חפץ חיים – הלכות לשון הרע ורכילות – רכילות – כלל ז סעיף ד

גַּם אֵין חִלּוּק בְּאִסוּר רְכִילוּת, בֵּין אִם הוּא מַרְגִּיל עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנִי יִשְׂרָאֵל, וּבֵין אִם הוּא מַרְגִּיל עַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי נָכְרִים, וְכַאֲשֶׁר נְדַיֵּק הֵיטֵב, נִמְצָא, דַּעֲוֹנוֹ גָּדוֹל בָּזֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסְתַם רְכִילוּת, כִּי עַל יְדֵי מַה שֶּׁהוּא מְסַפֵּר, שֶׁפְּלוֹנִי עָשָׂה לוֹ, אוֹ דִּבֵּר עָלָיו, בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִסָבֵב לוֹ עַל יְדֵי זֶה הֶזֵּקּ וְצַעַר, (ועוֹד טעָמִים, אַחֵרִים וּכמוֹ שִׁהֶאִרַכנוּ לעַיל בּחֵלִק א' כּלָל ח' סִימָן י"ב). וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁנִּכְשָׁלִין בָּזֶה עַד מְאֹד, שֶׁמַּטִּילִין מוּם בִּפְנִי נָכְרִי * בִּסְחוֹרוֹת, שֶׁמָּכַר לוֹ יִשְׂרָאֵל, אוֹ בִּמְלָאכָה שֶׁעָשָׂה לוֹ וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא {וכל כיוצא בזה}, וּבָזֶה מָצוּי שֶׁגּוֹרֵם לוֹ הֶזֵּק וְצַעַר, וְכַמָּה פְּעָמִים יוֹרֵד לְחַיָּיו מַמָּשׁ עַל יְדֵי זֶה.