוחט ובודק כדת. והנה בזה לחוד אין מוציאין גברא מחזקתו ומבואר בכל בו תשו' רשב"א ומביאו המג"א בקצרה בסי' נ"ג וז"ל שליח צבור שמרננין עליו העם שנתפס עם הנכרית אם נתברר הדבר זה בשני עדים כשרים כו' הרי זה נפסל ע"ז וראוי להעבירו. אבל ברננה שמרננין אחריו שלא בעדים אינו נפסל עכ"ל הרי דלא פסלינן רק בעדים וכללא הוא דאין מוציאין גברא מחזקת כשרות רק בעדים ולחנם האריך בזה בבית אפרים אה"ע כי דבר ברור שאין מוציאין גברא מחזקתו בלא עדים ברורים:

אך ברשב"א מביאו ב"י סי' ל"ד בח"מ וז"ל וכ' עוד שם דאם יצא עליו קלא דלא פסיק אין חוששין לו ואין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין ממון בעדותו דא"מ ממון אלא בעדות ברורה ואעפ"י שבחזקת כשר הי' ואין פוסלין אותו בקלא דעלמא מ"מ מיחש חיישינן לי' ואפי' אתתא מפקינן מנטען בדבר (מרומה) [מכוער] וקלא דל"פ כ"ש זה שאין מוסרין לו שבועה וכ"ש דלא מפקי' ממונא אפומי' דהא תניא שנים שהיו חתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו אנוסים היו כו' ואקשי' עלה ומגבינן בי' תרי ותרי נינהו אלמא לאפוקי ממונא אפומייהו לא אמרי' אוקי גברא אחזקתי' ולא אמרי' קלא דל"פ כו' אלא בדליכא אויבים כו' כדאי' בפ"ב דיבמות עכ"ל ולכאורה משמע מזה דלהוציא ממון או שלא להשביע סגי בקלא דל"פ לפסלו שלא להוציא ממון על פיו וכבר האריכו בזה אא"ז מהרמ"מ בתשובתו והמ"ב ז"ל ולא פסקי כוותי' ומהרמ"מ ז"ל פי' בי' דתרתי בעי יחוד וקלא דל"פ וגם הסמ"ע דחהו מהלכה וכמעט כל האחרוני' ויעויין בכה"ג ח"מ ילאשר אני אחזה לפע"ד דגם הרשב"א ז"ל מודה דלא מפסלי' גברא בקלא דל"פ ורק כוונתו דעכ"פ הדיינים יסלקו עצמן וימנעו מלהוציא ממון ע"פ דאתרע עכ"פ ולפע"ד ראי' ברורה לדברי הרשב"א ז"ל מסוגי' דכתובות וכבר העירותי זה בתשו' אחת שכתבתי זה מאז וזה לשוני אולם לפע"ד דבר פשוט הוא בש"ס ופוסקים דאין אדם נפסל רק עפ"י שנים ויעוין בקדושין פ' האומר ולא מנינו מי שיחוש בזה זולת הרשב"א בתשו' ומביאו ב"י ח"מ שכ' דחשוד אין מוסרין לו שבועה ואין מוציאין בעדותו ממון ובאמת כבר תמהו עליו כל גדולי האחרונים ויעוין בתשו' מהר"מ ומ"ב ואחריהם הרבה אחרונים ולפע"ד אחרי מחכ"ת ידעתי כי לא לגדר ולפלפל בדבריהם באתי אולם לפי קט שכלי נ"ל דדברי הרשב"א הוא ש"ס ערוכה בכתובות פ"ה האי אתתא דאיתחייבה שבועה ואמרה בת ר' חסדא ידענא בה דחשודה אשבועתא ואפיך רבא השבועה אשכנגדה וכן נמי לקמן אמרי' מרענא לשטר אפומה הרי דלא הי' שום עדים עלי' רק בת ר"ח וגם היא לא אמרה שידעה שעברה איזה עבירה רק שחשודה היא ואפ"ה לא מסר לה רבא שבועה וכדברי הרשב"א ממש אך באמת לא מטעם פסלות הוא ורק טעם הדבר מביאו פ"י שם דהוי עכ"פ דין מרומה ומחייב הדיין לסלק עצמו מן הדין ואם הנתבע רמאי שפיר יכול הדיין להפוך השבועה ולכן כתב הרשב"א דאין מוסרין לה שבועה וגם אין מוציאין ממון עפ"י עדותו והוי כדין מרומה וזה ברור לפע"ד ע"כ. ולזה לא יפלוג גם הרא"ש ז"ל אדבריו דכולם מודים דכשר ולא מיפסל גברא בקלא דל"פ ורק עכ"פ הדיין יחוש מלהוציא ממון על פיו כמו בדין מרומה ויעויין פ"י כתובות ולזה שפיר מביא הרשב"א ז"ל ראי' לדבריו מאשה דבעדי כיעור וקלא דל"פ (לא) תצא הגם דלשיטתו גופא בחדא מוציאין מנטען אך לא נחית עתה רק לדייק דקלא הוא דבר ממש אליבא דכ"ע דבעידי כיעור ל"ת ובצירוף קלא דל"פ מוציאין כמבואר בש"ס יבמות ולכל הפירושים שבסוגי' עכ"פ אנו רואים דקלא דל"פ הוא דבר ממש ולזה ראוי עכ"פ לחוש להקלא דל"פ ולמנוע מלהוציא ממין בעדות כזה או להשביעו ולפע"ד זה ברור ברשב"א ואין חולק בזה ואפי' אם יעקש המעקש לומר דגם בזה חלקו עליו ולומר דמוציאין ממון בעדותו עכ"פ הא לית מאן דפליג דאין מוסרין לו לכתחלה עדות כמבואר בש"ע ח"מ צ"ב ס"ה וז"ל אבל המודה מעצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שהוא נפסל בה אעפ"י שחושדין אותו ואינו ראוי לעשותו עד לכתחלה כו' דמשמע מזה דבחשוד לחוד אין מוסרים לו עדות דהודאתו לא מעלה ולא מוריד רק שנעשה חשוד וכיון שכן בודאי אין מוסרין למי שחשוד בסכין פגום להוציא בהמה מחזקת אמ"ה דלא גרע חזקת אמ"ה מחזקת ממון לענין זה ול"מ לדברי הרשב"א דאפי' ביודע עדות אין מוציאין ממון על פיו מכ"ש שאין מוסרין לו לכתחלה להוציא בשחיטתו בהמה מחזקת אמ"ה ולפע"ד כולם מודים בזה להרשב"א ובודאי עכ"פ לכתחלה אסור למסור לו לשחוט. וראי' ברורה מסוגי' ערוכה בסוטה דף כ"ז אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשירה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות מיתבי נושא אדם דומה אמר רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם נשא תני נמי בת דומה והלכת' ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני ר' תחליפא בר מערבא קמי' דר"א אשה מזנה בני' כשרים רוב בעילות אחר הבעל כו' יעו"ש ופסקו הרמב"ם והש"ע באה"ע סי' ד' סעי' ט"ו וז"ל א"א שיצא עלי' קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחרי' א"ח לבני' שרוב בעילות אחר הבעל אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה וכהן חושש לה מדין תורה ואם בעלה כהן חוששין על בניו וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור ואם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבניו עכ"ל אלמא דברינון אסרי' לישא אשה שהי' רינון עלה ומשמע מדברי הה"מ שהוא מה"ת ומביאו בש"ע וא"כ בודאי כמו כן אין מוסרין בהמה לשוחט שיצא עליו קלא דל"פ שהוא מנבל אך עומד לנגד זה מה שמבואר בש"ס גיטין פ"ט ת"ר יצא עלי' שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי אכלה בשוק רמ"א תצא רע"א משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה א"ל ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה ופסקו ג"כ הרמב"ם והמחבר באה"ע סי' וא"ו ס' ט"ו וז"ל יצא לה שם מזנה בעיר א"ח לה ואפי' הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שנתן לה גט ה"ז מותרת לכהן וכבר תמהו רבים על סתירת הש"ע והרמב"ם את דבריהם והנה הב"ח ז"ל כ' וז"ל בסי' ד' סעיף ז' א"א שיצא עלי' קול [כו'] אבל היא בעצמה חוששין לה משום זונה ופי' הה"מ וז"ל כהן חושש לה מד"ת וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור וה"ה אם בעלה כהן חוששין לזרעה משום חללי' כ"כ מהרי"ו סי' ק"ד ואיכא למידק דבסוף גיטין קאמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר א"ח לה מ"ט פריצות הוא דחזו לה ופסק כך רבינו בסי' וא"ו וי"ל דבפנוי' ודאי א"ח לאוסרה לכהונה דתלינן בפריצותא ששיחקה כו' אבל ביושבת תחת בעלה אם לא הי' שם אלא פריצות בעלמא לא הי' מרננין אחרי' ולא הי' מוציאין קול מזנה ואלא ודאי דחזו דבר מכוער והלכך חוששין לקול לאוסרה לכהונה עכ"ל והנה הב"ש ז"ל כ' וז"ל בסי' ד' ס"ק כ"א והכל מרננים זה גרע טפי מיצא שם מזנה בעיר דקיי"ל דא"ח כו' ומ"ש הב"ח דכאן מיירי בא"א וגרע טפי לכן חוששין ולקמן איירי בפנוי' לאו דוקא כי בסוגי' סוף גיטין מ"ש כתנאי וכו' מבואר דאיירי בא"א ומ"מ אין חוששין וא"ל מ"ש שם א"ח היינו לא תצא אבל היא אסורה לכהן דא"כ איך קאמר כתנאי ורבא ס"ל כריב"נ דהא ר"י לא אמר אלא ל"ת עכ"ל ובאמת דברי הב"ש ז"ל תמוהי' דהא מבואר בתוס' גיטין דאיירי בפנוי' דז"ל התוס' גיטין פ"ט ע"א ד"ה אכלה בשוק אור"י דאיירי שפיר בקלא דקודם נשואין שיצא עלי' קול זה ומדברות עלי' לעז קודם שנשאת לכהן א"ל ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א שהרי הוא א"י במה שדברו עלי' מקודם ומה יש לו לעשות עכ"ל וכבר העיר בזה העצי ארזים אך באמת דברי הב"ש נכוני' בזה דע"כ חילוק הב"ח ז"ל ליתא דאם נאמר כהב"ח ז"ל דבא"א אסור בקלא דל"פ א"כ איך אמר לא הנחת בת לא"א שיושבת תחת בעלה הלא לדברי הב"ח בא"א אסורה וא"ל דכוונת הגמ' דבא"א לא שכיחא קלא כזה וכסברת הב"ח ורק שלא הנחת בת לא"א בקול שיצא לפני הנשואין זה דוחק מאד דע"כ איירי בא"א דגם בא"א מותר ביצא שם מזנה וכוונת התוס' הוא רק דגם דיצא הקול קודם שייך נמי הסברא דלא הנחת בת כו' אבל עכ"פ מוכח דלא כסברת הב"ח דבא"א אסור ביצא קול מזנה. הנה ראיתי בעצי ארזים סתר ג"כ דברי הב"ח במה שהוכיח דהגמ' בסוטה לפירש"י איירי בפנוי' מדפי' טיפה פסולה כושי או ממזר וע"כ דאיירי בפנוי' דאי בא"א בלא"ה ממזר וגם יצא שם לחלק דגם לשמואל דכותי ועבד הבא על בת ישראל הבת כשרה מ"מ צריכים להתגייר ואנכי לא ידעתי מי הצריכו לכ"ז דהא ע"כ איירי בסוטה מספק א"א דרש"י פי' דלא ישא דומה משום שתזנה תחתיו וא"א דאיירי שדומה ממנה כשהיא פנוי' למה יחוש הבעל שתעבור איסור א"א ובהדי' מבואר בש"ע אה"ע דכשהיתה פרוצה כשהיא פנוי' ל"ח שתזנה באיסור א"א ותו דא"כ קשה מאי עדיפא דומה מב"ד לסברת העצי ארזים אליבא דרש"י ז"ל ליכא שום מעלה בדומה דחשש שתזנה תחתיו ויעבור על איסור זונה כשיבא עלי' הבעל לאחר ביאת הנואף וכשיקח ב"ד יעבור על חשש עבדות שלא איגיירה עדיין ומאי עדיפא האי איסור מאיסור זונה ובודאי חמירא איסור זונה בהנשא לדומה יותר מאשר יקח את ב"ד מפנוי' שאין עלי' רק חשש כושי שבא עלי' שהיא כשרה גמורה עכ"פ כשתתגייר ובידו לגיירה וזה דחוק ורחוק לפע"ד ולפענ"ד פשוט דאיירי שם מדומה שהיא א"א ולכן החשש לישא את דומה לפירש"י ז"ל משום שתזנה תחתיו ואיסור בת דומה הוא חשש ממזרת מ"מ עדיפא לי' לשמואל דומה דעכ"פ יצירתו מטיפה כשרה וב"ד יוכל להיות שגם אביה הי' פסיל ובא (מביאה) [מטיפה] פסולה וז"ב. אבל השגת הב"ש על הב"ח קיים דודאי בגיטין משמע דגם בא"א ל"ח כלל לקול דכן משמע הלשון לא הנחת וכו' ומש"ה מותרת גם לאחר גרושתה או מיתת הבעל דאל"כ תהא מאיס' תחת בעלה ולכן תירוץ הב"ח צ"ע וגם תי' הב"ש וח"מ דחוק מאד דמאן מפיס לחלק בין יצא שם מזנה ובין העם מרננים אחרי' ובפרט דהרמב"ם ז"ל כתב בפי"ז מהל' א"ב הל' כ"א וז"ל יצא קול על הבתולה שהיא בעולה א"ח לה ותנשא לכ"ג יצא עליה קול שהיא שפחה א"ח לה יצא עלי' שם מזנה בעיר א"ח לה ואפי' הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט ה"ז מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה עכ"ל אלמא דלא מפקי' רק בעדים אפי' בא"א דעלה קאי והנלע"ד דא"ש מאד וכאשר כתבנו דבאמת בקלא דל"פ אין מוציאין גברא מחזקתו ולא פוסלין אותו ורק כ"א יחוש לעצמו וכסברת הרשב"א ז"ל דאין מוציאין ממון ולא מוסרין לו שבועה וכמו כן אמר הגמ' בסוטה דלא ישא דומה ואפי' בקלא דפסיק בעלמא וכאשר כתבו התוס' שם והיינו יחוש כל א' לעצמו שלא לישא ומש"ה אמר הגמ' בלשון ישא ולא ישא היינו מתורת מוסר והנהגה ישרה להתנהג בדרך טובים ולרחוק מכיעור ואפי' מצוה דאורייתא י"ל דיש בזה כאשר הרחיב הדבור בכיוצ' בזה בתשו' לאחי הט"ז ז"ל בתשו' גאוני בתראי אך אין ע"ז לומר אסור או מותר כי אין כופין ע"ז ואין צד איסור כי אין מוציאין אשה מחזקתה ברינון לבד אבל שם בגיטין דקאי רבא על הא דאי' במשנה דיצא קול קדושין וגרושין דחיישינן היינו לכוף ולהוציא את הנושאה ובא רבא ואמר דביצא קול מזנה א"ח מטעם דאמרי' פריצות בעלמא היא דחזו והיינו דאתא רבא לאשמעי' דלא נימא כמו דקול קידושין חיישי' והיינו משום לעז שיאמרו א"א נשאת לאחר כמבואר שם בסוגי' ואתי רבא לאשמעי' דבשם מזנה לא כן הוא דלא יבואו לומר שהתירו זונה להנשא לכהן דיתלו רק בפריצות דחזו בה ומש"ה שפיר מה שמביא ראי' לדבריו ממה שאמר בברייתא א"כ לא הנחת בת כו' דלכאורה קשה מדוע נתן רבא טעם אחר מתנא דברייתא אולם לדברינו א"ש דבאמת הוא הטעם שיתלו בפריצות משום דקיי"ל דבנשואה ל"ח דא"כ לא הנחת בת כו' ופירשו הראשונים דשכיחי דומי דמתא לדבר מבנות ישראל וא"כ כיון דלאחר נשואין מותר משום דלא הנחת בת כו' גם לפני הנשואין אם יצא קול יתלו בפריצות בעלמא דהרי כן הדבר שכמעט על כל הנשים קול והמה יושבות עם בעליהן ש"מ שקמו רבנן במילתא דהקול בא רק מפריצות שחזו בה וזה נכון וברור לפע"ד: