שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן מה

סימן מה

יבאר סוגי' אחת במס' נזיר דף כ"א:

במה שהקשינו בסי' הקדום על הא דתנן בסוף נדרים נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים וכ' התוס' דמש"ה חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים אע"ג דאיכא איסור א"א משום דחל בכולל דהבעל והקשתי מהא דבנזיר דף כ"א מבעיא לן בבעל אי מיעקר עקר או מיגז גייז ותיפשוט ליה דמיגז גייז דאי מיעקר עקר וכשמיפר לה הוי כלא נדרה עליו כלל א"כ אמאי תהא נטולה מן היהודים הא ליכא שום כולל וע"ש מש"כ לתרץ זה ואמרתי לכתוב עוד דבר א' הנראה לי בזה דהנה בנזיר שם אמרי' למאי נ"מ לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אשתראי וא"א מיגז גייז חברתה אסורה ופשט לה שם מהא דתניא האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ואי אמרת מיגז גייז עולה נמי תייתי ואמר שם כ"ב עוד ת"ש דתניא בהדיא האשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והיפר לה היא מותרת וחברתה אסורה ש"מ מיגז גייז ופי' התוס' שם בד"ה ת"ש דפשט ליה דהוי פלוגתא דתנאי בהני ב' ברייתות] מר זוטרא בריה דר"מ אמר היינו דרמי בר' חמא דבעי רמב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים מהו כי מתפיס אינש בעיקרא מתפיס או דלמא בצננא מתפיס וכתבו שם התוס' בד"ה מר בשם יש מפרשים דה"פ דמר זוטרא בא לדחות הפשיטותא השני' דלעולם י"ל לכ"ע מיעקר עקר והא דחברתה אסורה היינו דבעי רמב"ח בהיה לפניו בשר זבחי שלמים אחר זריקה שמותר באכילה והתפיס בו ככר א' ומבעיא ליה דלמא בעיקרא מתפיס וכוונתו כמו שהיה מקודם זריקה דאסורה וכמו כן הכא אע"ג דמיעקר עקר מ"מ שפיר אסורה חברתה דבעיקרא קמתפסה קודם שהיפר לה בעלה. והקשו עליהם התוס' דלא דמיא כלל דברמב"ח הזריקה אינו מתרת אלא מכאן ולהבא ושייך לומר דבעיקרו מתפיס אבל הכא אי מיעקר עקר הא נעקר לגמרי למפרע. עוד הקשו דא"כ תקשה למ"ז מהא דתנן גבי התרת חכם הותר הראשון הותרו כולם והנראה לישב דבריהם דמה דחזינן בכל הסוגי' בדברי התוס' דס"ל דאי מיעקר עקר הוי כמו שלא נדרה כלל וכמו בהתרת חכם היש מפרשים לא ס"ל כן חדא מחמת קושייתינו הנ"ל דא"כ תיפשוט ליה מהא דתנן דתהא נטולה מן היהודים וגם קשה מהא דבנדרים דף ע"ז דתניא חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמרו כלום דתניא זה הדבר חכם מתיר כו' וכ' שם הר"ן דלשון התרה משמעו למפרע ולשון הפרה משמעו מכאן ולהבא וכ"כ שם הרא"ש והביא ראיה מדכתיב את בריתי היפר הרי דכתבו דפירושו של לשון הפרה משמעו רק מכאן ולהבא ומאי מספקא ליה דכיון דכתיב והפר לה מסתמא הוי מיגז גייז ובודאי דוחק גדול לומר דהגמרא נסתפקה בפירושו של לשון הפרה בלה"ק היאך הוא ועוד דא"כ הך ברייתא דמביא בנזיר דס"ל דאינה מביאה עולת העוף ומוכרח דס"ל מיעקר עקר ע"כ חולק על ההיא ברייתא דנדרים דבעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום לפי פי' הר"ן והרא"ש שם] ומלבד דהוי דוחק עוד זאת דהרי שם דרשינן לה מקרא דזה הדבר גם קשה לי טובא דבנזיר דף כ"ב ע"ב פריך על הא דתנן הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה ושלו קיים ורמינהו הריני נזיר ואת ואמרה אמן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה ומאי הקשה הא י"ל דגם המשנה ס"ל דתלה נדרו בנדרה ורק דאינו תולה רק באם תחול עליה הנדר ואע"ג דאח"כ יתבטל לא איכפת ליה כלל דאינו תולה בקיום נדרה רק בחלות נדרה עליה וס"ל לתנא דהמשנה דמיגז גייז ומש"ה מיפר שלה ושלו קיים ותנא דברייתא דקתני שניהם אסורין דמשמע דא"י להפר ס"ל מיעקר עקר ואם יפר לה יעקר נדרו ג"כ ומש"ה א"י להפר כיון דבלא"ה פליגי בזה שני ברייתות ונאמר דגם המשנה והברייתא פליגי בזה וע"כ ס"ל להני יש מפרשים דגם אם נאמר בעל מיעקר עקר לא הוי עקירת הנדר מעקרא כמו שלא נדרה כלל וכמו בהתרת חכם דמשמעותא של לשון הפרה הוי שיש כאן נדר ונתבטל רק מיבעיא ליה אי מיגז גייז מכאן ולהבא ועד זמנו של הפרה הוי הנדר קיים או מיעקר עקר למפרע ותיכף כשנדרה וחל הנדר נתבטל דומה להא דאיתא בנדרים דף ע"ה דקאמר ר"א האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי עד שאבא מכאן ועד מקום פלוני יהיו מופרים דמהני ומיבעיא לן שם לר"א מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל ועד כאן לא מיבעיא ליה שם רק משום דההפרה הוי קודם הנדר אבל בכל הפרה פשיטא ליה דחלין רק מספקא ליה אי קיים עד שעת הפרה או נעקר למפרע והוי חלין ובטלין ודמי לשם וקאמר דנ"מ לאשה שנדרה בנזיר ואמרה חברתה ואני דאי מיגז גייז חל נדרה ואי מיעקר עקר לא חל הב' דאע"ג דנדר הראשונה חל רגע א' מכל מקום הא כשהיפר לה נתבטל למפרע תיכף ואם כן נמצא דאמירה של השני' ואני הוי לאחר שפקע הנדר מהראשונה ולא חל נדר הב' ולזה בא מ"ז ודחה הפשיטות דה"ז דומה ממש להא דרמב"ח דמיבעיא ליה אי בעיקרו מתפיס וא"כ גם אי מיעקר עקר מ"מ חל נדר של השני' ואסורה ומיושב קושית התוס' על הי"מ וגם ניחא הא דפריך שם ע"ב דהא מהברייתא דתני בה דשניהם אסורין דאינו יכול להפר נדרה וגם אם נאמר דהך ברייתא ס"ל מיעקר עקר מ"מ הא מוכרח מדא"י להפר דהא דתלה נדרו בנדרה היינו אם יהיה נדרה קיים ולא תלה בחלות הנדר דחל לכ"ע ופריך שפיר על המשנה וא"כ מיושב ג"כ קושייתינו דלא מצי למפשט מהא דתהא נטולה מן היהודים דגם אם מיעקר עקר הוי שפיר כולל: