שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן מז, קטע 2

[יוד] אמנם הגם דדברינו בדעת הרא"ש והר"ן נראים נכונים לומר כן דס"ל כהרמב"ן דהא דלא תביא לא קאי על משמשין מ"מ על דברי התוס' דמס' ע"ג דף כ"א ד"ה אף דמבואר מדבריהם ג"כ דבהכנסה גרידא אסור מדאורייתא אי אפשר לומר כן ולדידהו לכאורה מוכרח לומר כמו שרצינו בתחילה לומר דס"ל דרק בהכנסה לבית אסור וכמו שנבאר: דהנה עיקר סברתו של הרמב"ן דלא תביא לא קאי על משמשין טעמו הוא כמו שהעתקנו לשונו למעלה דע"ג בלבד נקראת חרם ובפסוק זה כתיב ולא תביא תועבה אל ביתך שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא ומש"ה לא קאי על משמשין וזהו ג"כ טעמו של הרמב"ן דס"ל דגם דלא ידבק בידך מאומה מן החרם לא קאי על משמשין וכמו שהעתקנו לשונו למעלה וא"כ נראה להוכיח דהתוס' דע"ג ע"כ לא ס"ל כן דהנה במסכת ע"ג דף ע"ד תנן ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ג ועורות לבובין ועיין בזבחים דף ע"ב בתוס' ד"ה אלא שכתבו דהך יין נסך איירי בחביות סתומות ומש"ה חשיבי ולא בטלי ושוב הביאו דברי הירושלמי דקאמר על הך משנה יין נסך ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ומדמפרש הירושלמי הטעם דמש"ה הוי בכל שהוא משום דכתיב בהו מאומה הא הוי גם בחביות פתוחות ושמא לא הביא הירושלמי פסוק זה אלא למימרא דמיני' ילפינן דאסורין בהנאה עכ"ד התוס' הרי דיש לנו בזה שני שיטות או דנפרש דאיירי גם בפתוחות והירושלמי הביא הפסוק הזה לראיה דבאיסור של ע"ג כתיב בתורה מאומה ומש"ה הם אוסרין בכל שהוא או דאיירי בחביות סתומות ולא בטל משום חשיבותא וגם בכל האיסורין בכה"ג לא בטל והירושלמי הביא הפסוק דמיני' ידעינן דהני תלת אסורין בהנאה וממילא לא בטלו כיון דהוי חביות סתומות חשיבא ולהרמב"ן דס"ל דלא ידבק לא קאי על משמשין דלא נקרא חרם רק גוף ע"ג א"כ הרי קשה עליו מהך ירושלמי דהביא על תקרובת ע"ג דהיינו יין נסך ועורות לבובין הך קרא והניחא אם נאמר כפי' השני דהירושלמי הביא הפסוק לראיה דכתיב בע"ג מאומה ומש"ה הוי בכל שהוא א"כ ניחא גם להרמב"ן דהביא שפיר הפסוק לראי' דגבי ע"ג כתיב מאומה ומש"ה הוי בכ"ש וילפינן משמשין ותקרובת מע"ג עצמה וסברא זו כתבה הרמב"ן עצמו שם במנין המצות אחר שכתב דחרם לא הוי רק ע"ג לחודא והקשה בעצמו מהא דתנן בשבת דף צ' ר' יהודה אומר אף המוציא משמשי ע"ג כל שהוא שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ותי' הרמב"ן דהביא ראיה מפסוק זה רק דבע"ג כתיב מאומה וילפינן משמשין מע"ג וכמו כן נפרש הך דירושלמי אבל לפי' הראשון של התוספות דאיירי בחביות סתומות ולא הביא הירושלמי הפסוק רק דמש"ה נאסרין בהנאה הא מוכרח להדיא דלא כהרמב"ן וגם במשמשין איכא הך דלא ידבק וזה ברור וא"כ יצא לנו דלהרמב"ן ע"כ איירי גם בחביות פתוחות והנה יעויין ביבמות דף פ"א בתוס' ד"ה ר' יוחנן שכתבו להקשות על הא דתנן במס' ע"ג דיין נסך לא בטל והא איירי בחביות סתומות וכבר תני לה במס' ערלה ותירצו בשם הר"י דאיצטריך לאשמעינן דמחמרינן ביין נסך ואע"ג דלא כתיב איסורא בדאורייתא אלא בדברי קבלה ולכאורה קשה לי על שיטתו של הר"י דחזינן דס"ל דאיירי בחביות סתומות וגם ס"ל דיין נסך אינו אסור אלא מדברי קבלה וע"כ דס"ל דלא הוי בכלל חרם שתאסר מקרא דולא ידבק בידך מאומה מן החרם וא"כ היאך יתפרש אליבי' דברי הירושלמי דבין לפי' הראשון ובין לפי' השני של התוס' דזבחים הנ"ל קשה מירושלמי לשיטתו של הר"י. אמנם באמת ניחא שפיר דודאי הר"י דס"ל דאיירי בחביות סתומות מפרש להירושלמי דמשום הך קרא נאסרו בהנאה וס"ל דיין נסך ועורות לבובין הוו ג"כ בכלל לאו דלא ידבק וכשיטתו של הרמב"ם בפרק י"א מה' מאכלות אסורות דגם יין נסך הוי בכלל דלא ידבק והא דכתב הר"י דלא כתיב איסורו בתורה אלא מדברי קבלה כוונתו הוא דהנה הקשו על הרמב"ם שכתב דיין נסך ותקרובת ע"ג אסורין משום לא ידבק והרי במסכת ע"ג דף כ"ט איתא יין מנ"ל דאסור ומשני משום דאיתקוש יין לזבח וזבח גופה מנ"ל משום דאיתקוש למת מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה ואמאי לא אמר הגמרא משום לא ידבק וראיתי בספר שער המלך שתי' דהרמב"ם ס"ל דכל דבר שנאסר משום ע"ג הוי בכלל לא ידבק בידך מאומה מן החרם דהרי כיון דאסור הוי חרם ומ"מ צריך ההיקש דיין לזבח וזבח למת משום דבלא זה לא היינו יודעין דיין וזבח יהיו בכלל לאו זה אבל השתא דידעינן מההיקש דאסורין שוב הוי חרם והוי בכלל לא ידבק בידך מאומה מן החרם וזהו שיטתו של הר"י ושפיר כתב דאיסורא דיין לא ידעינן מהתורה רק מדברי קבלה דעיקר האיסור ידעינן מדברי קבלה ומ"מ השתא דידעינן איסורו מדברי קבלה שוב איכא עליה איסורא דלא ידבק והנהנה עובר על לאו זה וא"כ שפיר ס"ל להר"י דהך משנה איירי רק בסתומות והירושלמי הביא הפסוק הזה דהם אסורין בהנאה בכלל לאו זה והוא ברור ועכ"פ זה מוכרח ע"כ דלהר"י דס"ל דאיירי בחביות סתומות מוכרח מהירושלמי דלא כהרמב"ן ומוכח דהר"י בעל התוס' ס"ל דכל מה שנאסר מחמת ע"ג נקרא חרם והוי בכלל לאו דלא ידבק גם עוד נראה להוכיח דדעת הר"י הוי כן דבמס' שבת דף פ"ב קאמר ר"ע מנין לע"ג שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ורבנן ס"ל כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו ור"ע למאי הילכתא איתקוש לשרץ למשמשין ורבנן למאי הלכתא איתקוש לנדה למשא ופרש"י דלר"ע הא דאיתקוש לשרץ הוי למשמשין לומר דמשמשין אינם מטמאין במשא ואבן מסמא והקשו התוס' דא"כ מדאיצטריך קרא למעט משמשין מוכח דאי לאו הך קרא היינו מדמין משמשין לע"ג עצמה א"כ לרבנן דמוקמי ב' ההיקשים לע"ג עצמה א"כ מנ"ל דמשמשין אינן מטמאים במשא ומש"ה כתבו בשם ר"י דה"פ דלר"ע ההיקש דשרץ הוי למשמשין דבלא"ה לא היינו מטמאין משמשין כלל והא דלרבנן משמשין מטמאין ג"כ נפקא להו מהך קרא דכתיב שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא משמע כל דבר שהוא חרם היינו שאסורים בהנאה הוי כשרץ ומש"ה הוי גם משמשין בכלל הך קרא אבל בקרא דתזרם כמו דוה דאתיא לרבנן לטומאת משא לא הוי משמשין בכלל ומשמשין מע"ג לא ילפינן הרי להדיא דכתבו התוס' בשם הר"י ממש מהפוך להפוך מדברי הרמב"ן דהרמב"ן כתב דמש"ה לא קאי לאו דלא תביא תועבה על משמשין משום דמסיים בו כי חרם הוא ואימעוט מיניה משמשין דלא נקראו חרם והר"י כתב להיפוך דמהא דמסיים כי חרם הוא איתרבו משמשין והוי ממש להיפוך ואע"ג דכל הני דרשות דבמס' שבת הוי רק אסמכתות בעלמא וכמו דמסקינן שם דטומאת ע"ג הם רק דרבנן מ"מ הא זה חזינן דלדברי הר"י אסמכו רבנן טומאה למשמשין על הא דכתיב כי חרם הוא ולהרמב"ן אדרבה מזה הוא דנמעט משמשין ולדידיה ההכרח לומר דהא דלרבנן משמשין מטמאין הוי מסברא דגמרי לה מע"ג וא"כ קשה עליו קושית התוס' דלרבנן דמוקמי גם ההיקש דשרץ לע"ג עצמה א"כ מנ"ל למעט משמשין מטומאת משא כיון דמע"ג ילפינן טומאה גם למשמשין וגם בלא"ה דחיקא לי קצת הך סוגיא לדעת הרמב"ן דר"ע מוקים להא דשקץ תשקצנו על משמשין והרי להרמב"ן הך פסוק לא התחלתו דכתיב לא תביא תועבה שקץ תשקצנו ולא סופו כי חרם הוא קאי על משמשין והיאך סמכו לטומאת משמשין על הך דשקץ תשקצנו ומכאן נראה סמך נכון לשיטתו של הרמב"ם דגם משמשין הם בכלל הני לאוין ועכ"פ הרי זה חזינן להדיא דהר"י בעל התוס' ס"ל דלא כהרמב"ן וס"ל דכל האסור בהנאה נכלל בלשון חרם וא"כ שוב אין לנו להוציא משמשין מכלל לאו דלא ידבק ולא מכלל לאו דלא תביא וא"כ ס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין והרי דברי התוס' דבמס' ע"ג דף כ"א שדחקו על הא דמתיר הירושלמי להשכיר לבית דירה בחו"ל המה דברי הר"י יעו"ש ומוכח דס"ל דמן התורה אסורה בהכנסה גרידא בלא הנאה וא"כ תיקשה לדידיה הא דאמר רבא במס' סוכה דלולב של ע"ג לא יטול ואם נטל יצא ואמאי יצא הא הוי מהב"ע:

[יא] ואין לדחות ולומר דרבא ס"ל דבמצוה דרבנן לא חיישינן למהב"ע וכמו דס"ל לשמואל בסוכה דף למ"ד דביו"ט ב' יוצאין בלולב הגזול וכתבו התוס' דס"ל לשמואל דבמצוה דרבנן לא חיישינן למהב"ע וכן יסבור רבא דהרי הא דקאמר רבא דלולב של ע"ג אם נטל יצא איירי ביו"ט ב' דלא בעינן לכם וכמש"כ התוס' בסוכה שם דביו"ט א' דבעינן לכם א"כ ע"כ זוכה בו ושוב לא מהני ליה ביטול וכתותי מכתת שיעורו ומש"ה לא חייש רבא למהב"ע. דזה אינו מספיק דאכתי תיקשה בהא דבר"ה דף כ"ח איתא שופר של ע"ג לא יתקע ואם תקע יצא וכן הא דאמר רבא ביבמות דף ק"ג דסנדל של ע"ג אם חלצה חליצתה כשרה ואמאי הא הוי מהב"ע ובודאי דוחק גדול לומר דרבא לא ס"ל הך סברא דמהב"ע ועוד דהרי בב"ק דף צ"ד קאמר רבא בעצמו הך סברא דמהב"ע יעו"ש וגם הא בב"ק דף ס"ז קאמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול כו' רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול אלימא לפני יאוש פשיטא אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני וכתבו שם התוס' בד"ה אמר בשם הר"י דהא דפוסל רבא גם לאחר יאוש אע"ג דהוי יאוש ושינוי השם ושינוי רשות משום דהוי מהב"ע יעו"ש הרי דרבא ס"ל לדעת הר"י בעצמו הך דמהב"ע וא"כ לדברי הר"י בכל הני דוכתי קשה כיון דלדידיה ס"ל לרבא מהב"ע וגם לשיטתו בשבת דגם משמשין נקראו חרם א"כ גם עליהם קאי הך דלא תביא וגם ס"ל במס' ע"ג דבהכנסה גרידא הוי איסורא דאורייתא א"כ תיקשה בכל הני דוכתי אמאי קאמר רבא דיצא משום דמצות לאו ליהנות ניתנו כיון דגם בלא הנאה איכא איסורא דאורייתא וה"ל מהב"ע אכן קושיא זו הוי רק לשיטת התוס' דכל הני דקאמר רבא אם נטל יצא איירי קודם ביטול אבל לשיטתו של ר"ת ביבמות שם דהא דאמר דבדיעבד יצא קאי רק על אחר ביטול אבל קודם ביטול לא יצא א"כ לא קשה כלל קושיא זו דנאמר דהר"י יסבור בזה כשיטתו של ר"ת דרבא קאי על אחר ביטול אמנם הרי גם לר"ת קשה עדיין הא דבחולין דף פ"ט קאמר רבא דמכסין בעפר עיר הנדחת דמצות לאו ליהנות ניתנו ופריך מהא דתניא לולב של ע"ג לא יטול ואם נטל לא יצא וכן מהא דתניא בשופר של ע"ג אם תקע לא יצא ומאי פריך הרי שם ע"כ איירי קודם ביטול מדאינו יוצא בדיעבד וא"כ מאי הקשה מזה לרבא הא שפיר י"ל עדיין דמצות לאו ליהנות ניתנו ומ"מ לא יצא משום דעבר על לא תביא והוי מהב"ע אבל בהא דעפר עיר הנדחת דודאי ליכא בו משום לא תביא ואינו אסור רק בהנאה שפיר קאמר רבא דמכסין בו דלאו ליהנות ניתנו ומוכרח ע"כ לומר אחד משתי הסברות או דלא תביא לא קאי על משמשין או דעיקר הפסוק קאי רק על הנאה והכנסה בלא הנאה הוי רק דרבנן וקשה על הר"י דס"ל הני תרתי:

[יב] ולכאורה ההכרח לומר כמו שרצינו לומר בתחילה באות ד' דהר"י ס"ל דהוי גזה"כ רק על הכנסה לבית ולא ליד ואין להקשות דאכתי מאי הקשה בחולין לרבא מהא דאם נטל לא יצא נימא דשם איירי בהכניסו לבית ואיכא מהב"ע ולעולם מכסין בעפר עיר הנדחת זה ניחא דכיון דמה שנוטלו בידו לא הוי איסורא ורק ההכנסה לביתו הוי האיסור א"כ הא נוכל לומר דשוב לא הוי בכלל מהב"ע אע"ג דנוטלו בביתו ואפשר דומה למצה שהוציאו מרה"י לר"ה דיוצאין בו ולא הוי בכלל מהב"ע כמו דאיתא בירושלמי הובא בה' פסח בחק יעקב סי' תנ"ד יעו"ש ואע"ג דלא דמי כלל דשם כבר כלתה העבירה והלכה לה ובעת קיום המצוה ליכא לעבירה אבל בנוטלו בביתו הרי כל רגע איכא האיסור מ"מ הא אפשר לומר דגם בכה"ג לא הוי מהב"ע כיון דקיומה של המצוה אינו תלוי בהעבירה שעושה והי' יכול לקיים מצוה בלי העבירה שלא יטלנו בביתו בכה"ג ליכא מהב"ע אמנם הא כבר כתבנו באות ז' דעיקר הסברא דחוק טובא לומר דהוי גזה"כ בבית ולא בידו דנהי דמה שהקשינו שם על זה מהא דאמר רבא פעמים שהשוחט אסור במסוכנת ומשמע דבבריאה לא משכחת כלל לאיסורא ואפי' בבית לא קשה על הר"י דהרי י"ל דהר"י ס"ל כהרמב"ם שפוסק דבחתך בו בשר או שחט מסוכנת אסורה כל הבהמה וזה לא שייך לומר בבריאה דהא אע"ג דעבר על לא תביא לא נאסרת הבהמה בשביל זה אבל עיקר הסברא דחוקה וכמש"כ:

[יג] וע"כ נראה דאע"ג דחזינן דהר"י לא ס"ל כהרמב"ן וס"ל דגם משמשין הם בכלל חרם וא"כ על הא דכתב הרמב"ן דאינם בכלל לא ידבק בודאי חולק עליו אבל מ"מ בזה מודה לי' דלאו דלא תביא לא קאי כלל על משמשין ולא מטעמו של הרמב"ן שכתב משום דמסיים בו שקץ תשקצנו כי חרם הוא אימעוט משמשין דאדרבה בסיפא דקרא סמכינן גם משמשין לטומא' וכמש"כ רק מטעם אחר דס"ל להר"י דתועבה לא נקרא רק ע"ג עצמה ולא המשמשין וסמך לזה בנדרים, דף נ"א גבי תועבה דעריות דקאמר מאי תועבה תועה אתה בה דשם של תועבה לא קאי רק על עצם התועבה ולא על משמשי התועבה וא"כ ניחא הא דאמר רבא אם נטל יצא והנראה עוד ראי' לזה דבמכות דף כ"א על הא דתני' המבשל גיד הנשה ביו"ט ואכלו לוקה חמש מוקים לה רבא במבשל בעצי אשרה ואזהרתי' מלא ידבק בידך מאומה מן החרם א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי וללקי נמי משום לא תביא תועבה אל ביתך אלא כגון שבישלו בעצי הקדש ובודאי לכאורה קשה דבתחילה מאי ס"ד דרבא דמוקים לה בעצי אשרה ומביא לאזהרה דידי' מקרא דלא ידבק דכתיב גבי ממון עיר הנדחת ומדוע שביק לקרא דלא תביא תועבה דכתיב בע"ג עצמה אבל לפמש"כ בדעת הר"י ניחא דרבא לא רצה לאוקמא באשרה שעובדין אותה והוי ע"ג דא"כ איכא ב' מלקות משום לא ידבק ומשום לא תביא והוי שש מלקות והברייתא לא תני אלא חמש מלקות ומש"ה מוקים לה רבא באשרה שמטמינים תחתי' ע"ג והוי משמשין וליכא משום לא תביא ולוקה רק משום לא ידבק ומשום לא תחמוד ליכא דקאי על ציפוי הר [ועיי' במס' ע"ג דף מ"ה בתוס' ד"ה תנא קמא ורב אחא הקשה דא"כ דהברייתא איירי באיסור ע"ג א"כ הא גופה קשה על הברייתא אמאי תני לוקה חמש לתני לוקה שש ובאשרה שעובדין אותה בעצמה וללקי נמי משום לא תביא אלא ע"כ לא איירי כלל הברייתא באיסורי ע"ג ומש"ה קאמר עייל עצי הקדש אבל להרמב"ם דגם במשמשין איכא הני לאוין קשה מאי ס"ד דרבא ויותר קשה להרמב"ן דס"ל דבמשמשין ליכא גם לא ידבק וא"כ רבא דקאמר ואזהרתי' משום לא ידבק ע"כ קאי על אשרה הנעבדת בעצמה א"כ קשה מאי ס"ד דרבא דליכא בו משום לא תביא אבל לפמש"כ להר"י ניחא:

[יד] והנראה בדעת הרמב"ם דודאי גם איהו מפרש דרבא דקאמר ואזהרתי' מולא ידבק מוכרח דס"ל דלא תביא לא קאי על משמשין ומוקים לה רבא באשרה שמטמינין תחתי' ע"ג והא לא הוה קשה לי' לרבא דא"כ דאיירי באיסור ע"ג א"כ ה"ל להברייתא למתני לוקה שש ובאשרה הנעבדת זה לא איכפת לי' לרבא די"ל דאיירי רק במשמשין ורב אחא דהקשה לי' וללקי נמי משום לא תביא ס"ל להרמב"ם דחולק על עיקר סברת רבא וס"ל דגם במשמשין איכא הך דלא תביא וס"ל להרמב"ם דבהך סברא גופה חולק רבא ורב אחא ואין זה דוחק דהא בלא"ה מצינו לכאורה מאן דס"ל דבמשמשין ג"כ איכא הך דלא תביא דיעויין בשבת דף פ"ב דקאמר ר"ע מנין לעבודת כוכבים שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ובירושלמי דשבת וכן הוא בירושלמי דמס' ע"ג פ"ג ה"ו איתא כתיב תועבה בע"ג וכתיב תועבה בנדה וכתיב תועבה בשרצים אבל אינו יודע לאיזה דבר הוקשה ר"ע אומר לתועבה שבנדה הוקשה כו' הרי דס"ל להירושלמי דעיקר ילפותא דר"ע הוי מג"ש דתועבה תועבה והא דקא יליף לה ר"ע במשנה מקרא דתזרם כמו דוה לא דעיקר לימודו של ר"ע הוי מזה רק דמכאן יליף דלתועבה שבנדה הוקש ומסיק שם בירושלמי אית מתניתא אמרה ע"ג כנדה ומשמשי' כנדה ואית מתניתא אמרה ע"ג כנדה ומשמשי' כשרץ הרי דאיכא מתניתא דס"ל דגם במשמשין ס"ל לר"ע דהוי כנדה ולשיטתו של הירושלמי דעיקר לימודו של ר"ע הוי מג"ש דתועבה תועבה ויצא לנו להרמב"ם דהך ברייתא ס"ל דלא תביא תועבה קאי גם על משמשין ומהא דבש"ס דידן אמרינן דבמשמשין מודה ר"ע דהוי רק כשרץ אין סתירה לזה דהא ש"ס דידן לא קאמר דמג"ש דתועבה תועבה יליף לה רק ס"ל דעיקר הלימוד הוי מקרא דתזרם כמו דוה ועכ"פ מדברי הירושלמי הא מוכח להדי' דהך ברייתא דס"ל גם במשמשין כנדה דס"ל דלא תביא קאי גם על משמשין ומש"ה מפרש לה הרמב"ם דאע"ג דמוכח מדברי רבא דלא תביא לא קאי על משמשין מכל מקום רב אחא שהקשה דללקי נמי משום לא תביא ס"ל דקאי גם על משמשין ופוסק הרמב"ם כוותי' דרב אחא מדחזינן דסתמא דגמר' במכות חששה לקושייתו של רב אחא והדר בו מאוקימתא דרבא ומוקים לה שבישלו בעצי הקדש ומש"ה כתב הרמב"ם דהנהנה ממשמשין לוקה גם משום לא תביא ולפי"ז ניחא שפיר הא דאמר ר"נ סכין של ע"ג מותר לשחוט בה ואין אנחנו צריכין לדוחקו של הכ"מ שכתב דהרמב"ם מפרש להך מותר דיעבד אם שחט דלפי"ז שפיר י"ל דהך מותר הוי לכתחילה וככל מותר שבש"ס רק ר"נ ס"ל כרבא דבמשמשין ליכא לאו דלא תביא והרמב"ם לשיטתו שפוסק דגם במשמשין לוקה משום לא תביא מש"ה כתב רק אם שחט בה בדיעבד ודו"ק:

ואגב אכתוב מה שראיתי מקשים על הא דאמרינן מותר לשחוט בה מקלקל הוא ומסיק פעמים שאסור במסוכנת א"כ הא גם בבריאה כששחט חצי הסי' הוי מסוכנת ונמצא בגמר השחיטה הוי מתקן וצ"ל אסור אמנם זה ניחא דהרי כשמשלים לחתוך הרוב אותו משהו של הרוב בעצמו לא הוי שחיטה רק בהצטרפות החצי הראשון וביחד הוא דהוי שחיטה וביחד הא הוי מקלקל וזה פשוט וברור: