שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כז, קטע 2

[יא] גם י"ל דבסנהדרין דף קי"ב גבי עיסה של מע"ש דר"מ סבירא לי' פטור מחלה וחכמים מחייבין וקאמר ר"ח מחלוקת במע"ש בירושלים דר"מ ס"ל מע"ש ממון גבוה וחכמים ס"ל ממון הדיוט אבל בגבולין ד"ה פטורה ופירש"י בלישנא קמא משום דבגבולין ד"ה ס"ל דהוי ממון גבוה ובלשון שני פרש"י דבגבולין דאינו ראוי לאכילה לא מקרי עריסותיכם והקשו התוס' בקידושין דף נ"ג ד"ה איהו ללישנא קמא מהא דבדף נ"ד אמרינן הפודה מע"ש שלו מוסיף חומש בין משלו ובין שניתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב לי' במתנה והאמר מע"ש ממון גבוה אלא לאו ר' יהודה ומשני לעולם ר"מ וכגון דיהיב בטיבלייהו הרי דאי כר' יהודה הוי ניחא לי' והרי שם איירי בגבולין מדתני הפודה ובירושלים אין להן פדיון ואפ"ה מצי יהיב ליה במתנה ומוכח דר"י ס"ל דהוי ממון הדיוט אפילו בגבולין ומש"ה הסכימו לפי' השני של רש"י דמש"ה פטור בגבולין מחלה דלא הוי עריסותיכם כיון דאסור באכילה ועכ"פ לפי' הראשון של רש"י דסנהדרין קשה טובא קושית התוס' גם קשה לי טובא לפי מה דהראנו פנים לעיל בסי' כ"ה דהרמב"ם מפרש כל"ק דרש"י בסנהדרין דבגבולין הוי לכ"ע ממון גבוה א"כ לבד דגם עלי' קשה קושי' התוס' עוד זאת קשה לי מהך משנה דהי' עומד בגורן דנותנן לאחר לשם מתנה והרי איירי להדיא חוץ לירושלים דבגורן קתני וגם מדפודה אותן וכיון דכ"ע ס"ל דהוי ממון גבוה א"כ היאך יהיב לי' במתנה ובשלמא לרש"י ניחא די"ל דאיירי בנותן לו הפירות בטבלייהו אבל הרמב"ם בפי' המשנה הא כתב להדיא דמצי איירי בפירות מע"ש מתוקנים וכמ"ד דהוי ממון הדיוט הבאתיו לעיל באות ט' וקשה דידי' אדידי' דהא בגבולין לכ"ע הוי ממון גבוה וע"כ נראה דס"ל לרש"י והרמב"ם דהא דאמרי' דלר"מ לא מצי יהיב ליה במתנה משום דהוי ממון גבוה זהו רק לר"מ דס"ל דלעולם הוי ממון גבוה ומש"ה לא חל הקנין אבל לר"י דס"ל דבירושלים הוי ממון הדיוט אע"ג דבגבולין הוי ממון גבוה ולא מקרי עריסותיכם לענין חלה מ"מ שפיר חל הקנין גם בגבולין ונעשים של המקבל מתנה כיון דבידו להעלותו לירושלים ויהי' נעשה ממון הדיוט ומש"ה גם בגבולין חל הקנין דיהיה המקבל הבעלים של המע"ש ויצטרך להוסיף חומש ולא הבעלים ומיושב קושי' התוס' וגם הך דהיה עומד בגורן ניחא שפיר וא"כ הא י"ל דאע"ג דרב ס"ל פירי עבדי חליפין מ"מ מצי ס"ל מטבע נקנה בחליפין והא דלא מקנה לי' המעות משום דאיירי בגבולין דהוי לכ"ע ממון גבוה ומש"ה אינו נעשה חליפין ולא מקרי נעלו דבחליפין הא כתיב נעלו ובעינן שיהיה ממונו דכמו דפטור מע"ש מחלה בגבולין משום דלא הוי עריסותיכם כמו כן לא חשיב נעלו ומ"מ חל הקנין דמצי יהיב לו במתנה משום דבירושלים הוי ממון הדיוט ואיירי במע"ש מתוקן וניחא הכל: