שו״ת בית הלוי – חלק א – סימן כו, קטע 2

[ה] אמנם גם להרמב"ן ניחא היטב דודאי דאע"ג דרש"י פי' בדף כ"ח דר"ש מוקים להך קרא על תוך זמנו משום ההיקש מ"מ יש לפרשו גם באופן אחר ונאמר דהרמב"ן אינו מפרש כפרש"י רק כך היא הצעת הסוגי' דר' יהודה נפקא לי' מיתורא דעליו דכתיב גבי חמץ דקאי על זמן שחיטת הפסח דהוא בי"ד אחר שש וא"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והרי כתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות א"כ מה ת"ל לא תאכל עליו חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה כו' וה"פ דר"ש הקשה לו דהרי גם במצה כתיב עליו והך דמצה הא אי אפשר לפרשו רק על אכילת הפסח וא"כ גם עליו דחמץ קאי על זמן אכילת הפסח דהוי בלילה ולא מהיקשא דחמץ למצה דרש לה ר"ש רק מיתורא דעליו דכתיב במצה דלא איצטריך כלל דהא להדי' כתיב בערב תאכלו מצות ולא נכתב רק להורות דגם עליו דבחמץ הוי ג"כ על אכילת הפסח דהיינו בלילה והא דקאמרינן שם ור"י ההוא לקובעו חובה בזה"ז קאי נמי על יתורא דעליו דר"י דרש עליו דחמץ על זמן עשיית הפסח ועליו דמצה הוי להורות דכל זמן דאיסור חמץ נוהג מחוייב גם במצה והיינו בזמן הזה והוכחה ברורה לזה הפירוש למדתי מדברי התוס' בפסחים דף ק"כ ד"ה ר"א שהקשו על ר"א דס"ל מצה בזה"ז דרבנן וז"ל דבפרק כל שעה משמע דלכ"ע הוי דאורייתא מר משמע לי' מעליו מדכתיב ז' ימים תאכל עליו מצות דעליו מיותר לומר דעליו של פסח חייב לאכול מצה ומר נפקא לי' מבערב וע"ש במהרש"א שכתב על דברי התוס' הללו דקשים להולמם ותלמיד טועה כתבם ובאמת הדברים מבוארים כמש"כ דהתוס' לא ס"ל כפרש"י דפלוגתא דר"י ור"ש הוי בהיקש רק כמש"כ דפליגי בקרא דעליו ור"י נפקא לי' חובה בזה"ז מקרא דעליו ורק ט"ס אחד נפל בדפוס במש"כ לומר דעליו של פסח הוא דחייב וזה אינו דאדרבה אם נאמר עליו של פסח הוי צ"ל פטור בזה"ז דליכא פסח ורק צריך להיות דעליו של חמץ חייב לאכול מצה כלומר דבכל זמן דנוהג איסור חמץ חייב לאכול מצה וגם בזה"ז ואין להקשות דמנ"ל לר"י לדרוש כן דלמא הך עליו דמצה קאי על פסח וכמו דדרש ר"י העליו דחמץ ונפטר ממצה בזמן הזה זה אינו דעל פטור לא הוי צריך קרא במצה דממילא היינו פוטרין בזה"ז מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וכמו דקיי"ל דמרור בזה"ז דרבנן וע"כ לא בא הכתוב רק לחייב בזה"ז ועליו דחמץ קאמר וכמש"כ וא"כ נאמר דגם הרמב"ן מפרש להסוגי' כהתוס' ושפיר ס"ל לר"ה ברי' דר"י דחמץ למצה כ"ע מודים דלא מקשינן כלל והביא ראי' מהא דהמחהו וגמאו וס"ל דכ"ע מודים בזה דגם ר"ש דיליף חמץ ממצה לא הוי מצד ההיקש רק דיתורא דעליו בא להורות על עליו דחמץ דקאי על זמן אכילת הפסח והך דרשא הא לא שייך רק לענין הזמן וכמשמעותא דלישנא דעליו דקאי על הזמן ומש"ה הקשה לר"ל שפיר:

ולכאורה היה נראה עוד ראי' לזה דאם נפרש כפרש"י דטעמא דר"ש הוי משום היקשא והא דפריך ור"י שפיר קאמר לי' ר"ש קאי על ההיקש ומשני ההוא לקובעו חובה בזה"ז ואמאי לא משני דלר"י איצטריך ההיקש למעט אורז ודוחן דאינו יוצא בו משום מצה ועיי' במהרש"א בדף ל"ה שעמד בזה וכתב דבאמת הוה מצי לתרץ כן ורק נשאר שם בקושי' על הא דפריך ור"ש לקובעו חובה מנ"ל ומשני נפקא לי' מבערב תאכלו מצות אכתי תיקשה לר"ש דמנ"ל למעט אורז ודוחן ועוד קשה לי דהא ודאי מודה ר"ש ג"כ דגם מצה לחמץ איתקוש בהך היקשא דהרי מחמת הך היקשא מחייבין לנשים באכילת מצה ובודאי לא יחלוק ר"ש על זה והרי בפסחים דף צ"א קאמר ר"ש דנשים בראשון רשות ופריך אהייא קאי כו' אלא אמצה ומרור לית לי' לר"ש הא דאמר ר"א נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בלא תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה הרי דגם ר"ש ס"ל כן ועוד דהרי בדף ל"ה אמרינן יכול יוצא אדם י"ח בטבל שלא נתקן כל צרכו ת"ל לא תאכל עליו חמץ כו' מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יוצא בו ידי מצה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל ופריך ואיסורא דחמץ להיכן אזיל ומשני הא מני ר"ש דס"ל דאין איסור חל על איסור הרי להדי' דגם ר"ש מודה דמצה איתקוש לחמץ וא"כ מאי פריך הכא ור"ש לקובעו חובה בזה"ז מנ"ל נימא ג"כ מהך היקשא דאין היקש למחצה ובע"כ ההכרח לומר דסברא דאין היקש למחצה לא שייך כאן כיון דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דמהך קרא משמע דבזמן דליכא פסח פטור ממצה ומרור באמת פטרינן בזה"ז ולא מצינן למילף מהך היקש לחיובא ולאפוקי ממשמעותא דהך קרא דכיון דהך היקשא אינו מיותר ואיצטריך לכל הני דרשות אחרינא שכתבנו וראיה לזה דהא בדף ק"כ ס"ל לר' אחא בר"י דמצה בזה"ז דרבנן והרי ודאי דס"ל ההיקש דמצה לחמץ למעט אורז ודוחן ולחייב נשים אלא ודאי הטעם דכיון דההיקש אינו מיותר אין לנו לדרוש מיני' לחייבו בזה"ז ולאפוקי ממשמעותא דקרא דעל מצות ומרורים ומש"ה פריך שפיר ור"ש לקובעו חובה בזה"ז מנ"ל וא"כ הא ודאי קשה דגם לר"י מנ"ל לקובעו חובה בזה"ז דהא גם לדידי' איצטריך ההיקש למעט אורז ודוחן ולחייב נשים אלא ודאי מוכרח דהך סוגי' לא קאי כלל בענין ההיקש ולכ"ע א"א ללמוד מההיקש לקובעו חובה והשקלא וטרי' הוי רק ביתורא דעליו דר"ש דרש לי' דבא לאגלויי דגם עליו דחמץ הוי על זמן אכילת הפסח ור"י ס"ל דעליו דחמץ קאמר ללמדו מחמץ דחייב גם בזה"ז:

והנראהליישב שיטת רש"י דלר' יהודה ניחא לי' שפיר די"ל דס"ל דלמעט אורז ודוחן לא הוי צריך ההיקש דבלא"ה ידעינן דאין יוצאין בו דהא אינה משומרת וכמש"כ המ"מ בשם יש מי שאומר וכמו דממעטינן לחמי תודה דאינו משומר לשם מצה כ"ש אורז ודוחן דאין בהם חמץ כלל וכן לחייב נשים במצה לא איצטריך לר"י לשיטתו דס"ל בדף צ"א דחייבים בפסח מקרא דמכסת נפשות א"כ הא פשיטא דחייבין במצה דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וא"כ לא איצטריך ההיקש רק לקובעו חובה גם בזמן דליכא פסח ושוב ילפינן מני' דגם נשים חייבים גם בזה"ז מהך היקשא גופה אבל לר"ש דלדידי' איצטריך ההיקש על זמן איסור חמץ דמתחיל בלילה פריך שפיר דמנ"ל לקובעו חובה:

אמנםמה דצ"ע דברי הרמב"ן דהרי בדף ה' אמרינן להדי' דאיתקוש אכילת חמץ לאכילת מצה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות וכשמפרש הגמר' טעמא דר"ל בעיסה שנילושה ביין מהיקשא דלא תאכל עליו חמץ ודאי נראה דה"ה דהוי מצי הגמר' להביא הך היקשא דדף ה' וא"כ מאי הקשה ר"ה ברי' דר"י מהמחהו וגמעו דהרי אפי' אם נאמר דהך ברייתא ס"ל דחמץ לא איתקוש למצה מ"מ הא ר' יוסי קאמר בהדי' בדף ה' דאכילת חמץ איתקוש למצה ונאמר דר"ל ס"ל כוותי' אלא מוכרח דר"ה ס"ל דגם ר"י לא יחלוק ע"ז דעל אופן עשייתן לא שייך לאקושינהו כלל דבע"כ משונים הן בעשייתן דזה הוי חמץ וזה מצה וצ"ע: